משחקים בחולים פסיכיאטריים

לקראת סוף תוכנית ההבראה שהגיש הדסה לבית המשפט מופיעים שני סעיפים שוליים לכאורה: האחד הוא סגירת עשר מיטות במחלקה הפסיכיאטרית מתוך כ־20, והשני הוא סגירת ההוספיס, שבו 14 מיטות. הסיבה היא שמדובר במחלקות גירעוניות. כן, מתברר שבתחשיב שערכה הנהלת הדסה בראשות המנכ"ל אביגדור קפלן, פסיכיאטריה והוספיס פשוט לא שווים את ההוצאה. ליתר דיוק, כפי שאמר קפלן ביום שישי, "אם לא נמצא מקור מימון אחר, ניאלץ לסגור", ואז הוסיף כי "אפשר לקבל הוספיס בבית וקופות החולים עושות את זה היטב".

דר' אביגדור קפלן | צילום: עמית שעל

השירותים הציבוריים שהדסה כן חושבת לפתח הם אלו שמכניסים כסף - יחידה לאשפוז יום כירורגי ומחלקה פנימית נוספת, שתיהן יאפשרו להדסה להגדיל את נתח הפעילות באשפוזים וניתוחים, הרחבת המחלקה להמטואונקולוגיה ילדים (טיפול כימותרפי וכדומה) וכמובן מחלקת יולדות חדשה בעין כרם, שבה כל יולדת תבטיח לביה"ח הכנסה של לפחות 11 אלף שקל מביטוח לאומי, לא כולל שירותים פרטיים כמו מלונית, שתרכוש מכיסה.

במסכת אבות כתוב שיש לשפוט אדם לכף זכות, אז לפיכך יש לשפוט את קפלן ואנשיו כאילו לא באמת התכוונו ליישם את הפגיעה בחולים הפסיכיאטריים והסופניים, אלא סתם היו ציניים. אולי קפלן רק התכוון לעשות כמו שפעם סיפרו על ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט (צ'יץ'), שכשהמדינה היתה מקצצת בתקציב לעירייה הוא היה מאיים בפגיעה ברווחה כדי ללחוץ על השרים לבטל את הקיצוץ.

מה שבטוח הוא שאותם סעיפים בתוכנית ההבראה נותנים הצצה לאופן שבו גודל הכיס קובע את רמת הרפואה לא רק כשמדובר בשירות פרטי, אלא גם בשירות הציבורי. כמו שבתי החולים משקיעים ביולדות כי שם נמצא הכסף הגדול, כך תמונת הנגטיב היא זו של המחלקות הפסיכיאטריות והמוסדות הגריאטריים.