דרושה: חברה ישראלית להשקעת ענק

לפני שלושה שבועות הוצת דמיונם של עשרות מנהלי חברות ברחבי מדינת ישראל. נומד (NOMAD), חברת רכישה למטרות מיוחדות (SPAC), גייסה 500 מיליון דולר בבורסת לונדון למטרת רכישת חברה ישראלית. החברה, בראשותם של נועם גוטסמן, אחד הישראלים העשירים בעולם שמוקם במקום ה־318 במגזין "פורבס" עם הון של כ־2 מיליארד דולר, ומרטין פרנקלין, שהונו מוערך בחצי מיליארד דולר, תנסה כעת למצוא את הכלה המיועדת במדינת ישראל.

חברה ישראלית למיזוג עם בריטית

שני אנשי העסקים היהודים הובילו בעבר SPAC שרכש את פעילותה של ברגר קינג העולמית ואת חברת הטכנולוגיה מקדורמיד. המטרה המרכזית של ההנפקה הנוכחית היא רכישת חברה ישראלית שתמוזג לתוך החברה הבריטית. אם בתוך שנתיים לא תבוצע רכישה של חברה, דירקטוריון החברה ימליץ על פירוקה או על אישור מיוחד לחיפוש חברה ל־12 חודשים נוספים, כאשר ההכרעה בשלב זה תעבור לאסיפת בעלי המניות.

רגע לפני פריצת המשבר הכלכלי העולמי, ב־2008, הוצפה הבורסה האמריקאית בחברות SPAC. היו אלו חברות שגייסו כסף מציבור המשקיעים האמריקאי והעולמי, ומטרתן היתה לחפש רכישות ולמזג את הפעילות לתוכן. מעין שלדים בורסאיים עתירי מזומנים שאפשרו לחברות פרטיות להפוך לציבוריות בקלות יתרה, ללא הכנת תשקיפים ותהליך תמחור אגרסיבי ומכאיב מול שוק ההון האמריקאי. אלא שבסופו של דבר, מרבית החברות האלו מצאו את עצמן ללא רכישת פעילות ונאלצו להתפרק ולהשיב את הכסף למשקיעים. חברות הרכישה למטרות מיוחדות בעצם סימלו את שיאה של הבועה הכלכלית בבורסות. כוחן של החברות האלו היה בעיקר בשמות שהיו חתומים על הצ'קים — אנשים שהיו לרוב מוכרים לציבור המשקיעים העולמי. ב־2007 גייסו בארה"ב חברות אלו, שנקראות גם חברות הצ'ק הפתוח, 12 מיליארד דולר במסגרת 66 הנפקות — 18% מהכספים שגויסו בהנפקות באותה שנה בארה"ב.

גוטסמן, שנולד ב־1963 בישראל, הוא בנו של נשיא מוזיאון ישראל דב גוטסמן, והחל את דרכו כמנהל השקעות בגולדמן זאקס בלונדון. ב־1995 הוא עזב את תפקידו, ועם שני שותפים הקים את ענקית קרנות הגידור GLG. הקרן היתה השלישית בגודלה באירופה לפני שהיא נרכשה ב־2010 על ידי חברת ניהול ההשקעות מאן תמורת 1.6 מיליארד דולר, כאשר באותה תקופה הקרן ניהלה 26 מיליארד דולר. ב־2012 עבר גוטסמן מתפקיד מנכ"ל GLG לתפקיד יו"ר הקרן. מעבר לכך, גוטסמן הוא אחד מאספני האמנות הגדולים בעולם ודורג ברשימת 50 קוני האמנות המשמעותיים בארה"ב על ידי "הניו יורק טיימס". בת זוגו של גוטסמן היא לוסי לו, אחרי שהתגרש מאשתו ואם ארבעת ילדיו.

צילום: בלומברג

"החברות יודעות עם מי הן 'נכנסות למיטה'"

שותפו של גוטסמן להקמת נומד, מרטין פרנקלין, הוא יהודי בריטי שהיגר לניו יורק כשהיה בבית הספר היסודי. פרנקלין הוא דמות אנונימית בתעשיית שוק ההון המקומית הישראלית. אך עובדה זו עתידה להשתנות, בעקבות תכנונו לבצע השקעה עצומה בחברה ישראלית ובעקבות בניית דירה בימים אלה בפינת הרחובות רוטשילד ואלנבי בתל אביב, איתות לכוונתו להיות נוכח פה יותר.

מרטין פרנקלין, שמכהן כיום גם כיו"ר ג'רדן (חברה קמעונאית אמריקאית בשווי 7.6 מיליארד דולר), מספר ל"כלכליסט" על תוכניותיו לחברת נומד ומדוע הוא בכלל מתעניין כעת בחברות ישראליות. "אני ונועם מכירים שנים רבות והוא חבר טוב. הוא מכיר את ישראל כמו את כף היד שלו. לשנינו היתה אמונה שיש הזדמנויות השקעה טובות במדינה וייצרנו כלי שיש בו כסף, בניגוד לקרן שהיא ממונפת. אנחנו רוצים להיות בעלים ולא שוכרים, ואנחנו לא מחפשים תשואה לטווח הקצר. יש לנו בסיס משקיעים שמורכב מאנשים שאוהבים את פילוסופיית ההשקעה שלנו". פרנקלין מוסיף כי "התכוונו לייצר כלי קטן יותר, אבל היתה דרישה גבוהה בהנפקה וסגרנו על 500 מיליון דולר, יש לנו הרבה זמן להחליט מה לעשות עם הכסף. אבל אתה מבין שמאחר שהעסקה צפויה להיות בהיקף של 750 מיליון שקל עד 1.25 מיליארד שקל, אנחנו מחפשים חברה גדולה להשקעה ואין כל כך הרבה הזדמנויות בסדר גודל כזה בישראל. זה הרבה יותר טוב מהנפקה, נוכל להיות שותפים של חברה ולספק לה נזילות".

איזה סוג חברה אתם מחפשים?

"אנחנו לא אנשי הייטק. אנחנו אוהבים חברות פשוטות, חברות שמובילות שוק, בלי חשיפות מיוחדות, מאוד תזרימיות ובלי רגולציה כבדה".

אתה חושב שההנפקה של נומד היא סימן לבועה נוספת בשוק ההון העולמי?

"אני לא חושב שההנפקה הזו מעידה על בועה בכלל. החברה שונה מאוד מהחברות האמריקאיות, שאני ממש לא מעריץ שלהן. היא בסגנון אחר לגמרי, ואני יודע כי גייסתי כבר 5.5 מיליארד דולר בשש חברות שונות. הייתי מודאג הרבה יותר מהבועה בחברות הטכנולוגיה. כשרואים חברות שמגייסות כסף לפי שווי של 15 מיליארד דולר כשאין להן רווחים, אז חוששים שיש בעיה. אנשים מעריכים את המוניטין שלי ושל נועם ומה שעשינו לאורך השנים. אולי מה שאנחנו עושים הוא קצת חריג, אבל להיות חריג זה טוב. אין עוד חברות דומות לחברה שהקמנו, וזה יתרון תחרותי שלנו".

למה זה יותר טוב מהנפקה?

"בגלל הנזילות ובגלל הוודאות לגבי השווי. רוב האנשים שרוצים לבצע הנפקה מוגבלים בהיקף המזומנים שהם יכולים לגייס בהנפקה הראשונית, זו מגבלה שלא קיימת אצלנו. העלויות של המיזוג הזה מאוד נמוכות בניגוד להנפקה, ובנוסף, אתה יודע עם מי אתה 'נכנס למיטה'. אנחנו שותפים שכדאי לעבוד איתם. כשעשינו את העסקה בבורגר קינג, דרך ג'סטיס הולדינגס, הבעלים של בורגר קינג, ראו את הערך בעסקה כזו והמניה מאז הכפילה את שווייה" (בורגר קינג הפכה לציבורית ב־2012 על ידי מכירת נתח של 29% מהמניות ל־SPAC. העסקה שיקפה לרשת שווי של 4.8 מיליארד דולר וכיום עומד שווייה על 8.9 מיליארד דולר– נ"צ).

מה אתה עושה בישראל כרגע?

"הוזמנתי לדבר עם אנשי המכירות של אופנהיימר בנוגע לג'רדן. בניתי את העסק הזה במשך 13 שנה והוא בעל יסודות חזקים. הסיבה השנייה היא שאני מתחרה באולטרה־מרתון של עמותת אור, שנקרא ים לים – ריצה מיפו עד לירושלים. עד היום השלמתי 13 אולטרה־מרתונים, כנראה שאני אוהב לסבול במידה מסוימת".

מה זה SPAC?

 Special Purpose Acquisition Company) SPAC ) היא חברת צ'ק פתוח שמונפקת בבורסה ציבורית ומטרתה למצוא פעילות בתוך זמן קצוב ולרכוש אותה לתוכה. אם החברה לא מצליחה למצוא יעד רכישה בתוך זמן קצוב, היא מפורקת והכסף מוחזר למשקיעים. היתרון הגדול מבחינתן של החברות הפרטיות שמאותרות על ידי חברות הצ'ק הפתוח, הוא העובדה כי הן אינן צריכות לעבור רוד שואו ארוך ומתיש מול המשקיעים שבסופו נקבע שווי לפעילותן, שעשוי להיות נמוך מזה שהן חשבו עליו מלכתחילה.

בנוסף, זהותם של המשקיעים ב־SPAC ידועה מראש, כך שגם אלמנט ההפתעה של ההנפקה מתבטל, כמו גם עלויות הכנת התשקיף וההנפקה. בניגוד ל־SPAC אמריקאיות, שבהן עסקת הרכישה צריכה להיות מאושרת באסיפת בעלי מניות, חברות SPAC בריטיות אינן צריכות אישור של אסיפת בעלי מניות. דבר זה עשוי להיחשב ליתרון מסוים מבחינתן של החברות הנרכשות משום שזה מקטין את אלמנט אי־הוודאות, אך עשוי להיות בעייתי מבחינתם של בעלי המניות שבעצם שמים את כספם בכיסיו של מנהיג ה־SPAC, לטוב ולרע. אחד המקרים הידועים ביותר בשוק ההון הישראלי היה ה־SPAC של כרמל ורניה ומתי קרפ, IGPAC, שהוקמה ב־2006 וגייסה 52 מיליון דולר בהנפקה בוול סטריט.

החברה ניסתה לרכוש את פעילותה של נגב־טק, שפיתחה ציוד בדיקה לשבבי סיליקון. בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל, ונגב־טק, כמו גם IGPAC, פורקו.