מסע בין כוכבים

יותר מעשר שנים עברו מאז מותו של ג'וני קאש. הוא היה אגדה עוד בחייו, אבל מאז מותו נדמה שקהל המעריצים שלו רק גדל. רבים נחשפו אליו באיחור בזכות הסרט "I Walked the Line" עם ריבר פניקס מ־2005, או דרך חמשת אלבומיו האחרונים, שבהם הציע גרסאות כיסוי מינימליסטיות לשירים ידועים יותר ופחות. האלבום החדש של קאש, "Out Among the Stars", הוא מקרה אחר: הוא הוקלט בתחילת שנות השמונים, אבל לא ראה אור.

געגוע וציפייה

בחצי הראשון של האלבום ההפקה צמודה למבנה קאנטרי־פופ פשוט וחמוד, שעובד טוב בחלק מהשירים וקצת חוזר על עצמו בחלקים אחרים. "She Used to Love Me a Lot", שנבחר בצדק להיות השיר שמקדם את יציאת האלבום, הוא לא רק השיר היפה בו, הוא גם עוזר להחזיק את הרצף הפופי המתיש מעט. השיר אמנם ראה אור ב־1984 בביצוע של דיוויד אלן קו, אבל הגרסה של קאש מותירה אחריה אבק.

אלבום חדש של ג'וני קאש

"Rock and Roll Shoes" הוא מעשיית רוקנ'רול טיפוסית, על הבחור שמסתובב בין עיירות ולבסוף גם נקבר בנעליו. השיר מתחיל רצף נחמד, שנמשך בדואט יפה בשם "Don't You Think It's Come Our Time" עם ג'ון קארטר. "I Came to Believe" הגוספלי מסיים את האלבום, רגע לפני רמיקס אפל ומוצלח מאוד של אלביס קוסטלו. ארבעת השירים האחרונים משכיחים את המונוטוניות שקדמה להם ומעוררים געגוע לקאש, וגם ציפייה: אולי יימצאו שירים נוספים או סרטי הקלטה בכספת, שיאפשרו עוד רמיקסים נפלאים.

לעומת קאש מנוחתו עדן, שאינו עמנו כדי לפקח על התוצרים שיוצאים לאחר מותו, אלטון ג'ון עדיין חי וחוגג 40 שנה ל־"Goodbye Yellow Brick Road", אחד מאלבומיו האהובים ביותר. זו כבר הפעם הרביעית שהאלבום יוצא מחדש — ולגרסה שלשמה התכנסנו מצורף דיסק בונוס, שמכיל קאברים לצד קטעים מהופעה מ־1973. האלבום הכפול המקורי הוא אלבומו השביעי של ג'ון, ויצא ארבע שנים בלבד אחרי אלבום הבכורה שלו.

מרשים ומפוצץ

גם אחרי 40 שנה האלבום מרשים ומפוצץ, ומזכיר לכל מי ששכח כמה הכישרון של סר אלטון ג'ון קיצוני ורחב יריעה. "Goodbye Yellow Brick Road" מופיע ברשימות "100 האלבומים הטובים בהיסטוריה" של מגזינים נחשבים, ולהמליץ עליו לחובבי רוק ופופ שפספסו אותו יהיה אנדרסטייטמנט. השאלה היא אם דיסק הבונוס שווה את ההוצאה הנוספת.

יפהפה גם אחרי 40 שנה

רוב הקאברים עושים עבודתם נאמנה ומגלים עוד טפח מהקלאסיקות: מיגל בשיתוף הראפר ווייל מנצלים את הגרוב ההיפ־הופי שבשיר "Bennie and the Jets", ג'ון גרנט הופך את "Sweet Painted Lady" לפופ סול אלקטרוני כיפי. "All the Girls Love Alice" היה נשמע יותר טוב אם ביונסה היתה מבצעת אותו, ועדיין מדובר בגרסת סול אלקטרונית יפה בביצוע אמילי סנדה הצעירה. הביצוע ל"Candle in The wind" של אד שירן, לעומת זאת, מיותר לחלוטין.

"Candle in The Wind" הוא גם השיר שפותח את השירים שמתעדים את ההופעה מ־1973, ומזכיר שהשיר נכתב במקור לזכר מרילין מונרו, אף שכמעט הפך להמנון לאומי לאחר שבוצע בלוויית הנסיכה דיאנה. חלק מהשירים מופיעים באלבום בפעם השלישית (באלבום המקורי, בגרסת כיסוי ובהופעה), וזה יכול להיות קצת יותר מדי למי שלא אוהב את ג'ון לפחות חצי מכמה שהוא אוהב את עצמו, אבל בהחלט מביא ערך מוסף לקופסת מחווה מושקעת. מספיק בהחלט, לפחות עד שתצא גרסת היובל.