התרסקות? לא ראיתי כלום

חברי אגודת הידידים של האופרה התכנסו ביום חמישי בביתם של יוכי ואיציק שרם ברמת השרון, לקוקטייל וקונצרט. מחוץ לווילה, הרחוב הצר היה עמוס מכוניות יוקרה, ואנשי שירות חסכו לאורחים את ההתרוצצות והחנו את המכוניות בעצמם. בתוך הווילה הסלון רחב הידיים היה עמוס יצירות אמנות, עובדת מן הפיליפינים התרוצצה בין האורחים, ובחצר הגדולה התפעלו כולם מהבריכה. "זה נראה ממש כמו בסרט של ג'יימס בונד. רק צריך לשים בפנים דגי פיראניה ולזרוק אותך למים", אמר לי זלמן שובל, בעליו של בנק ירושלים ולשעבר השגריר בוושינגטון.

במילים אחרות, לא נראה שלבעלי הבית חסר משהו. שום סימן למה שפעם נהגו לקרוא לו "הנפילה של איציק שרם", תוך צקצוק על גורלו של אחד הפיננסיירים הבולטים של שנות התשעים ומראשוני גל התספורות של השנים האחרונות. בשנות השיא שרם היה מראשי קבוצת הפיננסים הבולטת של אותם ימים, שרם־פודים־קלנר. בעוד השותף לשעבר אביגדור קלנר נידון השבוע לשלוש שנות מאסר בפרשת הולילנד, שרם קיבל את פני האורחים, וסיפר לחלקם שהוא מעורב בקרן פרייבט אקוויטי גדולה. "אני פועל מתחת לרדאר", אמר.

עם דני גילרמן דיברתי על קרן פרייבט אקוויטי אחרת, מרקסטון, שכנראה היתה לגמרי רוצה להיות עכשיו מתחת לרדאר, ולא לזכות לסיקור על מצבה העגום. איך זה קרה, שאלתי את גילרמן, עד לאחרונה יו"ר מרקסטון, והוא אמר: "זאת באמת שאלה, כשאני הייתי שם הכל היה בסדר גמור. והאמת היא שאני לא כל כך זוכר מה בדיוק היה שם. זה היה מזמן". הזכרתי לו שהוא עזב רק בתחילת השנה, והוא אמר: "אה, כן, אני חושב שהמצב התערער בעיקר אחרי מותו הפתאומי של המנכ"ל אמיר קס. אם הוא היה בחיים זה לא היה מגיע למצב הזה".

אורח בולט אחר באירוע היה פרופ' יעקב פרנקל, שלרגע היה אמור להיות שוב נגיד בנק ישראל. איך אתה מסכם את השנה עד כה, שאלתי אותו, ופרנקל ענה: "היתה לי שנה נפלאה". ניסיתי להגיד שהשאלה נגעה למצב הכלכלי הכללי, לא אליו באופן אישי, אבל אז הצטרפה לשיחה בת זוגו איריס לביא, שאמרה: "איפה הייתם כולכם כשעלתה הפרשה של הדיוטי פרי? למה איש לא יצא להגנתו? אתם העיתונאים ליביתם את העניין. איש לא חקר מה באמת היה המניע של הפרסומים האלה ומי עמד מאחוריהם. העניין הושתק".

במטבח, סביב התקרובת, פגשתי את שמואל עטיה, בעלי עטיה נכסים, ושוחחנו על כך שאדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה הדיחו את אהרון פוגל מתפקיד יו"ר אי.די.בי מיד עם קבלת השליטה. עטיה התמרמר ואמר: "שני הפרענקים האלה פעלו בצורה לא מכובדת. הם יכלו לתת התראה או לתת לו איזה חודש להיות בתפקיד". גם פרופ' יוסי גרוס חשב שמדובר בצעד לא אלגנטי: "זו המנטליות הדרום־אמריקאית של אלשטיין. צריכים להתרגל אליה". אחר כך עטיה אמר: "בעבר הצעתי לנוחי דנקנר למכור את הנדל"ן של שופרסל, והוא אמר שזה לא פשוט, צריך אישורים. עכשיו אני קורא שזה מה שהם רוצים לעשות. לו רק היה מקשיב לי... אבל אין חכמים בדיעבד". שרם, שבדיוק שלף מארון מטבח סמוך בקבוק משקה ומזג לכוסות שלו ושל דוד פורר, שמע את השיחה ואמר: "הנה, אתה רואה - אנשים אומרים 'מה יש להם לחפש באי.די.בי, הם רק יפסידו שם כסף'. ואני אומר: לא כדאי להספיד את אי.די.בי כל כך מהר".

מי כמוהו יודע. במועדון המצומצם הזה של בכירי המשק, כנראה אין מה להספיד אף אחד. או כמו שאמר לי אחד מהם בעוד זמרות האופרה הישראלית שרות ברקע: "איש לא נופל. תראה את תשובה. שבע פעמים הוא נפל, ועכשיו כולם עומדים אצלו בתור כדי להשקיע בפרויקט הגז. לאנשים יש זיכרון קצר מאוד כשמדובר בכסף".