איך הקיוביקל עיצב את העולם שלנו

יש מי שמבחין בין "הליכה לעבוד" לבין "הליכה לעבודה". לפני מאה שנה ויותר עבדו בשדה, בנפחייה, ברפת או במכרה, ואילו היום רובנו עובדים במשרד, ליד שולחן. האם נותר עוד מישהו שלא צפה לפחות באחד מן הסרטונים הוויראליים של עובדי משרד הסובלים מהתמוטטות עצבים ואובדן עשתונות אלים ומכלים את חמתם במחשבים, מסכים ומדפסות? למה דווקא המשרד מעורר כל כך הרבה רגשות?

פרופ' דב פרוהמן, חתן פרס ישראל למדעים ומי שהיה מנכ"ל אינטל בישראל, זכור לרבים גם בזכות גישתו הייחודית לעיצוב מקום העבודה, בין השאר במרכזי המחקר והייצור בחיפה וירושלים. פרוהמן הביא את הפתיחות של רכיבה על אופנוע (שאותו העדיף על פני "רכב צמוד") אל המשרד, והטיף כבר בשנות השמונים המוקדמות לעבודה משרדית משוחררת מהמסמור לשולחן קבוע, מהתלות במחשב קבוע ומהתמכרות לטלפון.

על פני השטח, המשרד המודרני מושפע מהצורך להתרכז ולקבל החלטות. אבל למעשה הוא הושפע מזרמים אחרים, מהמעמד החברתי של הפקידים ועד שחרור האשה | צילום: שאטרסטוק

הדיון על יתרונותיו וחסרונותיו של "המשרד הפתוח" הוא רק אחת מהסוגיות המרתקות הקשורות למשרד. "Cubed, A Secret History of the Workplace", ספרו החדש של העיתונאי ניקיל סבאל (Saval), פורס את היריעה ההיסטורית והתרבותית של המקום הזה, "העבודה" שאליה רובנו הולכים יום יום.

המשרד המודרני צמח כחלק מהאדריכלות המודרנית־אורבנית, ועל פני השטח הוא מושפע בעיקר מהצורך של העובדים ביכולת ריכוז, באפשרות לארגן מידע ולקבל החלטות, ובפרטיות. אבל למעשה זהו מקום מעניין בהרבה שמעוצב על ידי צרכים נוספים וזרמים מרתקים, ובתורו גם מעצב אותם.

סרטים וסדרות למכביר זיהו את המשרד כזירה דרמטית. מדולי פרטון ב"תשע עד חמש", דרך "המשרד" ועד "מד מן", מפיקי הסרטים חשפו שוב ושוב שהמשרד האפרורי מרתק הרבה יותר ממה שנדמה מבחוץ.

המשרד מרובה הקיוביקלז (זה שהפך לאייקון ב"דילברט") הוא זה שהגדיר שורה ארוכה של אסוציאציות על כוחו ומרכזיותו של מעמד הצווארון הלבן, והוא זה שיצר את דמות "הפקיד": מה שהיה פעם כינוי גנאי בחוגים שהעריצו את מי שהשיזוף והיבלות העידו על עמלו הפך לתיאור משרה נחשק. במשרד עובדים בצל, במיזוג אוויר. אבל במשרד גם עובדים שעות ארוכות הרבה יותר. במשרד פורחים הרומנים, ובמשרד גם נוצרות הבגידות.

המשרד גם עיצב מחדש את מעמד האשה: הוא אפשר לה לצאת ולהתפרנס, אבל גם סייע לקיבוע מעמדה הנחות יחסית כנותנת שירותי משרד (הקלדה, טלפונים, קפה) במעמד משני לבוס הגברי. לא רק הצווארון הלבן עוצב בהתפתחות המשרד; גם הצווארון הוורוד הגיע משם.

המשרד הוא גם זירה פוליטית, ולעיצובו יש השפעה ניכרת על יחסי הכוחות המתעצבים בו: מיקום החלונות והקרבה אליהם, גודל השולחן ומיקומו, זוויות התצפית והאקוסטיקה הקובעת מי שומע את מי - כל אלה מעצבים את יחסי ההשפעה במשרד ומחוצה לו.

המשרד והשעות הארוכות של השהות בו אינם בהכרח בשורה טובה לבריאותנו. האוויר במשרד הצפוף יכול להיות מדגרה למחלות מידבקות. הישיבה הממושכת הרת סכנות ליציבה ולמצב האורתופדי. גם מצב הרוח מושפע לרעה, כנראה, ולעבודה במשרד יש השלכות מרחיקות לכת על הפסיכולוגיה שלנו, ובין היתר על יחסי המשפחה והזוגיות שאנחנו מקיימים.

השינוי הבא ב"עבודה" יגביר את הגמישות במיקום ובשעות: אנשים יבחרו לעבוד חלק מהזמן מהבית, או ממתקנים ניטרליים, "מקום שלישי" שאיננו של המעסיק או של המועסק. כדי להבין את ההשפעה שתהיה לכך על העובדים של מחר כדאי שנזכור את תולדות המשרד "המסורתי", ואת הסרטונים ההם שמציגים את אובדן העשתונות שהוא מעורר בנו לפעמים.