"אנחנו מכירים את תנובה וחושבים שמוצריה יכולים להתאים לשוק הסיני"

כשהשער נפתח והאוטובוס נכנס למתחם, השומרים בכניסה, לבושים במדים בצבע ירוק זית, מצדיעים. לא, לא מדובר בכניסה לבסיס צה"ל אלא בכניסה למפעל הייצור בשנגחאי של ברייט דיירי – החברה הבת של ברייט פוד. 

בימים הקרובים אמורה להיחתם העסקה לרכישת גרעין השליטה בתנובה על ידי הקונצרן הסיני. ברייט פוד תרכוש את חלקה של אייפקס (56%) תמורת 2.5 מיליארד דולר – סכום שיעניק לאייפקס רווח של 3.8 מיליארד שקל על השקעה של 7 שנים.

אם בישראל העיתונות מגלה עניין רב בעסקה, בעיתוני הכלכלה של סין (באנגלית) אין ידיעה על העסקה הקרבה. גורמים ישראליים בשנגחאי מספרים כי הברנז'ה העסקית כן מתעניינת בעסקה ושהעמיתים הסיניים שלהם העלו את הנושא לא פעם בפגישות. שיא ההתעניינות בקהילה העסקית הסינית היה כאשר הכנסת דנה בעסקה וכאשר העובדים בתנובה הפגינו.

הסינים כנראה גילו את תהליך הגלובליזציה בשנים האחרונות והם מצויים עכשיו בתהליך התרחבות אל מחוץ לגבולות המדינה. במצגת של חברת ברייט דיירי אומר הקריין בהתרגשות כי החברה מתחילה את תהליך הגלובליזציה שלה.

החברה האם, ברייט פוד, היא תמנון סיני ענק. מלבד תעשיית החלב היא נמצאת גם בתעשיית המזון, המשקאות והמתוקים, גם בענף ייצור הסוכר והמוצרים החלקאים. לחברה חטיבה לוגיסטית משלה כשבתוכה היא אף מחזיקה חברת מוניות. בשנים האחרונות התחילה החברה להפיץ יין בצרפת ואוסטרליה וברשותה 5,000 מרכולים וחנויות נוחות.

הסינים לא אוהבים את היוגרט שלהם עם כפית

המפעל הסיני של ברייט דיירי בשנגחאי הוא אחד מ-23 מפעלים של החברה ברחבי סין, אך הוא הגדול ביותר בניהם והוא חולש על 156 אלף מ"ר. אזור המבקרים של המפעל מוקף במסדרונות לבנים ארוכים ונקיים מכל חפץ כאשר ניתן רק להשקיף על מכונות המפעל מבעד זכוכית.

המפעל, מספרים הסינים בהתרגשות, מורכב משני חלקים והם בוחרים להתחיל בחלק של היוגרט שמייצר מדי יום 1,200 טונות ביום (30 אלף גביעים). אחד ממארגני הסיור סיפר כי זה כמעט גבול יכולת הייצור היומית אך מציין כי החברה ממשיכה להשתכלל בטכנולוגיות ומידע שרק מגדילים את הרף. היוגרט בסין ארוז בסופרמרקטים בחבילות של 8 ועל כל אחד מהם עיגול אפור כדי לחורר אותו עם הקשים שמגיעים יחד איתם - הסינים לא אוהבים את היוגרט שלהם עם כפית.

הציוד במפעל נראה מרשים וכולל עשרות צינורות שמסתעפים אחד בשני ובסוף מתחברים למיכלי ענק. לא רואים קבוצות גדולות של עובדים ובכלל התחושה היא שכמעט ואין עובדים במפעל. בתגובה לשאלה בנושא, סיפרו הסינים בגאווה כי רוב התהליך הוא אוטומטי כך שאין צורך במספר רב של עובדים. ברייט דיירי מעסיקה כ-1,200 עובדים שמחולקים לפי אופי העבודה שלהם: לובשי הסרבל הלבן – עובדי יצור ואריזה, לובשי הסרבל הכחול – עובדי תחזוקה.

חלקו השני של המפעל הוא של החלב. עד השנים האחרונות שלט בסין שוק החלב העמיד והציג שיעורי צמיחה מרשימים. לאחרונה התמתנו מעט שיעורי הצמיחה של שוק זה ושוק החלב הטרי החל להסתמן כלהיט החדש. ברייט דיירי מציינת בגאווה שהיא זיהתה את הטרנד הזה מוקדם וכעת עומד נתח השוק שלה בתחום זה על 48%, גדול יותר מהמתחרה שלה וחברת החלב הגדולה בסין אילי (Yili).

מפעל בריי דריי בשנגחאי | צילום: תומר ורון

בשטחי המפעל אין חלק מיוחד המוקצה לגבינה. באופן מסורתי בסין לא אוכלים כל כך הרבה גבינות, סיפרו הסינים אך הוסיפו שבתקופה האחרונה השוק נפתח יותר ויותר לאוכל מערבי ולכן גם החשיפה לגבינות נמצאת בעליה מתמדת. "לאזורים שונים יש מאפיינים שונים", אמרה לי, סמנכ"לית השיווק של ברייט דיירי וסגנית נשיא החברה. "את הטעם של הגבינות הלבנות מאירופה אנחנו לא כל כך אוהבים, אבל הגבינות הלבנות הישראליות טעימות".

לי מסרבת להתייחס לרכישת תנובה. בשפה המנדרינית ובאמצעות מתורגמן לאנגלית היא עונה בנימוס סיני: "אנחנו לא מדברים על דברים שעוד לא קרו". ברייט דיירי, בניגוד לברייט פוד, היא חברה ציבורית ולכן לי לא ממהרת לפרט מהן הציפיות של החברה הסינית מהרכישה. "אנחנו כמובן מכירים את החברה, מכירים את המוצרים שלה שיכולים להתאים בצורה טובה לשוק הסיני וחושבים שתנובה היא חברה מצוינת", אמרה.

ולמרות זאת, בהמשך דבריה ובין השורות, לי סיפקה הסבר מנומק לכיוון המחשבה שהובילה לרכישה. "עדיין אין לנו את היכולות המתקדמות לייצור גבינות", אמרה. "שוק הגבינות בסין הוא שוק צעיר אך הוא מתפתח בצורה מהירה. בארה"ב ובאירופה מדובר בשוק מפותח", היא הוסיפה והצביעה על אחת מהציפיות של החברה מרכישת תנובה, כחברה עתירת בעלת כמעט 90 שנה של ידע, מחקר וטכנולוגיה של ייצור ושיווק גבינות.

החברה חייבת למצוא מנועי צמיחה חדשים

לי המשיכה להסביר כי בעשור האחרון קצב הצמיחה של תעשיית החלב בסין עמד על 20% ובשנים האחרונות של העשור הוא כבר ירד ועמד על קצת מעל 10%. "החוואים שלנו לא מתפתחים ומגדילים את התפוקה, ולא עומדים בקצב הצמיחה של השוק", מודים בברייט פוד ומסמנים שוב חץ ברור לכיוון הציפיות מרכישת חברה כמו תנובה. "כשוק מתפתח אנחנו רוצים לייצר התפתחות חזקה של החברה ולאחד את מלוא המשאבים והיכולות שלנו כדי לצמוח", אמרה לי. ברייט דיירי היא חברה שמכניסה כ-30 מיליארד דולר בשנה עם רווח נקי של חצי מיליארד דולר בשנה. החברה חייבת למצוא מנועי צמיחה חדשים ולהעמיק את האחיזה שלה בשוק הסיני ואפשר להניח כי תנובה היא היעד שבחרו קברינטי החברה לכך.

ובכל זאת, נקודה מעניינת שברייט פוד תצטרך להתייחס אליה היא סקר שהתפרסם היום (ד') באחד העיתונים הכלכליים בשנגחאי. מהסקר עולה כי כל המוצרים המציגים את שיעורי החדירה הגבוהים ביותר למשקי הבית הם מוצרים מקומיים שיוצרו בסין. ברייט פוד לא נמצאת בין חמשת המותגים בעלי שיעורי החשיפה הגדולים ביותר, והמתחרה הגדולה שלה "אילי" כובשת את המקום השני. כך או כך, כאשר רוצים בברייט דיירי לחזק את השוק המקומי במוצרים זרים (ישראליים) כדאי להם לקרוא את הסקר הזה.

ברייט פוד ובנק לאומי

הסיור במחלבות החברה הסינית נעשה במסגרת נסיעה שארגן בנק לאומי לבכיריו ולעיתונאים לרגל פתיחת הנציגות שלו בשגנחאי וחתימת הסכם עם ענקית כרטיסי האשראי יוניון פיי.

בכירי ברייט פוד הגיעו בתקופה האחרונה לארץ כדי לקדם את המשא ומתן לרכישת תנובה מידי אייפקס. באחד הביקורים של הנציגים הסינים בארץ הם אף נפגשו עם בכירי הבנקים בישראל, בניהם לאומי, כדי לדון על החובות הקיימים של תנובה.

לחברה המשותפת של אייפקס ומבטח שמיר שמחזיקה ב-76% מתנובה יש חוב של 1.8 מיליארד שקל לקונסרציום בנקים – לאומי, דיסקונט והבינלאומי – כאשר על פי הערכות כ-75% מהחוב הוא כלפי בנק לאומי. נציגי החברה הסינית ביקשו בביקוריהם בארץ להעביר את ההלוואה אליהם כאשר הם יכנסו במקום נעליה של חברת אייפקס.