חוששים מפיטורים? מסתבר שזה הופך אתכם לפחות יעילים

ההשלכות השליליות של חוסר ביטחון תעסוקתי, הפחד מפיטורים, על עובדים וארגונים הן רבות ומגוונות מכפי שפעם סברו, כך עולה משורה של מחקרים חדשים בנושא.

כפי שכולם יודעים והמחקרים כבר הוכיחו, אין דבר גרוע יותר מחוסר ודאות. בהתאם, לפי טינה ונדר אלסט, חוקרת ארגונית ופסיכולוגית באוניברסיטת לאובן בבלגיה, הפחד מפיטורים עשוי למעשה להיות גרוע יותר מהפיטורים עצמם.

"כשאנשים יודעים שהם הולכים לאבד את מקום העבודה שלהם, הם מתמודדים עם זה ובסופו המצב הנפשי והבריאותי שלהם משתפר. המצב הבעייתי ביותר הוא כאשר אנשים נמצאים במצב לא בטוח, מכיוון שאז הם מרגישים חסרי אונים", הסבירה ונדר אלסט ל"ניו יורק טיימס".

לדבריה, המחקרים מצביעים על כך שחוסר ביטחון תעסוקתי פוגע הן בבריאות הפיסית והן בבריאות המנטלית, מגביר את השחיקה, מפחית את הסיפוק מהעבודה ומשבש את הביצועים. אף שיש טענה כי מעט חוסר ביטחון הוא דווקא חיובי מכיוון שהוא גורם לאנשים לעבוד קשה יותר כדי לשמור על העבודה שלהם, לטענתה, המחקרים מוכיחים "שכל רמה של חוסר ביטחון תעסוקתי אינה חיובית".

"קשה מאד לשמור על פרודוקטיביות או על יצירתיות כשחשים לחוצים או מדוכאים", היא מסבירה.

וונדי בוזוול, מרצה לניהול באוניברסיטת A&M בטקסס ערכה אף היא מחקר שבדק את ההתאמות של עובדים לתחושת חוסר הביטחון. מהמחקר שלה עולה שככל שעובדים מודאגים יותר לגבי העבודה, כך היא מחלחלת יותר לחיים הפרטיים. "אנשים שחוששים לעבודתם רוצים לוודא שכולם יודעים כמה הם עובדים טובים", היא אומרת. "אבל יכולה להיות לכך גם תגובת נגד. החדירה של העבודה יותר ויותר לחיים האישיים מובילה לשחיקה מוגברת ולקונפליקטים בין המשפחה והעבודה".

מפחדים לאבד את מקום העבודה? זה הופך אתכם לעובדים פחות טובים | צילום: shutterstock

קאתי קנודסון, יועצת קריירה מסן פרנסיסקו, מודה שהיא נתקלת בלא מעט אנשים שחיים בפחד תמידי שיפוטרו. היא ממליצה לוודא קודם כל שאכן יש סכנה ברורה ומיידית למקום העבודה שלכם. "עליכם לבדוק מה הסיכויים שזה באמת יקרה ואז לבדוק כיצד להגן על עצמכם", היא אומרת. אף שזה לא קל, קנודסון מציעה להתחיל לחשוב כמו קבלן עצמאי.

"אין כזה דבר ביטחון תעסוקתי – זה אוקסימורון", היא טוענת. "ביטחון תעסוקתי פירושו לפתח כישורים יוצאי דופן וביסוס רשת רחבה של מכרים".

רבים אמנם חושבים שהמונח ביטחון תעסוקתי מייצג תופעה חדשה יחסית, אך המומחים שוללים זאת. "ישנו מיתוס שבשנות ה-50, כולם היו מאד נאמנים לחברות, והחברות היו נאמנות לעובדים", אומרת אן הופ סטיבנס, מרצה לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה. "אך למעשה תמיד היה לנו כוח עבודה לא קבוע, שניתן לפטר בכל רגע - נשים".

סטיבנס מצטטת סקר מ-1969 ששאל אנשים בגילאי 58 עד 62 מהו פרק הזמן הארוך ביותר שעבדו במקום אחד. הממוצע עמד על 22 שנים. סקר זהה שנערך ב-2004 מצא כי הממוצע עומד על 21.8 שנים.

חוסר ביטחון תעסוקתי הוא כאמור אינו מועיל, אך לא נראה שהתופעה עומדת להיעלם בקרוב, או שיש סיבה להתעלם ממנה. הבנת הדרך בה היא משפיעה על אנשים ועל פריון העבודה שלהם עשויה להשפיע על מדיניות הממשלות והתאגידים.

פול גלווין, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת מקמאסטר באונטריו מציג לדוגמה מדינות בסקנדינביה שאימצו את הרעיון של Flexicurity (ביטחון - גמיש), שפירושו שלחברות יש חוקים גמישים להעסקה ולפיטורים, והממשלה מספקת רשתות ביטחון פיננסיות והכשרות למובטלים.

ברמה של התאגידים, המנהלים צריכים ללמוד לתקשר בכנות ולעיתים קרובות עם העובדים, מוסיפה ונדר אלסט, והתקשורת חייבת להתייחס לחששות של העובדים. "כלומר, על המעסיקים להתייחס לשאלה אם יהיו שינויים כיצד הם ישפיעו על מקום העבודה שלהם?" היא מפרטת. "כשהעובדים לא סומכים על ההנהלה, מתחילות לרוץ שמועות, ואז קשה ביותר לשכנע את האנשים שהשמועות כוזבות", היא אומרת.