אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה כשחוזרים הדרך מתקצרת? איור: ערן מנדל

למה כשחוזרים הדרך מתקצרת?

בלדד היקר, למה תמיד נדמה שהדרך חזרה קצרה יותר? נועם

22.05.2014, 07:44 | בלדד השוחי

אף על פי שאנשים הולכים למקומות וחוזרים מהם כבר הרבה מאד זמן, התופעה שאתה מתאר לא נחקרה באופן מדעי ממש עד השנים האחרונות. זה לא מנע מאנשים להסביר אותה, כמובן. יש אפילו כמה וכמה הסברים נפוצים שאני זוכר מילדותי. וכולם מתנפצים בבדיקה מעשית.

ההסבר הנפוץ ביותר הוא ההיכרות עם הדרך. כשאתה שם פעמיך למקום חדש אתה עובר במקומות בלתי מוכרים ולא יודע למה לצפות, ואילו כשאתה חוזר אתה מזהה סימני דרך שמחלקים לך את המסע למקטעים קצרים. סימני הדרך משמשים מעין טבלת ייאוש, ובעזרת החלוקה הזמן עובר מהר יותר. זה נשמע טוב, אבל לפני כשלוש שנים, כשמדענים באוניברסיטת טילבורג שבהולנד שלחו אנשים למקום בלתי מוכר (על אופניים, כמובן) ואז דרשו מהם לחזור בדרך שונה, הדרך חזרה עדיין נדמתה להם קצרה באופן משמעותי.

הסבר אחר הוא שכשאתה נוסע למקום חדש ומרגש, אתה כל כך רוצה להגיע שכל שנייה נדמית לך כשעה; ואילו כשאתה בדרך חזרה לשגרת חייך הזמן בורח לך בין האצבעות. עוד הסבר מקובל הוא שאת הדרך למקום חדש אתה מחשב מהיציאה ועד ההגעה, ואילו בדרך חזרה נדמה לך שהגעת כבר כשאתה מתקרב לאזור מגוריך (בדרך לחופשה בחו"ל המונה הפנימי שלך פועם עד שאתה מגיע למלון, אך בדרך חזרה אתה מרגיש בבית ברגע שהמטוס נוחת בארץ). גם כאן ההולנדים מפריעים לתיאוריה היפה: התופעה מורגשת גם כשמדובר בסתם שתי נקודות. גם ברגל, גם ברכב, ואפילו כשרק צופים בסרט מצולם של הדרך לשם ובחזרה. הדרך חזרה נדמית קצרה יותר בכ־20%.

כביש בלוס קרקולס, צ כביש בלוס קרקולס, צ'ילה כביש בלוס קרקולס, צ

אז מה באמת קורה פה? המשך הניסוי ההולנדי מציע תשובה: אופטימיזם חסר תקנה. מתברר שאם משכנעים את הנבדק - לפני שהוא יוצא לדרך בפעם הראשונה - שהדרך יותר ארוכה ממה שהיא באמת, התופעה נעלמת. וההשערה של ההולנדים היא שזה עניין של תיאום ציפיות. כשאתה יוצא לדרך חדשה אתה לא באמת יודע כמה זמן היא תיקח, והנטייה הטבעית של המח, בתחום הזה, היא לאופטימיות. ולכן כשאתה צולח את הדרך אתה מופתע לרעה. הדרך ארוכה - ביחס לציפיות הלא מבוססות שלך.

וכשאתה חוזר כבר יש לך ניסיון. ניסיון רע. אתה מצפה שהדרך תהיה ארוכה מדי. אבל היא לא ארוכה מדי, היא בדיוק באורך הנכון, ולכן אתה מופתע לטובה. הדרך קצרה ביחס לציפיות שלך. והנדנדה הזו ממשיכה להתנדנד עד שאתה עובר את הדרך מספיק פעמים והמח שלך לומד את אורכה האמיתי.

מוסר השכל? מי שלא רוצה הפתעות, שלא ימדוד את המציאות מול ציפיות פנימיות.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

תגיות

18 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

18.
אם יורשה לי להציעצץ פתרון...
כשאנו הולכים המוח שלנו עובד על סוג של טייס אוטמטי, אנחנו לא נאלצים להקדיש כמעט מחשבה לדרך, לפחות לא מההבט המעשי, כלומר, איפה להניח את הרגל ובאיזו זווית, איזה קבוצת שרירים להפעיל, שמירה על שיווי משקל וכו', גם כשאנו נוהגים. אולם, בדרך לאן שלא יהיה אנו מודעים יותר לסביבה, אנחנו בדרך לעשות מ ש ה ו, לעבוד, לבלות או מה שלא יהיה, התודעה שלנו פעילה יותר. בחזור, אנחנו בדרך למבטח של הבית, אנחנו יכולים להישען אחורה ולהירגע, מה שלא הינו צריכים לעשות כבר מאחורינו, המוח מנהל את הדרך, לרבות המסלול, ואנחנו יכולים להשקיע את עצמנו במחשבות, להירגע, לחשוב ולשכוח שאנחנו בכלל הולכים.
אלומיניום  |  16.06.14
לכל התגובות