"ניסיתי לתרגם געגוע לאדם לשפה פיזית"

כשהבמאי, השחקן והכוריאוגרף יחזקאל לזרוב קרא את ספרו של דויד גרוסמן "נופל מחוץ לזמן", על אדם שקם ומודיע לאשתו שהוא יוצא במסע אחר חיפוש בנם שאיננו, הוא התאהב ביצירה וחלם לעבד אותה לבמה. "מעבר לאספקט האישי של גרוסמן, חשבתי שזו גם חוויה קולקטיבית, חוויית השכול על חייל שנהרג, 'אחד משלנו'. האיש הזה עושה מהלך כנגד כל הסיכויים במקום שיש בו מוות, תרדמה, הדחקה, הכחשה - במקומות הכי רדומים שלנו".

חלומו של לזרוב יקרום עור וגידים הערב בתיאטרון גשר בהצגה בכיכובם של דורון תבורי ומיקי לאון.

"בהתחלה ניגשתי עם הרעיון לאופרה, כי הספר כתוב במבנה של שירה, אבל בסוף החלטתי ללכת נגד האופן שבו הוא כתוב ופשוט לספר את הסיפור", מספר לזרוב. "יבגני אריה, המנהל האמנותי של תיאטרון גשר והאיש שפתח בפניי את עולם התיאטרון לפני כ־15 שנה, הציע לי לביים עוד כשעבדנו על 'יונה ונער' ועל 'הדיבוק', אבל לא הרגשתי שיש לי החומר הנכון. כשסיפרתי לו על הספר, הוא אמר לי לרוץ קדימה.

"כשמצאתי מפתח ליצירה, פניתי לגרוסמן. ישבנו אצלו בבית, ואחרי כמה דקות הוא הסתכל עליי ואמר: 'אני רוצה שתעשה את ההפקה הזאת. אני מאחל לך בהצלחה'. זה היה מאוד מרגש ומיד התחלתי במלאכת העריכה".

גרוסמן היה מעורב בתהליך?

"הוא לא היה מעורב בעריכה בכלל. היה חשוב לי לשתף אותו כמה שפחות, כי גם ככה זה סיפור שמבוסס על מקרה אמיתי. אם הייתי מדבר ומתקרב ומשתף, זה היה מקשה עליי, מה גם שדויד עצמו ביקש ממני לא לעשות את זה. הוא נתן לי הרגשה שהוא סומך עליי, והוא צדק.

לפני שלושה שבועות הוא הגיע לראות חזרה בפעם הראשונה ומאוד מאוד אהב והתרגש. הוא שוחח עם השחקנים, סיפר על הדמויות ואפילו הזמין כרטיסים להצגה הראשונה, אף על פי שזה קשה לו מאוד. זו מחמאה גדולה, כי כשהתחלנו, הוא הודיע לי שאולי הוא לא יגיע לצפות. כשהוא אמר לי אחרי החזרה שיגיע להצגה הראשונה, הרגשתי שזה ניצחון גדול".

הקהל יהווה חלק בלתי נפרד מההצגה, והוא יתבקש לקום, לעבור ממקום למקום ואולי אף להשתמש באביזרים. "לקחתי על עצמי הרפתקה כשניסיתי לתרגם את חוויית הגעגוע לאדם יקר לשפה פיזית. האיש הולך במעגל שהולך ומתרחב - מעגל רגשי, רוחני, מטאפיזי - והרגשתי שבלי שהקהל יחווה איזשהו שיתוף פיזי, לא נגיע לחוויה השלמה של הספר.

"הכוונה היא באמת לקום ולעשות משהו. היה חשוב לי שהקהל יבין שהוא לא יושב ונח בתוך הכיסא ומחכה שיבדרו אותו, אלא שהוא שותף לאיזשהו מהלך. המקום הזה קריטי בעיניי בתיאטרון בפרט ובחברה הישראלית בכלל, כי אנחנו בסוג של תרדמת. ייאמר לזכות גשר שהם הלכו על זה, כי הדבר הכי קשה בתיאטרון רפרטוארי זה להעלות הפקה שלא עושה לקהל חיים קלים. אני מאוד מתרגש לראות איך הקהל יקבל את זה".