אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האוסטרלים עזרו לדחוף את הלווייתן אל החוף צילום: ראובן שוורץ, בלומברג

ניתוח כלכליסט

האוסטרלים עזרו לדחוף את הלווייתן אל החוף

ענקית האנרגיה האוסטרלית נרתעה מהתייקרות הפיתוח של מאגר לווייתן, השותפות במאגר השיגו חוזי ענק עם מדינות קרובות ולא נזקקו לידע של וודסייד בהפיכת הגז לנוזל. כלכליסט מנתח את ביטול עסקת הענק למכירת 25% מלווייתן לוודסייד

22.05.2014, 06:51 | ליאור גוטמן

אחרי שנה וחצי של מגעים, אתמול בוטלה העסקה שבמסגרתה היתה אמורה ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד להיכנס כשותפה במאגר לווייתן. וודסייד ניהלה מגעים לרכישת 25% מהמאגר תמורת כ־2.7 מיליארד דולר, אחת מעסקאות האנרגיה הגדולות במשק הישראלי. אבל רגע לפני טקס החתימה על העסקה, בסוף מרץ, הודיע המנכ"ל פיטר קולמן שהוא מסרב לחתום עליה. המהלך הזה דחף את דלק (שמחזיקה בכ־45% מלווייתן) להשלים מיידית כמה מהלכים ליצירת "כרית מזומנים" שתאפשר לשותפות לעבוד לבד, לפחות עד להשלמת החיבור לחוף.

קראו עוד בכלכליסט

כפי שפורסם ב"כלכליסט", בשבועות האחרונים ניהלו אנשי נובל אנרג'י (שמחזיקה בכ־40% מהמאגר) סבב שיחות מול אנשי וודסייד בניסיון למצוא מתווה מוסכם לפיתוח המאגר, אולם משזה לא הושלם החליטו הצדדים לסיים את ההתקשרות - הפעם בצורה שאותה הגדירו בשותפות כ"יותר מנומסת" מזו שנרשמה בסוף מרץ.

"כלכליסט" מנתח את המהלכים והכוחות שהובילו לביטול העסקה, המשמעות על המשק והיכולת של תשובה לממן את כלל האחזקות שלו בכלל מאגרי הגז.

בעל השליטה בדלק יצחק תשובה ומנכ"ל וודסייד פיטר קולמן. לא הצליחו להגיע להסכמות, צילום: ראובן שוורץ, בלומברג בעל השליטה בדלק יצחק תשובה ומנכ"ל וודסייד פיטר קולמן. לא הצליחו להגיע להסכמות | צילום: ראובן שוורץ, בלומברג בעל השליטה בדלק יצחק תשובה ומנכ"ל וודסייד פיטר קולמן. לא הצליחו להגיע להסכמות, צילום: ראובן שוורץ, בלומברג

1.השותפות דרשו לשנות את התנאים

דלק ונובל קיבלו בעבר הצעות טובות יותר מחברות סיניות ורוסיות להיכנס כשותפים בלווייתן, אבל וודסייד הציעה שני יתרונות עיקריים: הראשון הוא המומחיות שלהם בהנזלת גז, כלומר יכולת להפוך את מצב הצבירה של הגז כדי שניתן יהיה לשנע אותו לשווקים רחוקים. היתרון השני הוא שלאוסטרלים אין "דם רע" עם אף אחד, וקל יותר למכור גז למצרים או לטורקיה אם מישהו יוכל "לכבס" את מקור הגז ולטעון שרוב המאגר מוחזק בידיים זרות - וודסייד ונובל אנרג'י, שהיו מחזיקות ב־25% ו־30%, בהתאמה, אם העסקה היתה יוצאת לפועל.

אז למה העסקה התפוצצה? סיבה אחת היא שמשרד האנרגיה התעקש כי אספקת הגז לישראל תהיה גבוהה מהביקוש המקומי ב־25%–50%. בשל כך עלות הפיתוח המקורית, שעמדה על 4–5 מיליארד דולר, זינקה במיליארד דולר. כמו כן, נובל התעקשה לבצע פיתוח ראשוני שיוביל צנרת גז דרומה למצרים וצפונה לטורקיה, ואילו וודסייד ביקשה לקדם הקמת מתקן הנזלת גז. לטענת וודסייד, מתיחת צנרת דרומה, מזרחה (ישראל) וצפונה העלתה את עלות הפיתוח לכ־7 מיליארד דולר, ובתמחור כזה לא בטוח לה שהעסקה משתלמת.

המשק מחכה כל עיכוב בהסדרת הגעת הגז מלווייתן עולה למשק ביוקר למדינה, לשותפות לווייתן ולציבור יש אינטרסים לזרז את הגעת הגז הטבעי. למרות זאת, הבירוקרטיה והריבים הפנימיים בשותפות משאירים אותו בינתיים בקרקעית הים שאול אמסטרדמסקי, תגובה אחתלכתבה המלאה

הסיבה השנייה היא החלטת השותפות הנוכחיות לשדרג את החוזה בין הצדדים ולהכניס לו תנאי חדש - יש שיאמרו מתחכם ויש שיאמרו שהוא רשת ביטחון. ממידע שהגיע לידי "כלכליסט" עולה כי תשובה וצ'רלס דווידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י, דרשו שוודסייד תחתום שהיא מתחייבת לכבד את כל החוזים הקיימים והעתידיים שרשומים על שם לווייתן.

וודסייד היתה מוכנה לקבל את החוזה הקטן שנחתם בינואר עם הרשות הפלסטינית בשווי של כ־1.2 מיליארד דולר ל־15 שנה, אבל לא היתה מוכנה לאשר את החוזה הנרקם עם בריטיש גז (BG). מדובר בחוזה ענק לאספקת 4–8 מיליארד מ"ק גז טבעי לשנה למצרים למשך 15 עד 20 שנה, שהמשמעות שלו היא קיצוץ מכסת היצוא למזרח הרחוק לפחות בשליש. בוודסייד רצו להנזיל את הגז ולשלוח אותו לאסיה, אבל שותפות הגז תמר, שבה שותפים נובל אנרג'י ותשובה (67%), חתמה רק לאחרונה על חוזה ראשוני למכירת גז למצרים בהיקף דומה - פעולה ששכנעה את דווידסון שוודסייד חייבת "ליישר קו".

אם מוסיפים לשתי הסיבות הללו את העובדה שרשות המסים בישראל סירבה לתת לוודסייד התחייבות כתובה שלא להקים ועדת ששינסקי 3 לשינוי מתווה המס; את יכולת גיוס הכסף הקלה יחסית של קבוצת דלק; ומקנחים בעלבון האישי של בעלי דלק ונובל אנרג'י לאחר ביטול החתימה ברגע האחרון - מגיעים למסקנה שמאז מרץ המציאות השתנתה לרמה כזאת שהחתימה על העסקה לא יכלה להתקיים.

2. דלק עשויה למצוא שותף אחר למאגר

בדלק עדיין יצטרכו להתמודד עם השאלה מאיפה להביא את הכסף לפיתוח המאגר. אף שרק בשבוע שעבר השלימה דלק גיוס חוב בהיקף של כ־2 מיליארד דולר ובחודש האחרון מימשה אחזקות בכ־2.7 מיליארד שקל, הפיתוח המלא יחייב אותה בגיוס נוסף שעשוי להתבצע כבר בתחילת 2015.

אתמול החלו להיסחר איגרות החוב של תמר בונד, החברה שהוקמה לאחר הגיוס. במהלך האירוע חזר תשובה, בעל השליטה בדלק, על ההבטחה שלו משבוע שעבר ולפיה דלק תפתח את לווייתן עצמאית וללא עיכוב בלוחות הזמנים. מנכ"ל אבנר ויו"ר דלק קידוחים גדעון תדמור רמז שהגיוסים יימשכו.

בהנחה שעלות הפיתוח של המאגר היא אכן 7 מיליארד דולר, דלק צריכה לממן כ־3 מיליארד מהם. היא אמנם גייסה כאמור 2 מיליארד דולר בשבוע שעבר, אבל חצי מסכום זה מיועד למיחזור חובות הפיתוח של מאגר תמר. הקבוצה מכרה לפני כחודש את דלק אירופה תמורת כ־1.7 מיליארד שקל ומימשה מניות דלק US תמורת 954 מיליון שקל לפני שבוע, אולם היא עדיין חייבת כסף זמין כבר בשנתיים הקרובות כדי לממן את עלויות הפיתוח. בדלק מבטיחים שאם הם גייסו 2 מיליארד דולר במהירות כזו ועם ביקושים שהגיעו ל־14 מיליארד דולר, לא תהיה להם בעיה לגייס סכום זהה עבור לווייתן.

אם בחברה ירצו להימנע מגיוס חדש או לצמצם את היקפו, אפשרות אחרת היא להכניס שותף חדש. דלק מנהלת שיחות רבות עם משקיעים בחו"ל. אחד השמות הבולטים הוא גולדמן זאקס, שבחן רכישה של 3% מתמר וכעת בוחן רכישה של 5% מלווייתן בתמחור זהה לזה של וודסייד - מה שיניב לשותפות עוד כחצי מיליארד דולר. אפשרות אחרת היא להכניס שותף במתקני ההפקה מעל למאגר, כשהמועמדת המיידית היא BG הבריטית.

רציו נמצאת במצב הגרוע ביותר, כיוון שאין בידה מאגר מניב כמו תמר, ועל פי הערכת עלות הפיתוח המעודכנת היא זקוקה ל־750 מיליון עד 1 מיליארד דולר כדי לממן את חלקה. מדובר בסכומי עתק עבור החברה. לרציו יש שותפות במאגרים אחרים עם אדיסון האיטלקית, חברה בעלת מוניטין, יכולת וכיסים עמוקים, וייתכן שהיא תיכנס כשותפה למאגר לווייתן. ברציו טוענים שהם מתכננים גיוס של 200 מיליון דולר, ועל הפרק גם אפשרות מכירה של 1%–3% מחלקה לבנק זר.

3. המדינה הפסידה מיליארדים במס

משרד האוצר נמנה עם המאוכזבים מביטול העסקה למכירת 25% ממאגר לווייתן. העסקה היתה אמורה להניב למדינה מס רווחי הון של 26.5%, כלומר כ־720 מיליון דולר או קרוב ל־3 מיליארד שקל. באוצר עוד חלוקות הדעות לגבי השאלה אם כל התשלום היה מיידי או לאורך זמן, ואם השותפות היו יכולות לקזז חלק מההשקעות כדי להקטין את חבות המס. אולם בשורה התחתונה, כמה מאות מיליוני שקלים שהיו אמורים להיכנס לקופת האוצר התאדו עם וודסייד.

מתיחה של צנרת למדינות שכנות או קרובות היא פעולה זולה יחסית להקמת מתקן ליצוא גז, מה גם שהכמויות שמצרים או טורקיה זקוקות להן יניבו הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים. אם פיתוח המאגר יושלם בתוך 3–4 שנים, יצוא הגז יוכל להתבצע כבר במהלך 2018 ויניב למדינה הכנסות ממס חברות או תמלוגים (12.5%). הכסף הגדול יגיע לאחר שהשותפות תכסה 150% מההשקעה שלה, כלומר בסביבות 2020. אז כל מכירה של גז תהיה חייבת ב"מס ששינסקי", שנקבע ב־2010 ויתווסף לתמלוגים ולמס החברות ועד לרמת מיסוי כוללת של 62%.

אף שכניסה של שחקן משמעותי כמו וודסייד היתה אמורה לפתח את התעשייה ואולי להביא בעתיד לרכש גומלין, הנושא לא נסגר על ידי משרד הכלכלה, ונובל אנרג'י תמשיך להיות אחראית על הכשרת דור המהנדסים הבא, כפי שעשו עד היום.

גם במשרד האנרגיה יש אכזבה מביטול העסקה. שם ראו בעיני רוחם תעשיית גז שלמה שמתפתחת כאן תחת הכשרת אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. זיכיון הפקת הגז שנמסר בסוף מרץ לאנשי לווייתן כלל הקמה של צנרת רחבת היקף בחיבור לישראל. בימים האחרונים, כשאנשי וודסייד החלו לאותת שהם עוזבים, ניסו בכירים בשותפות לדון עם אנשי משרד האנרגיה על שינוי הזיכיון וצמצום הצנרת. ההיגיון היה שצמצום ההשקעות המקומיות היה מגדיל את הרווחיות ומחזיר את וודסייד לשולחן המו"מ. למרות הגישושים, משרד האנרגיה לא התקפל ומבנה הפיתוח המקומי נשאר כמו שהיה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות