אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מטושטש: אלבום הסולו של דיימון אלברן

מטושטש: אלבום הסולו של דיימון אלברן

האלבום של הסולן של בלר, הוא עוד פרויקט נחמד של היוצר האנגלי ההפכפך, אבל לא אלבום גדול שמקיים את הציפיות שנתלו בו

26.05.2014, 09:15 | שי ליברובסקי

עבור רבים דיימון אלברן יישאר תמיד הסולן של בלר, הלהקה הכה אהובה בישראל, אחת השחקניות המרכזיות בגל הבריט־פופ של שנות התשעים. אבל אלברן הוא הרבה מעבר לסולן חתיך וכריזמטי של הרכב מצליח: הוא האלכימאי שמאחורי הרכב הפופ המאויר הגורילאז, שאיתו כבש לראשונה את מצעדי העולם; הוא הוציא אלבום מדהים עם מוזיקאים ממאלי הרבה לפני שמוזיקה אפריקאית הפכה לטרנד, ואפילו הלחין פסקול לאופרה סינית; והוא גם מוזיקאי שכולם רוצים לעבוד איתו, אפילו נואל גלאגר, לשעבר ממנהיגי היריבה הנצחית אואזיס.

אווירה קסומה

"Everyday Robots", אלבומו החדש של אלברן, מתאפיין במינימליזם ותחושה מלנכולית ששורה על רוב הקטעים. רוב השירים מורכבים מנקישות או פריטות חרישיות, מכוסות באלקטרוניקה נעימה לצד קולו של אלברן. זה יפה, במיוחד בשיר כמו "Hostiles", שבמהלכו מתגנבת נגינת פסנתר חרישית וקולו של אלברן מתרחק ומתקרב.

גם כשהוא נשמע מלנכולי ומשחק בצעצועיו בעצב, אלברן לא יכול שלא להישמע ידידותי למאזין. כשנדמה שהוא מחייך, כמו ב"Mr. Tembo" הקרנבלי והמעט דבילי, זה נשמע סתמי ומיותר. למרבה המזל זה לא קורה יותר מדי, ורוב הזמן אלברן שומר על אווירה אחידה, קסומה ורגועה.

זה אלבום נעים להאזנה, מלא ברעיונות נחמדים, אבל רחוק מלהיות אלבום גדול. סך ההשפעות והרפרטואר העצום של אלברן מטילים צל על האלבום, שלא מצליח לעמוד בשורה אחת עם הברקות מתחילת העשור הקודם, כמו הגורילאז והמוזיקה ממאלי.

פוטנציאל לא ממומש

בסיום אותה תקופה הוא גם שחרר אלבום דמואים בשם "Democrazy" שהודפס במהדורה מוגבלת, ויש שמתייחסים אליו בתור אלבום הסולו הראשון שלו. "Everyday Robots" נקי, מפוקס והרבה פחות מפוזר מ"Democrazy", אבל בשונה מאותו אלבום, הוא לא סוגר רצף של יצירות פופ מגוונות על סף המבריקות. אף קטע מהאלבום החדש לא מצליח להשתוות להברקות ההן.

דיימון אלברן. הרפרטואר העצום שלו מטיל צל על האלבום דיימון אלברן. הרפרטואר העצום שלו מטיל צל על האלבום דיימון אלברן. הרפרטואר העצום שלו מטיל צל על האלבום

זה מרגיש הכי קרוב ב"Photographs", השיר הטוב באלבום, שמביא את השילוב בין קולו של אלברן לאלקטרוניקה העדינה כמעט לכדי מימוש הפוטנציאל, אבל אם מישהו ציפה שבאלבום הראשון שנושא את שמו יציג אלברן את שלל הידע שצבר ביצירה שלמה ובוגרת, הוא עתיד להתאכזב. זה אלבום בוגר שעשוי טוב ונעים להאזנה, אבל ממש לא אלברן בשיאו.

רגעים שנזכור ביום שאחרי:

 

1. "Photographs" - השיר היפה באלבום. מינימליסטי, פשוט, מושלם

2. שבע הדקות של "You & Me", עם סולו מרימבה יפהפה באמצע

3. בריאן אינו שמתארח בשיר האחרון, "Heavy Seas of Love"

תגיות