אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הולכים על בטוח צילום: אלעד גרשגורן

הולכים על בטוח

15 אלף מחפשי עבודה שולחים קורות חיים לרפאל בכל שנה. רק 200 עד 500 מהם מתקבלים. בתעשייה האווירית מסננים היטב את המועמדים כדי להשאיר ארבעה בקו הגמר של כל משרה. עם אתגרים מחזית הטכנולוגיה, משכורות מצוינות, גאווה לאומית ואפילו קביעות - לא פלא שהתור לעבודה בתעשיות הביטחוניות לא נגמר

27.05.2014, 08:38 | גיל קליאן

גוגל, אפל ופייסבוק אולי מושכות הכי הרבה תשומת לב, אבל דירוג המעסיקים הנחשקים של "כלכליסט" והמכללה למינהל חושף כי התעשייה הביטחונית לא איבדה מזוהרה וקסמה בעיני מחפש העבודה הישראלי. ארבעה מעשרת המעסיקים המבוקשים ביותר נמנים עם תעשייה זו: משרד הביטחון (מקום 3), רפאל (5), אלביט מערכות (7) והתעשייה האווירית (8) - כשהן מקדימות בין השאר את טבע ופייסבוק. בדירוג הסטודנטים להנדסה, רפאל ואלביט תפסו את שני המקומות הראשונים, לפני חברות הטכנולוגיה.

אז מה סוד קסמן של התעשיות הביטחוניות? מתברר שהאקזיטים הנוצצים והאפליקציות המבריקות עדיין לא פוגמים ברצונם של הצעירים לעבוד במקום שיש בו אתגר מקצועי גדול, ארומה של ציונות וערכים ומרכיב חזק של קביעות וועד עובדים. הסטודנטים שהתבקשו לדרג את המניעים המרכזיים לבחירת מקום עבודה הציבו בראש את השכר, מידת העניין וההגשמה עצמית - גורמים שאכן קיימים בתעשייה הביטחונית. אולם נראה שהמניע שהסטודנטים דירגו במקום הרביעי הוא שמעניק לתעשייה הביטחונית יתרון על ההייטק: הביטחון התעסוקתי.

עובדי פיתוח באלביט. יגאל סרברו, רפאל: "אנחנו לא מתחרים במי שרוצים להקים סטארט־אפ ולהתעשר במהירות, אבל מי שמסתכל לטווח הארוך מגיע אלינו", צילום: אלעד גרשגורן עובדי פיתוח באלביט. יגאל סרברו, רפאל: "אנחנו לא מתחרים במי שרוצים להקים סטארט־אפ ולהתעשר במהירות, אבל מי שמסתכל לטווח הארוך מגיע אלינו" | צילום: אלעד גרשגורן עובדי פיתוח באלביט. יגאל סרברו, רפאל: "אנחנו לא מתחרים במי שרוצים להקים סטארט־אפ ולהתעשר במהירות, אבל מי שמסתכל לטווח הארוך מגיע אלינו", צילום: אלעד גרשגורן

במקומות העבודה הממשלתיים־ביטחוניים עדיין מגשימים את מודל התעסוקה הישן המבוסס על קביעות שניתנת לרוב החל מהשנה החמישית לעבודה. כמו פעם, העובד יכול להיכנס לחברה כסטודנט וליהנות מתעסוקה רצופה ומתנאי שכר ועבודה מצוינים עד הפנסיה. המודל הזה הולך ונעלם כמעט בכל הענפים, והסטודנטים שמסתכלים קדימה מבינים היטב שאם לא ישיגו קביעות, יצטרכו לנהל קריירה של דילוגים המאפיינת את מרבית שוק התעסוקה בעשורים האחרונים - מבנה קריירה שהחל משנות ה־40 לחיים והופך לקשה ובעייתי.

בחברות הביטחוניות מודעים לביקוש העצום לעבודה בשורותיהן. ברפאל סיפרו ל"כלכליסט" שמדי שנה מתקבלים בחברה קורות חיים של 15 אלף מועמדים, ומהם יגויסו בין 200 ל־500 בלבד. ממלא מקום סמנכ"ל משאבי אנוש בתעשייה האווירית, יהודה בכר, העדיף לא להעריך את מספר קורות החיים הנוחתות אצלו במייל, אך ידע לספר שאחרי הסינון הראשוני נשארים לו שלושה־ארבעה מועמדים רציניים על כל אחת מ־500 המשרות המאוישות בשנה. גם באלביט התמונה דומה: אינספור קורות חיים שמתנקזים לשלושה־ארבעה מועמדים על כל אחת מ־600–1,000 המשרות שמאוישות שם בכל שנה.

דליה גונן, אלביט מערכות: "פנינו לעובדים שעזבו שנתיים קודם, שאלנו למה הם מתגעגעים, וגילינו שהדבר שהכי חסר להם הוא החברים. זה ביטוי של תרבות ארגונית", צילום: אלעד גרשגורן דליה גונן, אלביט מערכות: "פנינו לעובדים שעזבו שנתיים קודם, שאלנו למה הם מתגעגעים, וגילינו שהדבר שהכי חסר להם הוא החברים. זה ביטוי של תרבות ארגונית" | צילום: אלעד גרשגורן דליה גונן, אלביט מערכות: "פנינו לעובדים שעזבו שנתיים קודם, שאלנו למה הם מתגעגעים, וגילינו שהדבר שהכי חסר להם הוא החברים. זה ביטוי של תרבות ארגונית", צילום: אלעד גרשגורן

יותר מ־20 אלף שקל בחודש

ומהם התנאים למי שמתקבל לסיירת הביטחונית של המעסיקים הנחשקים? נתוני הממונה על השכר באוצר ל־2012 מגלים כי 2,117 עובדי משרד הביטחון נהנו משכר ממוצע של יותר מ־20 אלף שקל ברוטו בחודש, וזה עוד לפני ההטבות לעובדי מדינה ותנאי הפרישה. כאשר מדובר במהנדסים, השכר הממוצע במשרד מאמיר ליותר מ־25 אלף שקל ברוטו בחודש. כאשר משרד הביטחון נהנה ממעמד כמעט בלתי פגיע בתקציב המדינה - קשה לראות את התנאים האלה מקוצצים בעתיד הקרוב או הרחוק.

בתעשייה האווירית, שהיא חברה ממשלתית, הועסקו בסוף 2013 יותר מ־16 אלף עובדים, מתוכם 5,900 מהנדסים. הוצאות השכר של החברה עמדו באותה שנה על יותר מ־5 מיליארד שקל, ובדומה למשרד הביטחון, השכר הממוצע ברוטו עמד על קצת יותר מ־20 אלף שקל לחודש, בעלות שכר כוללת ממוצעת של 26 אלף שקל.

יהודה בכר, התעשייה האווירית: "יציבות היתה מילה גסה, אבל היום יש לה חשיבות גדולה למחפשי עבודה. לא כולם רוצים לחפש בכל שנה עבודה בסטארט־אפ חדש", צילום: נמרוד גליקמן יהודה בכר, התעשייה האווירית: "יציבות היתה מילה גסה, אבל היום יש לה חשיבות גדולה למחפשי עבודה. לא כולם רוצים לחפש בכל שנה עבודה בסטארט־אפ חדש" | צילום: נמרוד גליקמן יהודה בכר, התעשייה האווירית: "יציבות היתה מילה גסה, אבל היום יש לה חשיבות גדולה למחפשי עבודה. לא כולם רוצים לחפש בכל שנה עבודה בסטארט־אפ חדש", צילום: נמרוד גליקמן

רפאל, גם היא חברה ממשלתית, העסיקה בסוף השנה שעברה 6,340 עובדים. על פי נתוני רשות החברות הממשלתיות, עלות השכר הממוצעת היתה גבוהה ב־27% מאשר בתעשייה האווירית - 33 אלף שקל. למעשה, מבין כל החברות הממשלתיות, רפאל ניצבת במקום השני בעלות השכר הממוצעת לעובד, כשרק עלות שכרם של עובדי הנמלים גבוהה יותר. בנוסף, רפאל היא החברה הממשלתית שחילקה ב־2013 את הדיבידנד הגדול ביותר למדינה - כ־430 מיליון שקל.

מי שחריגה בנוף החברות הביטחוניות היא אלביט מערכות, הנסחרת בבורסה ומעסיקה 11.5 אלף עובדים בארץ ובעולם. "לא הייתי משווה בין המשכורות אצלנו לאלו ברפאל ובתעשייה האווירית", אומרת סמנכ"לית משאבי אנוש בחברה, דליה גונן. "בניגוד אליהן, אצלנו רוב העובדים אינם נמצאים תחת הסכמים קיבוציים, וכל אחד מקבל שכר לפי כישוריו. יש לנו תחומים כמו סייבר או תוכנה שבהם אנחנו מתחרים בשוק, והשכר הוא בהתאם". במילים אחרות - במקצועות המבוקשים, אלביט מערכות תשלם יותר מהחברות הביטחוניות הקלאסיות, אך במקצועות האחרים כנראה שעדיף, לפחות מבחינת השכר והתנאים, ללכת לחברה עם ועד עובדים והסכם קיבוצי.

תכנון לטווח ארוך

"אנחנו לא מתחרים באנשים שרוצים להקים סטארט־אפ ולהיות מיליונרים בתוך שנתיים־שלוש - זה לא אצלנו", אומר סמנכ"ל בכיר למשאבי אנוש וארגון ברפאל, יגאל סרברו. "אבל מי שמסתכל לטווח הארוך מגיע אלינו. לכל תפקיד שאליו אנחנו מגייסים, מערכת הסינון שלנו מאוד נוקשה: אנחנו בודקים את ציוני התואר, הקורסים שהמועמד למד, איפה למד, מה ההצטיינות שלו, עורכים ראיונות מקצועיים ומבחני התאמה. יש גם תחקיר ביטחוני, ואם הוא עבר הכל - אז הוא ייכנס. רבים לא עוברים את השלבים הראשונים".

אחרי חמש שנים, רוב העובדים ברפאל מקבלים קביעות, מה שמבטיח להם שקט נפשי בגיל שבו מהנדסים רבים בהייטק צריכים להמציא את עצמם מחדש. אבל לדברי סרברו, זה ממש לא הגורם המוביל לרצון לעבוד ברפאל. "על פי הסקרים שאנחנו עושים, הדבר המושך ביותר הוא העניין: אנחנו נמצאים בחזית הטכנולוגיה המדעית בעולם, תוך כדי דחיפה של אנשים להמשיך ללמוד. אנחנו החברה הביטחונית היחידה ששולחת לדוקטורט או לפוסט־דוקטורט בחו"ל", הוא אומר. "כמו כן, למרות הציניות, לאנשים חשוב מאוד להיות חלק מהתרומה שלנו לביטחון המדינה. אף על פי שאומרים שהציונות מתה, רוב האנשים כאן ציונים. רק על פרויקטים מועטים שלנו שומעים בתקשורת, אבל לאנשים חשוב להיות שותפים בהם. הפרסום על מערכות כמו כיפת ברזל או מעיל רוח בהחלט הגביר את העניין".

סיבה נוספת שמונה סרברו היא סביבה אנושית וחברתית של אנשים מצטיינים. "אם אנחנו רוצים לייצר מוצרים מובילים, אין לנו ברירה אלא לאסוף את המצטיינים. אנשים רוצים להיות בחברה מצליחה. רפאל היא חברה צעירה יחסית, והגיל הממוצע בה הוא 35. העובדים שלנו יכולים לתפוס אחריות ולהתקדם מהר, אך גם לעבוד פה עשרות שנים. אף שאנחנו חברה ממשלתית אנחנו חברה המתמודדת בעולם העסקים הגלובלי, וגם זה חשוב לעובדים. והדבר האחרון - אנחנו מקפידים להיות החברה המובילה באחריות החברתית מבין החברות הביטחוניות, גם באיכות סביבה וגם באתיקה, וזה חשוב לצעירים היום. הם רוצים להתנדב על חשבון הזמן הפנוי שלהם".

מתגעגעים לחברים

כל החברות הביטחוניות מגייסות סטודנטים לעבודה, ולדברי בכר, "אצלנו סטודנטים לא עושים עבודה של שוליה. הם לוקחים תפקידים מקצועיים ומשמעותיים בפרויקטים. זה בית ספר יוצא מהכלל בחוד החנית מבחינה טכנולוגית: לוויינים, פרויקט החץ.

"אולי פעם זו היתה מילה גסה אבל היום יש לה חשיבות גדולה בקרב מחפשי עבודה - יציבות", מוסיף בכר. "חלק מהאנשים לא רוצים לחפש עבודה בכל שנה בסטארט־אפ חדש, ומעדיפים להגיע למקום מסודר ומאורגן, שנותן להם אופק. יש להם פה אפשרויות פיתוח אישי וקידום, מעבר וניוד מלא בין חטיבות ותחומי פעילות ובין אזורים גיאוגרפיים. זה לא קיים בשום מקום אחר. יש ארוחות והסעות, יש סטודנטים שאנחנו משלמים להם על רכבות מהטכניון, יש פעילות סל רווחה מגוונת ומסובסדת של הוועד וההנהלה".

גונן הסבירה כי אמנם אלביט מערכות "אינה בחזית התנאים הנלווים כמו גוגל או פייסבוק, אין פינוקים של חדר כושר ושולחן ביליארד, אבל יש רווחה. אנחנו מקפידים לתת נופש פעם בשנתיים לעובדים, ומעבר לזה יש הסדרים להנחות וכדומה. אבל בסופו של דבר, מה שהכי חשוב זה שהעבודה מעניינת. אני עובדת פה הרבה שנים, ולא היה לי יום משעמם אחד. יש לנו אינספור טכנולוגיות, אדם יכול לעבור מחטיבה לחטיבה ולתחומים אחרים לגמרי".

לסיום, היא מדגישה מרכיב חשוב מאוד בחברה: הממד החברתי. "לפני שנה וחצי עשינו 'ראיונות געגוע'. התקשרנו למי שעזב את החברה שנתיים לפני כן ושאלנו למה הם הכי מתגעגעים", מספרת גונן. "הם אמרו שמה שהכי חסר להם זה החברים. הם מצאו פה חברים שקשה להם לעזוב - וזה משהו שמתאים לתרבות הארגונית שלנו. כל אחד מגייס אנשים שהוא יידע להסתדר איתם. כל המנהלים מעורבים בתהליך הגיוס, ואז בוחרים אנשים שדומים להם באיזושהי דרך והנושא של חברות הוא מאוד חזק פה. הרבה פעמים אנחנו משתמשים במודל של חבר מביא חבר, כי אנחנו עובדים בצוותים גדולים, והקשר הבינאישי מאוד חשוב פה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
בתור מהנדס לשעבר בסייברביט של אלביט וכיום בחברה
בתור מהנדס לשעבר בסייברביט של אלביט וכיום בחברה בינלאומית. אין מה להשוות בין חברות. איכות האנשים במגזר הביטחוני פחותה. אנשים עסוקים. באבטלה הפריון שואף לאפס. אין העלעות שכר.התיחסות כמו לריסורס ולא כמו משאב. מציע לכל מי שיש את האופציה של חברה בין לאומית לצאת וללכת לשם .
Strawberry  |  06.09.16
5.
וזו בדיוק הבעיה אתכם, שחבר מביא חבר. נפוטיזם בעברית, או העדפת מקורבים,
במקום לתת הזדמנויות שוות לכולם, סוף הכתבה מצביע על העיוות- חבר מביא חבר. בוס או מנכ"ל מביא את הבן של השכן או הקולגה שלו במקום לעבור על קורות החיים של מועמדים. עצוב שבגלוי אתם מודים על נפוטיזם במגרש הביתי של התעשיות הביטחוניות. מי יתן וההשקפה המעוותת הזו תתנדף ותתחלף במתן שוויון זכויות. ויפה שעה אחת קודם.
סוחר27  |  28.05.14
לכל התגובות