תני לי מחסה
בתוך 30 שנה בלבד הפכה היציבות התעסוקתית מנוהג שכובל את העובד ומגביל אותו לערך המרכזי בעיני מחפשי עבודה צעירים בארץ ובעולם
27.05.2014, 08:43 | טל מילר
בסוף הביטחון מנצח. הקביעה הזו, שמוכיחה את עצמה מדי שנה בוויכוחים האינסופיים על תקציב המדינה, נכונה כנראה גם לצעירים הישראלים, שרבים מהם היו שמחים לקבל טלפון מאגפי כוח אדם של רפאל או התעשייה האווירית ולחסות בצלן המסיבי של זרועות הביטחון. אבל עוד לפני הזרועות, הסטודנטים מחפשים ביטחון מסוג אחר: זה התעסוקתי. מסקר "כלכליסט" והמכללה למינהל עולה שביטחון תעסוקתי - צמד מילים שמכיל בתוכו ראש שקט ממחשבות על "מה יהיה מחר" ו"איך נסגור את המינוס" - משחק אצל הצעירים תפקיד מרכזי מאוד, מרכזי בהרבה מזה ששיחק בעבר.
"בסקר שנערך ב־1981 ובדק מה חשוב לישראלים במקום העבודה שלהם, ביטחון תעסוקתי הגיע למקום העשירי מתוך 11", אומר פרופ' יצחק הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים באוניברסיטת חיפה. "ב־1993 שאלנו את זה שוב, וביטחון תעסוקתי עלה למקום השישי. ב־2006, וגם בסקר הנוכחי, זה כבר מגיע למקום הרביעי. השינוי הזה מלמד רבות על השינוי בשוק העבודה הישראלי: ב־1981 לא הרגישו צורך בביטחון תעסוקתי כי לכולם היה כזה. כשהוא החל להיעלם הצעירים הרגישו את זה על גופם. חוסר הביטחון התעסוקתי, שרירות הלב והפיטורים המהירים - ששכיחים בעיקר בהייטק - גרמו לצעירים רבים שחשו בלתי פגיעים להבין שהם צריכים עוגן, הם צריכים יציבות. היום, כשהצעיר הישראלי שואל את עצמו 'איפה אני רוצה לעבוד?', הוא לא מנתק את זה מהשאלה 'איפה הביטחון התעסוקתי שלי יהיה הכי גדול, איפה אוכל לאזן בין העבודה לחיים הפרטיים, ואיפה אצליח לשלב את הכל בלי לדאוג כל הזמן מחרב הפיטורים'. במשוואה של הצעירים, משרדים ממשלתיים ותעשיות ביטחוניות שווים ביטחון תעסוקתי, וזה בא לידי ביטוי בסקר. "הפתיעה אותי ההיענות של העובדים הישראלים ללכת לכיוון של התעשיות הביטחוניות, אבל בסופו של דבר, אם תסתכל על המספרים תראה שרפאל מעסיקה 6,000 עובדים, רובם בוגרי בתי ספר להנדסה; התעשייה האווירית מעסיקה בין 12 ל־15 אלף; ומשרד הביטחון גם הוא שחקן מרכזי בנוגע לכמות עובדים. העובד מביט אל המקומות האלו ויודע שימצא שם תנאים טובים ואפשרות לעשות קריירה. זה משנה את התמונה מבחינתם. החברות הציבוריות שהגיעו גבוה ברשימה לא הגיעו לשם כי הצעירים רוצים כל כך לעבוד בסקטור הציבורי או בגופי ביטחון. הם רוצים את השילוב של העניין שהחברות הללו יכולות להציע, את החדשנות, הפיתוח והיצירתיות - כשהם מעוגנים ביציבות תעסוקתית".קריסת ההסתדרות יצרה ואקום
לא רק התשובה לשאלה "מה חשוב לך בעבודה שלך?" השתנתה משנות השמונים: גם המעסיקים הנחשקים עצמם. סקר דומה בשנות השמונים היה מעמיד בראש את חברות היהלומים, חלק מחברות הביטוח שעשו זינוק יפה באותה תקופה, ומעל הכל את החברות הציבוריות בימים של טרום־ההפרטה. "בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים היתה פריחה של חברות ממשלתיות כמו חברת החשמל, מקורות, כיל ואל על", אומר פרופ' יעקב ויסברג מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בר־אילן. "ב־1978 החברות הממשלתיות בישראל העסיקו 180 אלף איש. הסקטור הפרטי היה חלש יחסית לעומת הסקטור ההסתדרותי שהכיל חברות כמו כור, אשר הציעה שכר גבוה מאוד למנהלים וכך משכה קצינים בכירים רבים שהשתחררו מהצבא. רוב העובדים קיבלו שכר דרך הסכמים קיבוציים למיניהם. באל על לבדה היו אז 12 אלף עובדים שניהלו את החברה, והיו להם הסכמי שכר שאף חברה דומה אחרת לא יכלה להציע. מבחינת התעסוקה, לחברות האלה לא היו אלטרנטיבות בשוק. "ההפרטה בחברות הציבוריות הובילה לכך שמ־180 אלף עובדים המספרים ירדו בסביבות שני שלישים. מהרגע שהן עברו לבעלות פרטית החלה מנטליות של ללכת למקומות אחרים, שנחשבו לקבועים ובטוחים יותר. בד בבד נחלשה ההסתדרות: ברגע שהוציאו את קופת חולים מההסתדרות, ב־1 בינואר 1995, זה הוביל להיחלשות הארגון בן לילה כי לעובדים לא היתה סיבה להתארגן. הסקטור ההסתדרותי בחברת העובדים נעלם, וזה השפיע גם על השוק ועל איך שהצעירים רואים אותו". אחד הדברים החשובים ששינו את תמונת המצב היה הזינוק המהיר של שוק ההייטק. "ההייטק גרם לכך שמוצר יעלה לראש המדף ויירד ממנו לחלוטין בתוך שנתיים", אומר הרפז, "קמה אפליקציה חדשה ואתה יכול להיות לא רלבנטי. זה ערער מאוד את הקרקע של העובדים. "המהפך הגדול הגיע במשבר הפיננסי של 2008: התפוצצות הבועה וחוסר הביטחון התעסוקתי לצד המחאה החברתית הובילו להתעוררות בכל מה שקשור להסתדרות ולרנסנס של איגודים מקצועיים. בשלוש השנים האחרונות הוקמו 90 ועדים ואיגודים שונים, דבר שאין לו אח ורע בכל העולם, וזה מראה לך כמה המועסקים מרגישים את חוסר הביטחון הזה. עובדים מתארגנים כשרע להם, לא כשטוב להם, ורוב הארגונים הללו קמו בסקטור הפרטי, שם יש אי־ודאות רבה. המודעות הזו לכוח של התארגנות עובדים באה לידי ביטוי גם בשאיפה הזו ליציבות". דבר נוסף שניתן ללמוד מהסקר הוא שלמרות תנופת ההייטק של העשורים האחרונים, מעט מאוד צעירים מגדירים את עצמם כיזמים. "אם בשנות השמונים 17% מהצעירים דיברו על יזמות כעבודה מועדפת, היום מדובר על קצת פחות מ־20%", אומרת פרופ' דליה מור, דקאן בית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל. "המשמעות היא שגם אז וגם היום הם מעדיפים להיות שכירים בחברה גדולה". איך אפשר להסביר את זה?"בשביל יזמות צריך אומץ וביטחון ביכולות שלך, כי ברור לך כל הזמן שאתה גם יכול להיכשל".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה