אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בעקבות ההפסד בבוררות: כיל תפריש 135 מיליון דולר צילם: אוראל כהן

בעקבות ההפסד בבוררות: כיל תפריש 135 מיליון דולר

ההפרשה תבוצע ברבעון השני, לצורך תשלום התמלוגים שבהם מחוייבת החברה רטרואקטיבית משנת 2000. הבוררות קבעה כי כיל נדרשת בתמלוגים גם על מוצרים המבוססים באופן לא ישיר על זיכיון ים המלח

27.05.2014, 11:54 | ניר צליק

כילתפריש ברבען השני 135 מיליון דולר בעקבות ההפסד בבוררות מול המדינה בנוגע לתמלוגים ששילמה החברה בים המלח. יום לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת ששינסקי 2, שעסקה במיסוי על משאבי הטבע, נחלה המדינה ניצחון בהליך בוררות שניהלה מול כיל.

פסק הבוררות עסק בפרשנות החוק הקיים (חוק זיכיון ים המלח) וקבע כי יש להחיל תמלוגים גם על מוצרי המשך מים המלח (ראו הרחבה בהמשך). בשונה מהבוררות הנקודתית שנגעה לכיל, ועדת ששינסקי 2 עוסקת במדיניות הפיסקאלית הראויה של כלל משאבי הטבע, ובכלל זה עניין ים המלח. כמו כן, מס היתר שייקבע בועדת ששינסקי יחול רק משעת החקיקה בכנסת ולא יהיה תקף לשנים עברו. פסק הבוררות, לעומת זאת, עוסק בתשלום התמלוגים משנת 2000 עד 2030 (תום תקופת הזיכיון). ההפרשה האמורה של 135 מיליון דולר תשקף את תשלום התמלוגים בה מחוייבת כיל על פי הבוררות משנת 2000 עד היום.  

"המדינה אחראית למחדל חסר הצדקה שגרם לה לא לקבל תשלום תמלוגים המגיעים לה לפי הזיכיון", כותבת שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג־כהן, ראש הרכב הבוררים שקיבל את תביעת המדינה נגד כיל. ואולם, השופטת מוסיפה כי "גם אם המדינה סברה בטעות שלא מגיעים לה תמלוגים, אין בכך שלילת זכותה הקבועה בזיכיון".

האמת היא שהמדינה לא "סברה בטעות", אלא סתם התרשלה ולא בדקה אף פעם כמה באמת מגיע לה. עד שהגיע דן ג'ונה, סגן חשב ערני במשרד התמ"ת, והבחין ב־2002 בסעיף תקציבי שכותרתו "הכנסות מאוצרות טבע", שלדבריו, "מעולם לא שמתי לב אליו. ניסיתי לברר מיהו האדם האחראי לסעיף זה. מבירור שערכתי נתגלה לי שאין אדם שאחראי לו". ערנותו של ג'ונה תכניס למדינה בסופו של יום כ־2.5 מיליארד שקל.

המבנה התאגידי של כיל כולל שתי חברות באזור ים המלח (מפעלי ים המלח וברום ים המלח) שחוצבות ומפיקות חומרי יסוד כאשלג, ברום ומגנזיום כלוריד. נוסף על כך, ישנן 21 חברות־בנות מחוץ לאזור ים המלח המייצרות תרכובות וחומרי המשך.

טענת כיל בבוררות היתה שאין לשלם על מוצרים שיוצרו מחוץ לאזור ים המלח ושאין לשלם תמלוגים על מוצרי המשך. שטרסברג־כהן דחתה את "התפיסה הגיאוגרפית" הזאת. לשיטתה, בין שהמפעלים האלה הוקמו כדי לחמוק מתשלום התמלוגים ובין שמצורך לוגיסטי־כלכלי אמיתי, הרי שתכלית שטר הזיכיון מחייבת את תשלום התמלוגים. בכך אימצה את "התפיסה הקונצרנית" של המדינה על פני "התפיסה הגיאוגרפית" של כיל, שגורסת כי אין משלמים תמלוגים על מוצרי המשך שמייצרות חברות־בנות שמפעליהן מחוץ לאזור ים המלח.

"השכל הישר, ההיגיון המשפטי, ההיגיון הכלכלי ותכלית הזיכיון אינם מתיישבים עם מצב שבו אם מפעל תרכובות של הקונצרן ממוקם באזור ים המלח, תשלם מפעלי ים המלח תמלוגים על מוצריו, ואם הוא ממוקם מטרים ספורים או מרחק אחר מחוץ לאזור, תהיה מפעלי ים המלח פטורה מתשלום תמלוגים", נכתב בפסק הבוררות.

הבוררת, שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן , צילום: עמית שאבי הבוררת, שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן | צילום: עמית שאבי הבוררת, שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן , צילום: עמית שאבי

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות