גם להסתדר צריך לדעת

בקרנבל התקשורתי שמלווה בשבועות האחרונים את מכירת תנובה לברייט פוד הסינית בלטה בהיעדרה רוית ברניב, יו"ר תנובה. כמעט לא דובר בה, בחלקה במהלך ובתפקידה בחברה, והיא לא דיברה בעצמה. זו אסטרטגיה ארוכת שנים של ברניב, שהתראיינה פעם אחת בלבד, בראיון מקצועי קצר ב־2005, כמנכ"לית נטוויז'ן, ולעתים נדירות מאוד עונה על שאלות מעטות. במשך חמש שנותיה כיו"ר שיכון ובינוי שתקה. גם בתנובה, כבר שנה וחצי בתפקיד, היא שותקת.

ובכל זאת, פעם בשנה ברניב זוכה לכותרות, כאחת הנשים עם השכר הגבוה בישראל. ב־2011, בימיה בשיכון ובינוי, היא כבשה את הצמרת עם שכר בעלות של 8.9 מיליון שקל. בתום חמש שנותיה בחברה השכר ומענק הפרישה שקיבלה הסתכמו ב־41 מיליון שקל. עוד קודם לכן, בנטוויז'ן, הסכום הגיע לכ־20 מיליון שקל במשך ארבע שנים. כיו"ר תנובה עלות שכרה עד כה הסתכמה ב־1.6 מיליון שקל, ובעתיד הלא רחוק – כיוון שכחלק מהעסקה התפקיד אמור לעבור לידיים סיניות – היא אמורה לקבל גם מענק פרישה נאה.

זו החידה ששמה רוית ברניב: תפקיד בכיר אחרי תפקיד בכיר, התקדמות מרשימה בחברות ענק, שכר עתק, ומאחורי כל זה דמות לא ידועה, פנים שלא יזוהו גם בידי מרבית קוראי העיתונים הכלכליים, ואופי ניהולי שמחוץ למעגלים המסוימים שעובדים איתה נותר תעלומה. התעלומה הזאת היא גם תחילתו של הפתרון.

אם מנסים להבין מיהי ברניב ומה הפך אותה, בתוך עשור, למנהלת־על מתוגמלת היטב, היעדרו של אופי ניהולי מובהק הוא המפתח. היא נחשבת מנהלת טובה, אבל נוכחת בעיקר בטבלאות השכר, ומתאימה עצמה היטב לרוח של כל חברה, וליתר דיוק לבעלים של כל חברה. וזה עובד היטב, מתברר.

לשרוד את זהבית כהן זה אופי

"ברניב היא אשה מאוד נחמדה, נעימה, חברמנית", אומר אדם המקורב להנהלת תנובה, "אבל כיו"ר לא הרגשתי אותה. את היו"ר הקודם שלמה רודב כן הרגשתי. בניגוד אליו, היא לא ניסתה להראות שהיא יותר חשובה מכולם. אני מניח שהיא עשתה את מה שכולם עושים - את מה שזהבית אומרת".

זהבית כהן, מנכ"לית אייפקס ישראל, בעלת השליטה בתנובה (עם מאיר שמיר), היא ללא ספק הדמות הדומיננטית בחברה בשנים האחרונות ומי שמזוהה איתה יותר מכל. הפנים של תנובה, לטוב ולרע. ברניב ידעה זאת היטב כשהגיעה לחברה.

"רודב היה עשוי מחומרים אחרים, יותר לוחמני, לא מריונטה", אומר ותיק בענף. "מי שעובד עם כהן מקבל הוראות, וזה מעיד על האופי שלו. היא גם השכילה להקיף את עצמה באנשים צייתניים". בכיר אחר אומר: "בישיבות שבהן גם כהן וגם ברניב נכחו, ברניב בעיקר שתקה וכהן דיברה, זה תמיד ככה. רודב לא נתן לכהן לדבר, הוא איש קשוח שלוקח את המושכות. זה לא מתאים לאדם דומיננטי כמו זהבית".

אבל עובדת בתנובה מתארת זאת אחרת: "להבדיל מרודב, שרצה לנהל בפועל את החברה, היא יודעת להיות יו"ר. בדירקטוריון מאוד אמוציונלי ועם הרבה ניגודי עניינים, קיבוצים שבעצמם מפולגים, מאיר שמיר, אייפקס - זה בעייתי. בתקופה של רוית הדירקטוריון התנהל על מי מנוחות, בצורה מושכלת, ובחברה כמו תנובה השקט מלמעלה מאוד הכרחי".

בסביבתה של בר ניב מסבירים שהשתיקה היא לא חולשה אלא שיטה ניהולית: "השתיקה שלה בישיבות של דירקטוריון מורכב נועדה לתת לכולם לדבר, ובסוף היא שמה הצעת החלטה שמתיישרת עם האסטרטגיה שהניחה לחברה - ומקבלת את ההחלטה. משתמשים בה כמפיג מתח".

במילים אחרות, אותה תכונה של ברניב, הסתגלות מדהימה לסיטואציה, יכולה להיתפס כבעייתית או כחכמה, אבל כולם מסכימים שהיא חלק מרכזי מההצלחה שלה. "על כך שהסתדרה עם שרי אריסון (בשיכון ובינוי) חמש שנים אני מפרגן, אבל איך היא הסתדרה עם זהבית, תהרגי אותי אני לא מבין", אומר בכיר אחר במשק. "היא טיפוס שלא הייתי מסתדר איתו 20 שניות. להסתדר עם זהבית כהן זה לא לזכותה. אבל לאורך כל הדרך הסגולה הניהולית העיקרית של ברניב היא שהיא בן אדם שלא מעורר אנטגוניזם, שבעלי המניות מסתדרים איתו, היא נוחה להם. היא לא מחפשת פוזה או תקשורת, הניהול שלה לא כריזמטי אלא שקט, היא יודעת להבין על מה מדובר, לסכם את ישיבת הדירקטוריון, לחתוך בלי שיישארו דברים באוויר".

בשיחות עם אנשים שונים שעקבו מקרוב אחר הניהול בתנובה בשנה וחצי האחרונות, הנקודה עולה שוב ושוב: אי אפשר שלא להסיק על ברניב מעצם העובדה שהצליחה לעבוד עם כהן. "לעבוד עם זהבית מחייב בעיקר יסמניות", אומר אדם שעקב מקרוב אחרי ההתנהלות שלה בתקופה האחרונה. עם זאת, הוא מזכיר כי "לטיימינג יש משמעויות אדירות. בטיימינג נכון אפילו אם תעשה מעט זה יצליח מאוד. אבל בזמן שבו ברניב הגיעה לחברה היא לא יכלה להשאיר חותם של ממש. היא אשה סופר־אינטליגנטית, עניינית, נעימת הליכות, מבינה עניין, אבל שנה זה לא מספיק זמן להשאיר שריטה בחברה גדולה כמו תנובה. אני לא מכיר מישהו שיכול להשאיר חותם בפרק זמן כזה, אלה אם הוא אגו מניאק, והיא נטולת אגו. הזמן שלה היה שאול, היא לא ניסתה לעשות גלים - היא הבינה שהיא באה לישורת האחרונה, הנפקה או אקזיט, והתנהלה בהתאם".

בישורת האחרונה התנהלו שני הערוצים במקביל — לקראת מכירה אפשרית, במהלך שריכזה בעיקר כהן, ולקראת הנפקה אפשרית, במהלך שריכזה בעיקר ברניב. "לא ידעו מה יהיה קודם, עבדו על שני התהליכים בקפסטי מטורף", אומר בכיר בתנובה. עם זאת, נראה כי ברניב העדיפה שתרחיש ההנפקה יתממש ויבטיח לה עוד כמה שנים בתפקיד. "כשנכנסה לתפקיד היא הכריזה: 'באתי כדי להישאר', היא אמרה שהיא רוצה להיות כאן למשך שנים", אומרים בחברה. "היא נכנסה בחתיכת עיתוי. האקזיט של אייפקס היה חייב להיות בהנפקה או במכירה, ולדעתי היא תכננה להכין את תנובה להנפקה, בזה היא מומחית". ואמנם, ברניב, שצמחה כסמנכ"לית כספים, היא זו שהובילה את ההנפקה המוצלחת של נטוויז'ן ב־2005.

בין אם שאפה להנפקה בחברה שהלכה למכירה, הבכיר בענף אומר שבכל מקרה "להיות בתנובה בעיתוי הזה זה win-win situation". במילים אחרות, לא היה לברניב מה להפסיד מלהישאר בצִלה של כהן. והאיש מבקש להסביר במשל: "יש בדיחה על אדם שהתעשר מאוד. שאלו אותו איך עשה זאת, והוא אמר: 'כל החיים אני עובד קשה. זה 1%. עוד 99% סבתא הורישה לי'. אלה החיים: צריך מקצוענות, אבל אי אפשר בלי מזל".

מנהלת טובה, עם טיימינג מעולה

זה הקו שמלווה את כל השיחות של מנהלים שעבדו עם ברניב לאורך השנים: היא אשת מקצוע טובה, אבל לא פחות מכך הצליחה להיות תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון. וזה, כשלעצמו, כישרון.

ברניב (51), תושבת תל אביב, גדלה בגבעתיים, והיא בתו של עמנואל ברניב, איש עסקים אמיד שמת בשנות התשעים. הוא שילב אותה בעסקיו כבר כנערה, משוטפת כלים באולם אירועים ועד שותפה לסודות העסקיים שלו. אנשים שעבדו איתה בעבר סיפרו שהבדיחה היתה ש"היא קוראת דו"חות כספיים מגיל 3". היא בעלת MBA מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בכלכלה ובפילוסופיה. בחצי הראשון של הקריירה שלה היתה סמנכ"לית כספים בחברות התקשורת גילתק, ערוצי זהב ונטוויז'ן, שם כבר קודמה למנכ"לית ב־2001.

הרזומה שלה, ועל כך אין חולקים, משובץ הצלחות. "אי אפשר להיות מזליסטית 20 שנה", אומר אדם המקורב אליה, "היא בת 51, היא התחילה לעבוד בגיל 26, ואי אפשר להגיד את זה על קריירה שעברה בחמש חברות, שבכל אחת מהן הצליחה. את נטוויז'ן היא הביאה לרווחיות ואז הנפיקה, את שיכון ובינוי היא הביאה לתוצאות מעולות, הרבה מעבר לציפיות. אז להגיד מזליסטית? יש נתונים, שחור על גבי לבן. בכל מקום היא מתווה אסטרטגיה, מזהה נכסים, מגדירה מנועי צמיחה, גורמת לחברה להיות רווחית. היא נותנת לאנשים תחתיה לגדול ולא מחפשת לקחת קרדיט כי היא לא צריכה את זה. הקרדיט שלה הוא שרוצים אותה לכל התפקידים".

אדם אחר המקורב לה מוסיף: "יש מעט מאוד מנהלים בכירים במשק שעבדו אצל אליעזר פישמן (בערוצי זהב), נוחי דנקנר ועמי אראל (נטוויז'ן), שרי אריסון, אייפקס וזהבית כהן ומאיר שמיר. היא עבדה אצל כל כך הרבה בעלי הון חזקים, והיא לא מקושרת לאף מוקד כוח. היא שכירה מקצועית מאוד".

"כמו כל דבר בחיים הצלחה היא צירוף של טיימינג, לדעת לעשות דברים ראשון - ולהיות טוב. ושם היה הצירוף הזה", אומר מנהל בכיר שהיה מתחרה שלה בימי נטוויז'ן, בהתייחסו לקדנציה האחרונה של ברניב בעולם התקשורת. עם המשנה למנכ"ל החברה שנהפך לבן זוגה, אבי צבי, ברניב הפכה את נטוויז'ן מעוד ספקית תקשורת לחברה הראשונה שהציעה ללקוח, ובעיקר ללקוחות העסקיים, סל שירותים רחב ואינטגרטיבי (ראוטרים, אבטחת מידע וכו'). מחברה קטנה במצב לא מזהיר נטוויז'ן נהפכה לרווחית וציבורית, תוך השאת רווחים נאים לבכירי קבוצת אי.די.בי, ובראשם נוחי דנקנר.

היחסים עם צבי היו, מתברר, מכפיל כוח ניהולי. אנשים שעבדו בנטוויז'ן באותה תקופה מספרים: "קראנו להם שר החוץ ושר הפנים. הוא מוחצן, צוחק בקול רם, מחבק, והיא נסיכה, בחיים לא שמענו אותה צועקת". ובכיר אחר בענף מוסיף: "הם התנהגו כצמד, לרגעים לא היה ברור מי מנהל את החברה, והצליחו מאוד. התרשמתי לטובה מהסינרגיה ביניהם, כאילו לחברה יש שני ראשים. אבי היה יותר בצד של מוצר, לקוחות, שיווק, היא היתה יותר אנליטית, קצת מעל הדברים האלה, בצד של האסטרטגיה והכספים". זה, הוא אומר, כבר סימן את המשך הדרך שלה: "הדינמיקה ביניהם הזכירה יחסים בין יו"ר דירקטוריון ומנכ"ל".

את תקופתה של ברניב בנטוויז'ן קשה לחתום ב"יסמניות". היא הובילה מהלכים גדולים, כאמור עם צבי (כיום מנכ"ל רשת), ולאחר עזיבתם השניים אף תבעו את החברה בדרישה לתגמול נוסף בעקבות המיזוג של נטוויז'ן עם ברק וגלובקול. על פי הסכם הפשרה שהושג ב־2011, הם קיבלו 8 מיליון שקל ועוד מיליון שקל הוצאות משפט.

היכולת לא להפריע

מעבר לזוגיות עם צבי, לברניב עוד קשרים אישיים רבים וארוכי שנים עם קולגות בעולם העסקי. זהבית כהן היא ידידה טובה מאז הכירו באי.די.בי, כשכהן היתה סמנכ"לית הכספים של החברה וברניב ניהלה את נטוויז'ן. חברות אחרות שלה, במעגל רחוק יחסית ובמה שכבר זכה לכינוי "פורום המנכ"ליות", הן סטלה הנדלר, מנכ"לית בזק, ואיריס בראל, מנכ"לית סטימצקי. חבר קרוב אחר, מאז ימי הנעורים, הוא עופר גלזר, ונראה כי הוא שהציע לשרי אריסון, אז עוד אשתו, למנות את ברניב ליו"ר שיכון ובינוי.

אם בנטוויז'ן תפקיד המנכ"לית והחיבור עם צבי אפשרו לה את קדנציית הניהול הדומיננטית ביותר שלה, הרי שבשיכון ובינוי כבר היה ברור שמדובר בעידן אחר. "היא נכנסה לתפקיד היו"ר באמצע 2007, כשהייתי מנכ"ל עוצמתי מאוד ועם תמיכה חזקה מהבעלים", מעיד המנכ"ל אז, אורי שני. "עופר גלזר כפי הנראה המליץ לשרי, שרי בחרה, ואני ציפיתי שישאלו אותי על המינוי שלה, חשבתי שמן הראוי להיוועץ בי.

"שרי אמרה לי מראש: 'מאוד תשמח לעבוד עם מי שאביא'. אני לא האמנתי לה, הייתי מוכן לעימותים, אבל התבדיתי. לזכותה של ברניב ייאמר שבמערכת היחסים ביני לבינה היתה לה האינטליגנציה להבין מה צריך ומה לא צריך. לעבוד איתי זה לא פשוט ולא קל. אני בן אדם הישגי, רוצה להצליח, רואה מטרה ולא נותן שיפריעו, לא פשרן, לא נחמד בשביל להיות נחמד. ישבנו חדר ליד חדר, שילבתי אותה בתהליכי הניהול, והיכולת שלה להסתגל למשהו חדש, אליי, ברכות, בשכל, בנעימות - אלה תכונות שאני מעריך, ובגללן רוצים אותה כמנהלת.

"אני לא רגיל לתופעות כאלה", ממשיך שני להתרשם מהעובדה עם ברניב, שנמשכה חצי שנה, עד לעזיבתו, "אני בא מעולם של מרפקים, וזה היה לי משב רוח רענן, הרגשתי נוח. היא בן אדם ענייני, מפוקס מטרה, שנעים לעבוד איתו. לנהל את שיכון ובינוי באותה עת היה תהליך לא פשוט, היו חברות בהפסדים, היה צריך למכור, לשנות, לפטר, והיא הפתיעה אותי מאוד לטובה. אחרי שעזבתי היא העצימה את תפקיד היו"ר, נכנסה יותר לתחום הניהולי השוטף ודי הובילה את האסטרטגיה". אחרי שני מונה למנכ"ל עפר קוטלר, שנחשב בענף גם הוא "מנהל לא קל, פדנט מאוד". ברניב והוא עבדו יחד כארבע וחצי שנים.

ברניב, אם כן, ניחנה ביכולת לבנות את התפקיד שלה, בין אם כמנכ"לית או כיו"ר, בהתאם למצב החברה ובעיקר לאנשים שסביבה. לצד היכולות המקצועיות וחוש הטיימינג המוצלח, הסתגלנות הזריזה הזאת כשלעצמה שווה לבעלי חברות הרבה מאוד כסף.

ברניב לא מאיימת במיקרו־מנג'מנט, בהידחפות לטריטוריה של המנכ"ל, אומר אדם שעבד בעבור חברות שונות שברניב ניהלה: "מנכ"לים מבינים שהיא לא באה להתחרות על הכיסא שלהם. זו הגדולה שלה כצ'רמן - היא לא נכנסת לטריטוריות לא שלה ונותנת גב בלתי מתפשר. היא יודעת לתת למנהלים מפת דרכים אסטרטגית, את השקט והכבוד המקצועי, לא להתערב. מיקרו־מנג'מנט היא מחלה של הרבה יו"רים, אבל אצלה יש הפרדה ברורה בין תפקיד היו"ר למנכ"ל".

כשברניב הגיעה לשיכון ובינוי, ב־2007, הרווח הנקי של החברה היה 89 מיליון שקל, ורוב הפעילויות היו הפסדיות. כשעזבה, ב־2012, הרווח היה 409 מיליון, ולחברה היו פעילויות חדשות וממוקדות. אחד ההישגים הרשומים על שמה באותה תקופה נעשה בכובע של יו"ר דרך ארץ: ברניב הגדילה את אחזקות שיכון ובינוי בחברה משליש לחצי, ואז מכרה את החלק הזה ובהסכם המכירה הכניסה סעיף שלפיו סולל בונה, חברה אחרת בקבוצת שיכון ובינוי, תקבל מכביש 6 עבודות בעלות 400 מיליון שקל במשך כחמש שנים. "זאת הגאונות שלה", אומרים מקורביה של ברניב, "חשיבה לטווח קצר ולטווח הארוך".

בכל הנוגע להיבטים הפיננסיים, למשל משיכת דיבידנדים ובונוסים על סמך רווחים על הנייר, ברניב נחשבה למחמירה, ו"ההתייחסות שלה לרווח אמיתי הצילה את שיכון ובינוי", אומר אחד ממקורביה, "אם הם היו משערכים את הנכסים ורושמים רווחים במיתון הם היו מפסידים את כל הנכסים, הנכסים לא היו שווים את מה שהיה כתוב על הנייר". לדבריו, הקפדנות שלה ניכרה היטב בחברה: "ברשות ניירות ערך אמרו עליה שהיא מלכת הממשל התאגידי, כי היא ניהלה את שיכון ובינוי ביי דה בוק".

קור רוח של מג"ד

בפברואר 2011 יצאה ברניב לחופשה קצרה לרגל הולדת איתמר, הבן שלה ושל צבי, וגם במהלכה הגיעה לישיבות דירקטוריון חשובות. "היא וורקוהולית ברמות בלתי נתפסות, אין אצלה ערבים, שבתות, חגים", אומר חבר, "היא עובדת כמה שצריך לטעמה, אין לה מעצורים, והיום הדבר היחיד שמנטרל אותה מעבודה זה הזמן שלה עם איתמר".

ביוני 2012 הודיעה ברניב על פרישתה משיכון ובינוי. רבים הופתעו, והועלו הערכות שונות שלפיהן הרקע הוא יחסים רעועים עם אפרת פלד, יו"ר ומנכ"לית אריסון השקעות ויד ימינה של בעלי הקבוצה. "אני לא מאמין שמישהו יעזוב סתם בית כל כך טוב", אומר עובד ותיק בקבוצת אריסון, "בטח קרה משהו. אפרת ושרי מתואמות לגמרי בדברים כאלה, אבל הן דיסקרטיות".

אחד ממקורביה טוען ש"היא סיימה קדנציה והלכה הביתה לנוח. היה לה ילד בן שנה וחצי. כשאת מביאה לראשונה ילד בגיל 47 ויוצאת עם המון כסף, אין שום סיבה למהר. היא אף פעם לא לחוצה על מה התפקיד הבא, יש לה זמן וכסף, וזה סטייט אוף מיינד. היא נמנית עם עשר הנשים המוכשרות בקהילה העסקית, גם בימים לחוצים יש לה קור רוח של מג"ד בצבא, היא חיכתה בסבלנות לתפקיד הבא, הכל התנהל בשלווה".

מקורב אחר מאשר כי הרקע המרכזי לעזיבה היה סיום הקדנציה, אבל הוא גם מוסיף שברניב קיבלה הצעה אמורפית להצטרף לתנובה עוד לפני שעזבה את שיכון ובינוי, ומרמז גם למתיחות עם פלד: "להגיד עליה יסמנית זה מגוחך. היו לה מחלוקות עם עמי אראל בנטוויז'ן, עם זהבית כהן, וגם עם שרי אריסון. בתנובה, למשל, לגרור את החברה לארצות הברית, מה שיפגע ברווחיות בטווח הקצר אבל יעניק יתרון תחרותי, היה מהלך שלא עבר בקלות עם בעלי המניות, אבל עד שרוית לא שכנעה אותם היא לא ויתרה.

"להתנהל מול בעלים זה לא פשוט. לעתים מגיעים לטונים גבוהים, לכעסים, אבל אף פעם זה לא הולך למקום האישי, הכל מאוד שכלתני. רוית וזהבית כהן יכלו לצרוח אחת על השנייה בטלפון ולמחרת לשתות קפה, כך גם עם עמי אראל. היחידה שלקחה את זה למקום אישי היא אפרת פלד. היתה התערבות בניהול שהיתה קשה למי שמורגל להסתכל לטווח רחוק".

לאחר שעזבה את שיכון ובינוי הוצע לברניב להיות מנכ"לית בזק, אבל חזרה לתחום התקשורת נראתה לה כמו הליכה לאחור. כעבור חודשיים התפרסם כי היא מועמדת אייפקס לתפקיד יו"ר תנובה, כשברקע, כאמור, עומדים קשרי הידידות בין כהן לברניב. אבל המינוי היה כרוך גם בהתמודדות עם המאבקים הפנימיים בין בעלי השליטה בתנובה – מאיר שמיר והקיבוצים התנגדו להצעת המינוי הקודמת של אייפקס, גליה מאור, ובתחילה התנגדו גם למינוי ברניב, שלבסוף התקבל. לאורך כל הסערה הזאת, שהתנהלה גם על דפי העיתונים, ברניב המתינה בסבלנות, וכרגיל בלי להתראיין או לבחוש. כשהדברים התרככו היא קיבלה את המינוי.

מקורביה טוענים שמה שנתפס כאניגמטיות של ברניב הוא בסך הכל שמירה על פרטיות. "זה גורם לה להיראות חריגה, אבל באמת שהיא לא זקוקה להכרה הציבורית הזאת", אומר אחד מהם. "היא נרתעת מזה. היא מסתכלת בהשתאות על אנשים שמתראיינים, זה נראה לה טירוף. שוק ההון מכיר אותה ומעריך אותה, זה מספיק. מבחינתה שהמנכ"ל יהיה בפרונט". ומקורב אחר מוסיף: "באמת אין לה אגו, וזו תכונה שיש למעט מנהלים. היא לא צריכה ציטוט שלה בהודעה לעיתונות". עם זאת, הוא מדגיש, היעדרו של אגו לא הופך אותה למנהלת חלשה: "היא גם לא משרתת אדונים ובעלי שליטה. היא משרתת את החברה".

לדברי המקורב, "החולשה המרכזית שלה היא חוסר עממיות. היא לא תתחיל להתחבק ולהתנשק עם כולם, בניגוד לזהבית שמנשקת כל רפתן. מי שלא אוהב אותה יגיד נסיכת הקרח, או שיגיד יסמנית, נוחה לבעלי השליטה, עושה מה שאומרים לה, אבל בשורה התחתונה - האסטרטגיה שלה תמיד ניצחה. מה זה יסמן, מי שעושה דברים טובים לחברה ולבעלי השליטה? אם מסתכלים על התוצאות - נוחה לא נוחה, שקטה לא שקטה - היא אשה חזקה, שמשקמת חברות ויודעת בדיוק מה היא שווה לבעלי המניות שלה. והיא שווה מיליונים. זה מה שהיא מכניסה למנהלים, וזה מה שהיא לוקחת הביתה".