אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"ערים צריכות לקבל יד חופשית בהחלטה לאן לנתב את המסים" צילום: עמית שעל

"ערים צריכות לקבל יד חופשית בהחלטה לאן לנתב את המסים"

המומחית לפיתוח עירוני קרוליין היינס ביקרה בעשרות ערים ברחבי העולם כדי לגלות איך בונים כלכלה אורבנית איתנה שנותנת מענה גם לאוכלוסיות החלשות. ומה היא חושבת על תל אביב?

28.05.2014, 13:04 | רן אברמסון

"ערים רבות חושבות שהן מתחרות עם השכנות שלהן ושזה מספיק, אבל בכלכלה גלובלית התחרות לא צריכה להיות מולן וגם לא מול ערים גדולות באמת כמו לונדון או ניו יורק, אלא מול הערים שדומות להן בעולם", זו ההמלצה של קרוליין היינס, כלכלנית שמתמחה בפיתוח עירוני, לקובעי מדיניות עירונית שמבקשים להפוך את עריהם לסיפור הצלחה. כדי לגלות מה מניע הצלחה עירונית ביקרה היינס בעשרות ערים ברחבי העולם ובחרה תשע מהן לדו"ח שחיברה עבור ענקית ראיית החשבון והייעוץ הבינלאומית KPMG. תל אביב, שבה ביקרה החודש לרגל השתתפותה בכנס MIXiii להייטק, כלכלה וביומד, היא אחת מהן.

קראו עוד בכלכליסט

מה מצאת בערים שכללת בדו"ח?

"הסתכלנו על ערים כישויות כלכליות. העניין שלנו היה בערים שקיימות זמן רב אבל איבדו את המנוע הכלכלי שלהן. רצינו לראות אם עיר קיימת יכולה להמציא את עצמה מחדש מבחינה כלכלית. תל אביב היא מקרה מעניין מהבחינה הזאת. בשנות התשעים היא החלה לדעוך. מכיוון שהפכה יקרה מדי לצעירים, הגיל הממוצע של האוכלוסייה עלה, והצעירים יותר, אלה שבונים את הכלכלה העתידית, עזבו. החלה בעיר תקופה של צמיחה שלילית, ומרבית הערים שנכנסות למומנטום כזה מתקשות לצאת ממנו. אנחנו חושבים שתל אביב הצליחה לעשות את השינוי הזה".

איך מודדים הצלחה של עיר?

"חשוב להסתכל על התמ"ג, אבל גם על דברים מלבדו כמו חלוקת ההכנסה והשכלה. העיר עצמה צריכה להפוך למגנט ולא העסקים שבתוכה. העיר היא מכלול: צריך שיהיה בה דיור זמין למגוון של אנשים בעלי רמות הכנסה שונות; צריך שהם יחיו יחד, לא בשכונות של עשירים ושל עניים; והחינוך צריך להיות זמין לכולם".

קרוליין היינס. "תל אביב הצליחה להפוך את מגמת הדעיכה שלה בזכות שינוי התפיסה. היא הפסיקה לראות את עצמה כמתחרה של ירושלים, והחלה להתחרות בערים  בארה"ב ובאירופה", צילום: עמית שעל קרוליין היינס. "תל אביב הצליחה להפוך את מגמת הדעיכה שלה בזכות שינוי התפיסה. היא הפסיקה לראות את עצמה כמתחרה של ירושלים, והחלה להתחרות בערים בארה"ב ובאירופה" | צילום: עמית שעל קרוליין היינס. "תל אביב הצליחה להפוך את מגמת הדעיכה שלה בזכות שינוי התפיסה. היא הפסיקה לראות את עצמה כמתחרה של ירושלים, והחלה להתחרות בערים  בארה"ב ובאירופה", צילום: עמית שעל

גיוון בנייה בנוסח שבדיה

 

"קובעי המדיניות יכולים להשפיע על כך בהקצאת שטחים ובהקפדה על עירוב שימושים. המצב במלמו שבשבדיה, למשל, היה דומה למצב בתל אביב בשנות התשעים. נשארו רק מבוגרים בעיר, והם רצו להביא צעירים שחיו בשטוקהולם או בקופנהגן.

"הם בנו בשטח סביב הנמל תשתית נקייה וירוקה. במקום להקצות את האזור לתושבים עשירים, העירייה החליטה לגוון את הבנייה והקצתה שטחים לדירות למשפחות, לדיור ציבורי, לדירות קטנות וגדולות. חשוב מכך, הם סגרו את האזור למכוניות, כך שלא משנה מה המעמד הכלכלי של התושב, הוא חייב להשתמש בתחבורה ציבורית".

ערים מצליחות מדי עלולות להפוך יקרות עבור צעירים ומשפחות. איך נלחמים בזה?

"זה קורה בכמה מקומות. בסן פרנסיסקו, למשל, עדיין יש חלקים מוזנחים, והעירייה מנסה למשוך את חברות הטכנולוגיה הגדולות לפתוח בהם משרדים כדי לשפר את האזור.

"חלק מהעניין הוא דירות הרפאים שקונים משקיעים מהעולם. בלונדון החליטו להטיל מס נוסף על מי שמחזיק דירה ריקה, משום שהוא למעשה חוסם נכס ומצמצם את מספר האנשים שתורמים לכלכלה. זה אולי לא יפתור את הבעיה אבל יפחית את הלחץ".

איך דואגים שיגורו בעיר גם אוכלוסיות חלשות?

"ניהול טוב של עיר משול לגאות שמושכת את כולם מעלה. לכן חשוב לשים לב לדברים כמו הזדמנויות חינוך או לאופן הבנייה של בתים חדשים שמשלבים את כולם. אם לא עושים את זה, אז התושבים החדשים שיש להם עבודות חדשות ומכניסות נהנים מהעיר, והעניים נשארים עניים, או אפילו עניים יותר.

"אחת הדוגמאות היא אחמדבד שבגוג'ארט שבהודו. כולם סיפרו שהכלכלה שם פורחת, אבל כשהגענו לשם, ראינו שיש בעיר תהליך מואץ של ג'נטריפיקציה (חדירת אוכלוסייה חזקה לאזורים חלשים ודחיקת רגלי הוותיקים - ר"א). אפשר לומר שהם כמעט גירשו את העניים: מערכת החינוך לא היתה נגישה להם והעובדים בעסקים החדשים הגיעו מבחוץ, מה שהעמיק את אי־השוויון. אני לא חושבת שאם עיר מצליחה אז כל תושב בה צריך להיות מדען גרעין, אבל לכל תושב צריכה להיות גישה לאיכות חיים גבוהה יותר".

ישנו גם הצד השני - מהגרים ממדינות עניות לערים במערב.

"גם כאן אני חושבת שיש מה ללמוד ממלמו. ב־20 השנים האחרונות העיר הוצפה במהגרים, והעירייה מכריחה אותם להתייצב במרכזים קהילתיים בכל שבוע כדי ללמוד שבדית ולעבור הכשרה בסיסית במקצועות שונים. את המרכזים האלה מתחזקים המהגרים עצמם. אמהות שבאות עם הילדים שלהן, למשל, מבשלות שם לכל הילדים לפי התור. בניית תשתית חברתית כזו מסייעת לאנשים להשתלב במרקם העירוני. זה לא שהמתחים בין הוותיקים למהגרים לא קיימים, אלא שהתשתית הזאת מסייעת להפחית אותם".

עד כמה צריכה להיות לעירייה יד חופשית בקבלת החלטות על הנעשה בתחומה?

"חלק מהערים, גם בישראל, לא יכולות להוציא אגורה בלי אישור מהממשלה המרכזית. יש מקומות שלעירייה אסור אפילו לגבות מסים משלה. מנגד, ישנן ערים, כמו בחבל הבסקים בספרד, שיש להן עצמאות מוחלטת בקבלת ההחלטות. הן מחליטות על המסים, גובות אותם ומעבירות נתח לממשלה. הן גם מחליטות איך להשתמש בכסף. האזור הזה בספרד מצליח יותר מכל שאר המדינה, שמצויה במשבר עמוק. לעיריות עודף תקציבי והאבטלה נמוכה באופן משמעותי - 15.5% לעומת 25.9% בכל ספרד. הנקודה היא שצריך לתת לערים את הכוח ואת הזכות להחליט אילו מסים הן גובות ולהשתמש בהם כפי שהן רואות לנכון".

עד כמה התושבים צריכים להיות מעורבים בהחלטות של העירייה?

"בערים שבדקנו ומנוהלות היטב קיימת מידה רבה של שקיפות. זה לא עומד בסתירה ליכולת הביצוע של ראש העירייה, מפני שראש עיר חזק הוא אדם שיש לו חזון ברור בנוגע לאיכות החיים בעיר".

אחת מנקודות החוזקה של תל אביב, לפי היינס, היא היותה אבן שואבת לחברות סטארט־אפ שממצבות אותה כזירת חדשנות עולמית. עם זאת, בדיוק שם היא מזהה את האתגר הבא.

תל אביב כתחנת מעבר

 

"אחת הסיבות שתל אביב הצליחה להפוך את מגמת הדעיכה שלה היא שינוי תפיסה. היא הפסיקה לראות עצמה כמתחרה של ירושלים, והחלה להתחרות בערים בארה"ב ובאירופה.

"תל אביב היא מקרה מיוחד, מכיוון שהמדינה חסומה בגלל המצב הגיאופוליטי. חברות שפועלות במקומות אחרים ומחפשות בסיס לקוחות חדש פשוט פונות למדינות השכנות. זה לא יכול לקרות בתל אביב. אם סטארט־אפ מצליח כאן, אז הוא זז לסן פרנסיסקו או ניו יורק, כך שתל אביב היא מעין תחנת מעבר, וזה האתגר שלה עכשיו. להפסיק להיות תחנת מעבר".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות