למה אני צריך לתת לכם את הסיסמה שלי לפייסבוק כדי לאמץ כלב?

לא מוכנים יותר לעסקת פאוסט

בשנים האחרונות, הרבה מאוד אפליקציות זנחו את תהליך הרישום לשירות שהן מציעות והחלו לאפשר לכם להירשם באמצעות פייסבוק. זה היה קצר, מהיר, אלגנטי, והעביר עוד נתחים מהחיים שלכם לידיו של מארק "אין יותר פרטיות" צוקרברג. לאחרונה, נרשמה התנגדות ערה של משתמשים לעסקה הזו.

אפליקציה חדשה, BarkBuddy, נולדה עם כל הכוונות הטובות שבעולם: המטרה שלה היא לאפשר לאנשים שרוצים לאמץ כלבים למצוא כלב שמתאים לאימוץ בסביבתם. מה יכול להיות רע בזה? העובדה שהיא דורשת מאנשים להתחבר דרך פייסבוק. האפליקציה מבוססת במידת מה על העיצוב של טינדר, אפליקציית הדייטינג, כך שיש סיכוי טוב שבפעם הבאה שנשמע על בארקבאדי, זה יהיה באדיבות עוכרי הדין של טינדר; אבל בינתיים הבעיה שלה היא הביקורת הנושכת של המשתמשים.

אנשים לא מוכנים, כמסתבר, להתחבר עם חשבון הפייסבוק שלהם לאפליקציית אימוץ כלבים. הם לא רוצים שמישהו במחסה לכלבים יקבל גישה כזו לפרטים שלהם. למעשה, עיקר הביקורות השליליות שהאפליקציה מקבלת נוגעות לדרישה שלה לשימוש בפייסבוק. כרגע אי אפשר להתחבר לבארקבאדי בדרך אחרת, אבל בחברה הבינו שיש להם בעיה והם אומרים שבקרוב, אפשר יהיה להתחבר באמצעות מייל או טוויטר - האחרונה דווא לא מעוררת את הרגשות השליליים שמעוררת פייסבוק.

אפליקציה אחרת שחטפה כוויה מהשימוש בפייסבוק היא Lyft, שמאפשרת למצוא טרמפ עם נהג שיסיע אתכם. היא השתמשה בהתחלה בפייסבוק כדי שהנהג והנוסע יוכלו לזהות זה את זה. הגולשים זעמו וליפט השתנתה: עכשיו היא מאפשרת להתחבר גם באמצעות מספר הטלפון.

אהבתי את אדוני, לא ארצה לצאת חופשי

זאפוס ממש מעצבנת אותי. זו חברת שיווק נעליים שהשטיק שלה הוא להעמיד פנים שהיא בעצם לא חברה. רשמית אין בה תפקידים, וכל העובדים הם טכנית באותו מעמד. אבל אל תדאגו: כולם יודעים מי הבוסים, מי מחלק את ההוראות ואת מי לא כדאי לך להעליב אם אתה לא רוצה להצטרף לשורות המובטלים. זאפוס פשוט לקחה את התפיסה הצבועה של "כולנו משפחה" כמה צעדים קדימה. היא עדיין תאגיד.

עכשיו לוקחים שם את שעבוד העובדים צעד אחד קדימה. מכירים את המצב שבו מישהו מגיש לכם קורות חיים, ואתם לא שוכרים אותו, כי אין לכם צורך בו? כולם מכירים. אבל בזאפוס חוששים שמא, עוד כמה חודשים, הם בכל זאת יצטרכו מישהו - ולמי יש כוח לפתוח תיקיה יעודית ל"קורות חיים של אנשים שאולי כדאי יהיה לנו לשכור יום אחד".

אז מצאו שם פתרון: הם פתחו "רשת חברתית". מי ששלוח קורות חיים לזאפוס נדרש להצטרף אליה. אם זאפוס תדחה את בקשת העבודה, יתבקש המועמד להישאר ברשת החברתית, ומדי פעם להוכיח לשאר החברים שם כמה הוא אוהב את זאפוס, מעריץ אותה ורוצה לעבוד בה. ההוכחות הללו כוללות, בין השאר, פרסומים ברשתות חברתיות אמיתיות כמו פייסבוק וטוויטר.

מה עושה כאן זאפוס? שותה את הזמן של המועמדים, מקבלת פרסום בחינם ועל הדרך מלמדת אנשים שהם צריכים לסור לרצונה רק משום שרצו לעבוד עבורה. שעבוד, גרסת ווב 2.0.

הטרול בכה מאוד

שופט אמריקאי בעט מכל המדרגות את טרול הפורנו AF Holdings, וקבע שהוא לא ישתף פעולה עם מזימת הסחיטה שלו. הדרישה של AF Holdings פשוטה למדי: לחשוף את זהותם של אלפי משתמשים, בהתאם לכתובות ה-IP שלהם, כדי שהחברה תוכל לתבוע אותם בשל הורדת סרטי פורנו ששייכים לה.

טוב, לא באמת לתבוע: לשלוח להם מכתבי סחיטה, שאומרים שאם הם לא ישלמו לה סכום שנמוך בכמה דולרים מעלות שכירת עורך דין להתגוננות, היא תתבע אותם. בפועל, טרולי הפורנו לא תובעים. זה כרוך בהליכה לבית משפט ושם התוצאות צפויות. הרבה יותר קל להטיל אימה על אנשים עם מכתב מעורך דין.

השופט לא קיבל את הטענה שראוי לפתוח בהליכים נגד יותר מאלף אנשים, בבית משפט שמרוחק מהמקום שבו הם גרים, מבלי שיש להם יכולת להתלונן, על סמך הטענה שכתובת ה-IP שלהם הופיעה באותו זרם ביטורנט.   

הסיפור הופך למעניין יותר כשמגלים ש-AF Holding היא חברת קש של טרול מוכר הרבה יותר, פרנדה, שכבר תועד כאן. מאז אותו הסיפור, פרנדה התגלגלה עוד כמה פעמים בבתי משפט, וכעת נגד המנהלים שלה יש הליכים בשל בזיון בית המשפט, הונאה, נסיון התחזות ומה לא. לזריקת התביעה של פרנדה מכל המדרגות צפויות להיות השלכות על הנסיונות של טרולי פורנו אחרים לתבוע משתמשים. 

הכוחות העוינים מתרחבים

הדיקטטורה הגדולה בעולם, סין העממית, הודיעה שהיא מרחיבה את קמפיין הצנזורה שלה מאתרים ומדיה חברתית אל אפליקציות צ'ט. הסיבה: החשש שהן "משמשות להעברת מידע מזיק".

הקמפיין האחרון של סין בתחום עסק ברישום של משתמשי רשתות חברתיות, שאולצו להזדהות בשמם האמיתי ולתת את פרטי תעודת הזהות שלהם. המשטר אף ביצע כמה עשרות מעצרים של משתמשי ווייבו, מעצמת האינטרנט הסינית. התוצאה היתה שהרבה משתמשים הפסיקו להשתמש בווייבו ועברו לאפליקציות צ'ט.

לא כל מי שעבר לאפליקציות הללו הוא דווקא גורם חתרני ואנטי ממסדי. יכול להיות שהם סתם רוצים לקטר על כך שאסור להם לקטר. אבל במשטרים אפלים לא לוקחים צ'אנסים; הישרדות השלטון תלויה ביכולת שלו להפחיד עד אימה את האזרחים.  לגמרי לא במקרה, כל זה קורה שבוע לפני הרביעי ביוני - יום השנה ה-25 לטבח בטיאננמן, שהממשלה הסינית עושה הכל כדי למחוק מההיסטוריה.

קצרצרים

1. שופט איראני עשה את מה ששופטים מערביים היו צריכים לעשות לפני שנים, וזימן את מארק צוקרברג להופיע בפניו, כחשוד בהפרת פרטיות מסיבית. ספציפית, צוקרברג חשוד בהפרת פרטיות באמצעות ווטסאפ ואינסטגרם. המהלך נתפס ככזה של הסיעה השמרנית (או, ליתר דיוק, השמרנית יותר) באיראן כנגד סיעתו של הנשיא רוחאני, שמנסה לפתוח את איראן לעולם. הסיכוי שצוקרברג אכן ייסע מהשטן הגדול אל המדינה השיעית היחידה בעולם כדי לעמוד שם בפני איזה אימאם נמוך משהו, אבל על כל פנים איחלתי בהצלחה לשני הצדדים.

2. שריל סנדברג ממשיכה במסע קידום המכירות של הספר שלה, Lean in, במסגרתו היא קונה לעצמה פופולריות (לקראת התמודדות על משרה פוליטית בעתיד?) במסווה של הטפה פמיניסטית. הפרויקט המפוקפק של סנדברג כבר הסתבך בעבר, כשבכירה בו חיפשה עובדת שלא בתשלום; עכשיו הוא עולה שוב על מוקש. שורה של עובדות במלון סמוך למקום שבו תנאם בקרוב סנדברג מנסות להתאגד; הן ביקשו את עזרתה של סנדברג בהתאגדות, ולו בפגישה עמן. סנדברג הודיעה שאין לה זמן. בתגובה, הן מתכוונות לשבש את ההופעה שלה. רק זה היה חסר לסנדברג - לתמוך בהתאגדות בזמן שהיא עובדת בעמק הסילי-קון הליברטריאני. יש דברים שלא עושים עבור העצמה נשית, כמסתבר.  

3. האם אתם משתמשים במייל? ב-SMS? בושו לכם! המפרסמים נוזפים בכם רשמית על כך שאינכם מעבירים את המידע שלכם באמצעות טרשת חברתית, כלומר בפומבי. השימוש במייל, לדבריהם, הוא חלק מתופעה שהם מכנים Dark Social, בניסיון שמדורג 11 בסולם אדיפוס (זה שבשיאו אתה עוקר לעצמך את העיניים) לגרום לאנשים לשתף מידע אישי כדי לדחוף להם פרסומות. המטרה היא לשייך את השימוש במייל - אחד השימושים העתיקים ביותר של הרשת - עם "הרשת האפלה", כלומר להפוך אותו למשהו לא לגיטימי.