מי המפסידים הגדולים מהפנייה של אירופה ימינה?

הגורמים המבקרים את האיחוד האירופי, אלה המכונים "הסקפטיים", אמנם זכו להישגים בבחירות לפרלמנט האירופי, אבל קבוצות "הסדר הישן" – שמרנים, ליברלים, ירוקים וסוציאל-דמוקרטים – עדין מחזיקות ב-70% מהמנדטים.

מה שיכתיב את הטון באירופה ב-5 השנים הקרובות יהיה האופן שבו יתנהלו אותם נציגים של קולות המחאה נגד גוש היורו מול הזרם המרכזי. אם המוחים יסתפקו בזעקות מחאה מעל לבמות שונות, נראה את המפלגות הוותיקות זזות לכיוון המרכז ומדללות את כוחם של נציגי המחאה. אבל אם אותם מוחים סקפטיים ירצו להשפיע באמת, האסטרטגיה שלהם צריכה להיות לנסות להגיע להשפעה אמיתית על הצבעות בנושאי מפתח - בין היתר על ידי חתירה לפשרות.

האיחוד האירופי כיום הוא מכונה שקשה מאוד לעצור את המומנטום שלה. הפרלמנט האירופי מחוקק חוקים חדשים כמעט מדי יום. השיטה בנויה כך שהיא מגינה על המודל הבירוקרטי ונותנת יתרון ברור למפלגות שתומכות באיחוד. מבנה מוטה זה, והמומנטום שממנו נהנה האיחוד האירופי, הופכים את התוצאות בבריטניה, איטליה, יוון, דנמרק וצרפת לכאלה שלא ניתן להתעלם מהן. ההשלכות על בריטניה וצרפת הן המשמעותיות ביותר, כאשר החזית הלאומית של מארין לה-פן קיבלה 25% מקולות המצביעים וכ-25 מושבים בפרלמנט, ומפלגת העצמאות הבריטית של נייג'ל פרג' קיבלה 28% וכ-23 מושבים. מפלגת העצמאות הבריטית הגיעה למגרש הלאומי, בדיוק כפי שמארין לה-פן הפכה לכוח שאי אפשר להתעלם ממנו בבחירות הבאות לנשיאות.

גם בדנמרק, הונגריה והולנד היו לימין נצחונות משמעותיים. 

באיטליה, דווקא השמאל-מרכז סחף 40% מהקולות, על חשבון הימין, ואילו גרמניה נשארה נטועה במרכז, כשמפלגתה של אנגלה מרקל זכתה ב-35% מהקולות.

השפעה איטית, אבל משמעותית

השינוי הגדול ביותר באירופה צפוי להיות, אם כן, מעבר מתמיכה מלאה בכל צעד בכיוון של איחוד אירופי נוסף לגישה שקרובה יותר ל"נחכה ונראה". אחרי שהתעלמו מרצון המצביעים, רבות ממפלגות ה"מיינסטרים" באירופה מחפשות כעת אסטרטגיה חדשה. אחרי הבחירות השבוע, האסטרטגיה הזו תכלול פחות איחוד אירופי, לא יותר. ההשפעה של בחירות אלה עשויה להיות איטית, אבל משמעותית.

השינוי המיידי הגדול ביותר יהיה שהנשיא החדש של הנציבות האירופית יצטרך לזכות באישור הפרלמנט כתנאי לכניסתו לתפקיד. אנו מעריכים כי בנושא זה יינטש מאבק גדול בין מועצת האיחוד האירופי לבין הפרלמנט האירופי. אל תצפו להסכמה לפני הרגע האחרון.

751 חברי הפרלמנט האירופי פועלים באמצעות קואליציות של אינטרסים בין מדינתיים, ולעתים על פי עמדה פוליטית. המועד האחרון לגיבוש קואליציה הוא ה-23 ביוני, והיא חייבת לכלול לפחות 25 חברים מלפחות 7 מדינות. וכאן בדיוק יכול להיות לנציגי ה"סקפטיים" תפקיד משמעותי.

הקולות של "הסקפטיים" מפוצלים – החשש הוא שבדומה לתנועת "אוקיופיי וול סטריט" בארה"ב, העדר מטרה משותפת, מעבר לשלילת המצב הקיים, תגרום לרוב להתעלם ממה שהוא באופן ברור מסר של הבוחרים לפוליטיקאים ש"האיחוד האירופי" רחוק מדי מחיי היום יום של 500 מיליון תושביו.

שיעור האבטלה הגבוה והצמיחה הנמוכה ממשיכים להיות אתגרים משמעותיים. אני עדיין מעריך שהסיכון הגדול ביותר לאירופה הוא האטה משמעותית בגרמניה ב-2015. גרמניה היתה הקטר של אירופה עד כה, שרדה את המשבר בזכות היצוא לאסיה, אבל כעת אסיה מאטה, מה שפוגע ביצוא האירופי אליה.

"משטרת הכלכלה" של האיחוד האירופי תעמוד למבחן. צרפת וספרד כבר מפירות את יעדי הגרעון ל-2014 ו-2015. מה שמכונה "התאוששות" הוא למעשה התייצבות, לא התאוששות. לאורך ההיסטוריה, איחודים נכשלו כאשר הגיעו זמנים רעים לכלכלה. לאור זאת, לדעתי, אנו ניצבים לפני שעת מבחן לקראת סוף 2014, והפרלמנט האירופי החדש לא הופך את המבחן לקל יותר. משאל עם על כל צעד לכיוון של יותר איחוד אירופי יהיה מסוכן, ולכן מה שנראה הוא אירופה שעוברת מהתקדמות ליותר איחוד בקצב של ריצה, לקצב של צעידה.

השווקים התעלמו מתוצאות הבחירות לפרלמנט, הם ראו את חצי הכוס המלאה. אבל ככל שהפרלמנט החדש יתחיל לעבוד, העימותים הפנימיים יימשכו במועצה האירופית, בפרלמנט האירופי, בין המועצה לפרלמנט ובין האיחוד לבין המצביעים. זוהי המסקנה המרכזית: הפוליטיקאים של אירופה והמצביעים שלה לא היו רחוקים בעמדותיהם אלה מאלה מעולם.

המחיר של מצב זה הוא העדר תקשורת, שישאיר את אירופה חלשה יותר, עם יכולת קבלת החלטות נמוכה יותר ומפוצלת יותר.

מה שאירופה זקוקה לו כדי להתקדם הוא לצעוד קדימה לעבר איחוד פוליטי ופיסקלי. ברור שזה לא מה שיקרה. אירופה גם צריכה לפשט את התהליכים שלה. גם זה לא צפוי לקרות. מה שקרה הוא שסיבכנו את תהליך קבלת ההחלטות, לא פישטנו אותו. המפסידים, כמו תמיד, יהיו גם הפעם המובטלים, הצמיחה והרפורמות. המנצחים: אלה שרוצים לקנות עוד זמן. עצוב.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של Saxo Bank