המדריך למין עם סטודנטיות שיכורות, גרסת מנכ"ל סנאפצ'ט

ילד רע

אוון שפיגל, המנכ"ל של סנאפצ'ט, הוא טיפוס די נתעב אפילו בסטנדרטים הנמוכים למדי של עמק הסילי-קון. אפשר היה לראות את זה כשהוא נאלץ לתת עדות כשתבע אותו אדם שייסד את החברה ביחד איתו ולא קיבל גרוש. מאז מנסה שפיגל, בסך הכל בן 23, להיראות מכובד.

הניסיון הזה חטף אמש טורפדו מתחת לקו המים, כשהתפרסמו מיילים ששלח בימי לימודיו באוניברסיטה וחשפו תפיסות מיזוגניות יוצאות דופן. בתור התחלה, המיילים שלו נחתמו תמיד במילים "fuckbitchesgetlaid". הוא מפנטז בכתב על התערטלות של עובדת האוניברסיטה, ובשני מיילים הוא מתייחס ל"תיוג נערות שמנות". הוא התפאר בחלק מהמיילים בכמה שהוא נהנה לשכב עם בחורות שיכורות ואיך שהוא מערבב סוגי אלכוהול כדי לשכר אותן בקלות ובמהירות בלי שירגישו ששתו משקה עתיר כוהל, במייל אחד סיפר שהטיל מימיו על בחורה עמה קיים יחסי מין ובאחר - ניסה לשכנע אנשים להשיג לו קוקאין.  

ככה נראה מנכ"ל של חברה נחשקת בעמק הסילי-קון. ולא, אי אפשר לטעון שהוא בסך הכל היה אז צעיר פוחז: זה היה לפני שנתיים-שלוש. הוא אמר בעקבות החשיפה שהוא "מבועת" מהפרסום ומיהר להתנצל. במקומו, גם אני הייתי מבועת.

לכו חפשו את החברים שלכם

הקרבות בין אמזון והמו"ל Hachette, שכבר דווחו כאן, ממשיכים להתנהל בעוז ופוגעים בתדמית של אמזון בצורה חסרת תקדים. אנשי אתר גוקר שמו יד על רשימת החיסול של אמזון ביחס לספרי האצ'ט: איזה ספר יקבל איזה טיפול.

הרשימה הזו מראה שאמזון מוכרת את הספרים של האצ'ט במחיר גבוה בכ-30% מכפי שבארנס אנד נובל מוכרת אותם, ובכך מעודדת את הלקוחות לבחור ספרים אחרים. כמו כן, היא מעכבת את המשלוח של ספרי האצ'ט: ספר שאמזון תספק תוך שלושה שבועות, מבארנס אנד נובל מחר.

הקוראים הנאמנים של האצ'ט השמיעו קול מחאה. אמזון, מצידה, נתנה נימוק מכובס ותמוה: "אם תזמינו 1,000 מוצרים מאמזון, 989 מהם לא יושפעו מההפרעה הזו. אם אתם אכן זקוקים דווקא לאחד מהכותרים הללו, אנחנו מצטערים על אי הנוחות ומעודדים אתכם לרכוש עותק חדש או משומש מאחד השותפים שלנו, או מאחד המתחרים שלנו".

זה כשלון יח"צ מהדהד של חברה שבדרך כלל  היחס שלה ללקוחות מתקתק כמו שעון שווייצרי. הוא מאפשר לנו לראות מה באמת מעניין את אמזון, וזה לא הלקוחות. בארה"ב, מתחילים לראות סימנים לחרם לקוחות על אמזון. יהיה מעניין.  

מה אומרים ארבעה מקרי מוות?

תלוי את מי שואלים. ג'ון פולארד, חוקר מקרי מוות ממנצ'סטר, אמר שארבעה מקרי התאבדות שחקר לאחרונה - האחרון שבהם של וויליאם מנזיס, בן 16 - היו קשורים למשחק Call of Duty. פולארד נזהר מלומר שיש קשר סיבתי בין המשחק ובין התאבדויות, אבל ציין שהפעילות האחרונה או הכמעט-אחרונה של ארבעת הצעירים המתאבדים היתה המשחק: "אני חושד, אבל לא יודע, כי אין לי די מידע", אמר.  

לאף אחד אין מספיק מידע. יש הסכמה כללית בקרב פסיכולוגים שההשפעה ארוכת הטווח של משחקי המחשב לא נחקרה דיה. יש מחקרים על השפעות קצרות טווח, אבל המתודולוגיה של חלק מהם בעייתית. יש הסכמה כללית שאלימות במשחקי מחשב לא מתבטאת באופן מיידי באלימות בחיים האמיתיים, אבל על ההשפעות ארוכות הטווח אף אחד לא יכול לומר שום דבר ברור.

כשההיסטריה הזו התחילה בשנות השמונים, משחקי המחשב או משחקי התפקידים היו הגורם שמשך את תשומת הלב. הפרופיל המשותף להרבה מהמתאבדים - אינטליגנציה מעל לממוצע, שקדנות בלימודים, שמלווה כמעט תמיד בחסר בכישורים חברתיים - הוצנע. הודגשה הפעילות המשותפת להם. היום כבר כמעט ואין היסטריה, ויש דיון שקול יותר.

סטטיסטית, ארבעה מתאבדים ששיחקו לאחרונה באותו משחק מחשב נראים כמו הצטברות מקרים ראויה לציון. אבל כשזוכרים ש-Call of Duty מכר 100,000,000,000 עותקים, פתאום המספר הזה נראה מרשים פחות. חשוב לציין עוד שגם אם היה גורם חיצוני שדחף את הארבעה להתאבדות, הוא לא חייב להיות המשחק; הוא יכול להיות, למשל, סרט שארבעתם ראו לאחרונה. אם יש הסכמה, היא על כך שצריך יותר מחקרים.  

בעיית הגיוון של גוגל

גוגל נאלצה לאחרונה, אחרי לחץ ציבורי, למצוא ולפרסם את נתוני הגיוון הגזעי והמגדרי של העובדים שלה. התוצאות לא משהו: רק 30% מכלל כוח העבודה של גוגל מורכב מנשים, בעוד שנשים מהוות 47% מכוח העבודה בארה"ב; רק 17% מהנשים שעובדות בגוגל מחזיקות בתפקידים טכניים, בעוד שהשיעור המקובל בכוח העבודה הוא 20%.

מהעובדים של גוגל בארה"ב, 61% הם לבנים, 2% שחורים ו-3% היספנים. עם זאת, כשליש מכוח העבודה שלה הוא אסייתי במקורו - הרבה, הרבה מעל לממוצע הלאומי, שעומד על 5%. עם זאת, הממוצע בכוח העבודה בארה"ב הוא 12% של שחורים, פי 6 משיעורם בגוגל.

גוגל אמרה שהיא מודעת עכשיו לכך שהיא לא מגוונת כפי שהיא צריכה להיות ושהיא מתכוונת לנקוט בצעדים בנושא. כמובן שהיא לא טרחה לספר מה בכוונתה לעשות.

קצרצרים

1. חברת האבטחה Lookout טובעת מושג חדש: thefties, על משקל סלפיז. מדובר בצילומים שהמצלמה הקדמית של הטלפון שלכם צילמה אחרי שגנבו אותו - אפשרות שקיימ בהרבה מאוד אפליקציות אבטחה. בלוקאאוט חושבים שהצילומים הללו יכולים לעזור לך למצוא את הטלפון האבוד. לא בטוח שזה חכם, כי - אם לצטט את "הנסיכות הקסומה" - הגנבים עשויים להתנגד. אבל אין ספק שמדובר בז'אנר חדש וייחודי של ביוש פומבי. יש לכם תמונה של גנב טלפונים? תנו לאומת האינטרנט לדעת מי הוא.  

2. לפני שלוש שנים, וואיל רונים היה גיבור היום. הוא היה בכיר בגוגל שהיה בין מובילי המהפכה במצרים. אתמול, כשהחונטה הצבאית האריכה את הבחירות במצרים ליום שלישי כי המצרים סירבו לצאת לקלפיות ולהעניק לגיטימציה להפיכה הצבאית, התקבלה ידיעה שרונים השלים סיבוב: הוא קיבל לאחרונה תפקיד בקרן גוגל וונצ'רס. רונים עצמו סירב להתראיין, אבל שותף בגוגל וונצ'רס, ביל מאריס, אמר שהוא "מנסה לקדם את החיים שלו". זוכרים את ההתלהבות מתפקידה של המדיה הערבית במה שכונה האביב הערבי? התרבות הפוליטית המצרית לא כל כך מתרשמת מגל הקצף הזה. הוא גלש מעליה, והיא חיכתה שייסוג, וחזרה למקומה הקבוע.  

3. ואם בהפיכות צבאיות עסקינן, נעבור לתאילנד. התקשורת הישראלית נוהגת, מדי כמה שנים, לדווח בשעשוע על ההפיכות התאילנדיות העונתיות. התאילנדים עצמם מקבלים את המצב בסוג של סבלנות - אבל אתמול היא כמעט ופקעה. במשך 30 דקות, תאילנד התנתקה מפייסבוק. התוצאה היתה פאניקה המונית בקרב חלק ניכר מהתושבים, שחששו שזה תרגיל של החונטה לקראת דיכוי של ממש. הם נשמו לרווחה אחרי 30 דקות, והצבא מיהר להודיע שידו לא היתה בכך ושזו היתה תקלה טכנית. כנראה שזוכרים שם את לקחו של מובארק: כשהוא הפיל את הרשת, הציבור יצא לרחובות לברר מה לעזאזל קרה, גילה שיש מהפכה והצטרף אליה.   

4. משרד המשפטים האמריקאי הגיש את התשובה שלו לערעור של אפל על הרשעתה בקנוניה נגד הציבור בפרשת הספרים. הוא טען שאפל, ובכן, עסקה בקנוניה בלתי חוקית. אפל כמעט שלא מכחישה את זה, אבל טוענת שהקנוניה סייעה ללקוחות. במשרד המשפטים לא התרשמו, וציינו שהקנוניה של אפל העלתה את מחירי הספרים. אם אפל לא תזכה בערעור, היא עשויה לשלם כמעט שלושה מיליארד דולר כפיצוי.