חנה מרון הלכה לעולמה בגיל 90; "מצאה את הביטוי המדויק ונטול המילים לפרידה מהחיים"

התיאטרון הישראלי נפרד הערב (ו') מאחת השחקניות הגדולות של כל הזמנים: כלת פרס ישראל, השחקנית חנה מרון, שהלכה לעולמה בגיל 90.

מרון, ילידת ברלין, עלתה על הבמה לראשונה בגיל ארבע ומאז לא ירדה ממנה (היא החזיקה בשיא גינס על קריירת התיאטרון הארוכה ביותר). היא שיחקה בתיאטראות הבימה, באר שבע והאוהל, והיתה ממקימי אנסמבל הרצליה, אך תיאטרון הבית שלה היה הקאמרי, שמרון אף נמנתה עם גרעין מייסדיו. העובדה שאיבדה את רגלה במתקפת מחבלים בנמל התעופה במינכן ב־1970 לא מנעה ממנה לחזור אל הבמה ולגלם יותר מ־100 תפקידים קלאסיים, מודרניים, דרמטיים וקומיים.

בגיל 17, לאחר ששיחקה במספר תפקידים קטנים בתיאטרון האוהל, נרשמה ללימודי משחק ומאוחר יותר הצטרפה לסטודיו של תיאטרון הבימה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסה לצבא הבריטי. במסגרת זו הופיעה בלהקת הבריגדה לצדו של השחקן יוסי ידין, מי שהיה לימים בעלה הראשון.

ב-1945 נענתה להזמנתו של הבמאי יוסף מילוא והצטרפה לגרעין המייסדים של תיאטרון הקאמרי. עד מהרה כבשה את הבמה ואת לב הקהל והיתה לאחת השחקניות הבולטות ביותר בדורה. היא שיחקה בתפקידים ראשיים בעשרות מחזות בתיאטרון הקאמרי, כמו גם בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון הספרייה. מבין ההצגות שבהן כיכבה: "הוא הלך בשדות", "ביבר הזכוכית", "כטוב בעיניכם", "פיגמליון", "הלו דולי", "מרי סטיוארט", "מהומה רבה על לא דבר", "הדה גבלר", "מדיאה", "רוחות" ו"הרציף המערבי". ההצגה האחרונה שבה השתתפה עוד בשנה האחרונה היתה "אורזי מזוודות" בקאמרי.

 

תפקידה המיתולוגי בטלוויזיה היה בסיטקום "קרובים קרובים" מאת אפרים סידון וב.מיכאל, ששודר בטלוויזיה החינוכית בשנות השמונים, שם גילמה את דודה חנה, שנהגה לשוחח עם העציצים שלה ("כיוון שעכשיו זו עונת הרבייה אנחנו נעשה את זה בנות לחוד וקקטוסים לחוד") ולצעוק "פ־ת־וח" בכל פעם שמישהו דפק בדלת, קריאה שהפכה לאחד מסמליה של הסדרה.

 

"הצילה את הקאמרי"

 

"כששמעתי את הבשורה הרגשתי שנגמר פרק בתיאטרון", אומר השחקן יוסי גרבר, שעבד איתה במהלך השנים בתיאטרון וברדיו. "חנה'לה היתה מדור הנפילים. ב'הוא הלך בשדות' היא עשתה תפנית ענקית בצורת המשחק בתיאטרון במדינת ישראל. היא היתה שחקנית נפלאה.

"הגדולה שלה היתה שגם כשעשתה מחזות שכביכול היו מסחריים, כמו 'המיליונרית' ו'נערת ההפקר', היא הראתה שעם ביצוע נכון וטוב הם יכולים להיות איכותיים. חנהל'ה עשתה אינספור תפקידים שהצילו את הקאמרי, בכל פעם שהיה משבר כספי לקחו אותה. היא הפכה את 'פיגמליון', למשל, לשלאגר: בתקופה שבמדינה היו מיליון וחצי איש, היא הרימה יותר מ־200 הצגות. זה בלתי נתפס וזה נרשם לזכותה".

בהצגה האחרונה שבה השתתפה מרון, "אורזי מזוודות" בבימויו של אודי בן משה, היא גילמה תפקיד ללא טקסט שבו הוכיחה ששחקן גדול יכול לצבוט את הלב ולרגש את הקהל גם בלי להוציא הגה מפיו. בסוף ההצגה הקהל הריע לה וקם על רגליו.

"המפגש עם חנה היה מרגש וחד־פעמי", מספר בן משה. "לפניך ניצבת אשה ושחקנית שממרומי גילה, כישרונה וניסיונה הרב חווה את המשחק כאילו היתה ילדה - חסרת ביטחון, סקרנית ונרגשת. התפקיד ב'אורזי מזוודות' היה אישה החוצה את הבמה פעם ועוד פעם, ללא מילים, מבקשת לשוב לבית שממנו הושלכה לעת זקנה. חנה ביקשה להיפגש איתי שוב ושוב כדי לדייק את כל אחת מהצעדות הללו, את הרצון לשוב הביתה אל מול הכוחות האוזלים. היה בה חוסר מנוחה עד שמצאה את הביטוי המדויק ונטול המילים לפרידה מהחיים. לשנינו היה נדמה כאילו היא משחקת לא רק את הזקנה של לוין, אלא את עצמה, את רצונה לשוב ולשחק".

בדצמבר האחרון ערך תיאטרון הקאמרי מחווה לרגל יום הולדתה ה־90, ובסיומה העידה על עצמה: "היו לי חיים מעניינים. "אני הרגשתי שכל האנשים שהופיעו כאן עשו את זה באמת מכל הלב. אני הרגשתי את זה!", אמרה. "תסלחו לי על ההתרגשות אבל הרגשתי ש... תשמעו, הם אוהבים אותי", ולא הסתירה את הדמעות.

מרון תיטמן ביום א' ב־18:00 לצד בעלה האדריכל יעקב רכטר בקיבוץ שפיים. היא הותירה 3 ילדים ו־3 נכדים.