רוצים למחוק מגוגל תוצאות חיפוש מביכות בעברית? המשיכו לחלום

רוצים להישכח? לא בישראל

כשבועיים לאחר פסיקת בית המשפט העליון באיחוד האירופי, שקבעה שגוגל חייבת לכבד את הזכות להישכח ולמחוק מתוצאות החיפוש פרטים שאזרחי האיחוד מצאו כמביכים - ממלאת החברה אחר הצו. גוגל בחוסר רצון בולט אתר שמאפשר לתושבי אירופה - ותושבי אירופה בלבד - להסיר את מידע עליהם מהרשת. 

אלפי אזרחים אירופים כבר שלחו בקשות הסרה וגוגל תצטרך לטפל בהן. היא הבהירה, עם זאת, שההסרה תהיה באירופה בלבד: מי שיחפש את הפרטים המביכים על אזרח אירופי היכן שידו של בית המשפט האירופי איננה משגת יוכל להמשיך ולמצוא אותם. כך שמי שיעבוד עם Google.com ולא עם גרסאות גוגל המקומיות במדינות אירופה, עדיין ייחשף לתוצאות המביכות.  

כמו כן, כדי שהתוצאות תוסרנה, המבקש צריך לספק תמונה של תעודת זהות עדכנית ובתוקף ואת רשימת כתובות הרשת שהוא רוצה להסיר - כשהוא מנמק, ביחס לכל אחת ואחת מהן, מדוע הוא חושב שגוגל צריכה להסיר אותה.

גוגל, כמובן, רשאית לדחות את הבקשות. מה שיאלץ את המבקש לפנות לבתי המשפט, ובכך יהפוך את הזכות להישכח למשהו קצת שונה - לזכות של מי שיש לו כסף, כוח וזמן להישכח. גוגל תעשה הכל כדי להפוך את פסיקת בית המשפט לאות מתה. ובינתיים, ממשיך מנכ"ל גוגל, לארי פייג', לייבב בתקשורת על הפסיקה. הוא חזר על המנטרה הקבועה שכל התערבות בפעולה של גוגל היא "פגיעה ביזמות" והוסיף שהוא חושש שהפסיקה האירופית תשמש משטרים אפלים. וואלה. כמו בסין, למשל? שם היה פייג' מתומכי הצנזורה - והצביע נגד הפסקת השת"פ עם ממשלת סין פעם אחר פעם, עד שסין פרצה לג'ימייל?

ואם אתם תוהים למה בישראל אין לכם זכות כזו, אז יש כמה סיבות. קודם כל, חוקי הפרטיות בישראל לא קרובים להיות מפותחים כמו אלה של אירופה; החוק שגוגל הפרה הוא מ-1995. שנית, אף אחד לא אוכף אותם - סוגיות זכויות הרשת, הסייבר, הפרטיות המקוונת ואחרות הן תחום הפעילות של כמה גורמים חסרי שיניים בישראל. שלישית, צריך פסיקה של בית משפט שלא מהסס לצאת נגד חברות ענק, של שופט שרואה את טובת הציבור בראש מעייניו ומוכן להגיד "כן, אני מבין שגוגל מרוויחה כסף מחשיפת המידע. אבל יש לה מספיק מקורות רווח ומדובר פה באדם שנפגע מתוצאות החיפוש". כל מה שנותר לכם הוא לשלוח מייל מנומס לגוגל ולקוות שייגע בליבו של מישהו.  

חזקים על חלשים

הצבא התאי יצא לפני כשבוע לעוד הפיכה צבאית, כפי שהוא נוהג לעשות מדי כמה שנים. ביום חמישי האחרון, זימן הצבא שורה של מנהלים בחברות מדיה חברתית כדי לתאם את שיתוף הפעולה שלהם נגד המחאה בתאילנד. כן, יש כזו.

הצבא יצא וביצה על פניו: הגנרל פיסיט פאוין הודיע ש"אין כאן מפעילי מדיה חברתית כלל" ואמר שזה ממש מאכזב, כי הוא התקשר אישית לנציגי גוגל ופייסבוק במדינה ודרש מהם להגיע. בשתי החברות סירבו להגיב. פאוין הודיע שנציגים של הצבא יצאו לסינגפור כדי לדון שם בנושא עם נציגי שתי החברות, וגם יגיעו למשרדי Line היפנית; זו האחרונה מייצרת אפליקציית מסרונים פופולרית בתאילנד.

בקיצור, גוגל ופייסבוק ניסו להראות לממשלת ההפיכה הצבאית שהן לא מתקפלות. יש להניח שתאילנד היא שוק קטן מבחינתן. גוגל התנהגה אחרת לגמרי בסין במשך כעשור. יש גם לזכור ששורת החשיפות של סנודן מציבות את גוגל ופייסבוק בבעיה ניכרת מבחינה ציבורית. הן לא יכולות להיראות כאילו הן מצייתות לגחמות של חונטה שהרגע תפסה את השלטון, כשלשם שינוי יש אשכרה התנגדות להפיכה. 

מה היה קורה אם גוגל או פייסבוק היו מקבלות בקשות דומות מארגונים חשאיים של ממשלת הבית שלהם, ארה"ב? את זה סיפר לנו כבר החבר סנודן: כל חברות האינטרנט עושות חיקוי אמין של מגדל קלפים ברוח.  

ילד, רוצה רשת חברתית בחינם?

רגולטור התקשורת של צ'ילה, Subtel, הודיע בסוף השבוע שמעתה, הוא אוסר על חברות סלולר לספק למשתמשים שלהן גלישה סלולרית חינמית באתרי מדיה חברתית. הרגולטור הגיע למסקנה שההתנהלות הזו עוברת על חוקי ניטרליות הרשת של צ'ילה.

ספקיות הסלולר מגיעות להסכמים עם טרשות חברתיות, ומאפשרות גלישה בהן בחינם - בניגוד לכל גלישה אחרת, שעולה בצ'ילה די הרבה כסף. אבל השימוש החינמי הוא לתקופה מוגבלת - אחר כך צריך לשלם עליו. כלומר, המטרה היא להרגיל אנשים לעשות שימוש מסיבי ברשתות חברתיות בחינם, ואחר כך לאלץ אותם לשלם סכום גבוה או לעבור גמילה.

כמו כן, אם מישהו לוחץ על קישורים בשירותי המדיה החברתית הללו, הוא משלם עליהם מחיר רגיל. התוצאה, כצפוי, היא הרבה לקוחות שסובלים ממה שמכונה בארצות האנגלו-סקסיות "הלם חשבון" - המכה שמגיעה בסוף החודש כשמסתבר שחברת הסלולר חייבה אותך על סכומים הרבה יותר גדולים ממה שחשבת. אין כמעט ישראלי שלא מכיר את התחושה הזו: שנים היינו עבדים למוצצות הדם הסלולריות, עד שהמשחק הזה נגמר. כנראה שבצ'ילה הוא עדיין נמשך.

קצרצרים

1. חוקרי אבטחה עצמאיים הם פונקציונרים מועילים מאוד: הם חושפים פרצות במערכות של חברות ואז מעדכנים אותן על כך - לפעמים כדי לקבל כסף, לפעמים מטוב ליבם, פשוט כי הם יכולים. לרוע מזלם של החוקרים בארה"ב, חלק מהם התחיל לקבל לאחרונה איומים בתביעות, על כך שפעילותם דומה מדי לזו של האקרים. מוזר, בהתחשב בעובדה שאם לא יפעלו כמו האקרים, לא יוכלו למצוא את פרצות האבטחה. לא יפתיע אותי לגלות שמאחורי האיומים עומדות חברות אבטחה גדולות, שמעדיפות לקבל תשלום על בחינת חוסן שרתי הארגונים - וכנראה שלא מרוצות במיוחד מהעובדה שמישהו פיצח את מערכות ההגנה שלהן. 

2. כתוצאה מהחשיפות של סנודן והעובדה המתחוורת שחברות הטכנולוגיה האמריקאיות שיתפו פעולה עם הריגול הממשלתי, חברות סיניות בתחום התוכנה מגדילות את נתח השוק שלהן. החשש מהריגול האמריקאי מוצדק לגמרי, אבל מי שחושב שדווקא התוכנות הסיניות יהיו נטולות דלתות אחוריות, משלה את עצמו. חברות סיניות מנוהלות בפועל על ידי המפלגה הקומוניסטית.  

3. הפיראט הוותיק, פיטר סונדה - דובר פיירטביי שהורשע ב-2009 בהפרת זכויות יוצרים מסיבית - נעצר בסוף השבוע בדרום שוודיה, אחרי שנתיים שבהן נמלט מהחוק. סונדה, כמו שאר חברי הכנופיה, נידון לשנת מאסר ולקנס ענק. כל הערעורים לא הועילו, אם כי עונשו של סונדה קוצר לשמונה חודשים, וסונדה, כהרגלו, פשוט הפך לנמלט מן החוק. עכשיו הוא נתפס. היחיד מכל הארבעה שריצה את עונשו עד כה הוא הניאו נאצי שבחבורה והמממן שלה, קארל לונדסטרום.

4. כפי שכבר דיווחנו, אמזון הכניסה את עצמה לאסון יח"צ כשהחלה לנהל מלחמה נגד המו"ל האצ'ט - וגם נגד הלקוחות שלה. השאלה היא למה היא עושה את זה. בניו יורק טיימס מעלים תיאוריה מעניינת: שהמצב הכלכלי של אמזון הרבה יותר לחוץ ממה שחושבים, ושהיא חייבת לקבל את הוויתורים הללו מהאצ'ט. אמזון יכלה לצמצם את השאיפות שלה - היא ממשיכה להתרחב - אבל היא מעדיפה שלא לעשות את זה. יהיה מעניין לראות את הנתונים הכלכליים המדויקים של אמזון. יש לי הרגשה שלא נראה אותם.  

5. יש חבר קונגרס בארה"ב בשם בוב לאטה שמנסה לחסום את האפשרות של ערים ומדינות להכריז על פס רחב כעל שירות ציבורי - מה שיאפשר להן לספק שירותים כאלה בעצמם. לאטה, התחוור, לא עושה זאת מטוב ליבו: הוא מקבל הרבה כסף מספקיות הרשת. בארה"ב, שם התרבות הפוליטית מפותחת, חבר קונגרס חייב לדווח על כל תרומה, קטנה כגדולה, וארגונים שוחרי טוב ממהרים להפיץ את המידע ברשת בצורה נגישה לכל. בישראל, יש לכם את דו"חות מבקר המדינה שמגיעים מדי פעם; בהצלחה להבין משם מי נתן כסף למי.