מי ירוויח ומי יפסיד משינוי חוק השעות הנוספות

דו"ח הצוות לשינוי אופן חישוב השעות הנוספות צפוי לנחות על שולחנו של שר הכלכלה נפתלי בנט בעוד כחודשיים, כפי שפורסם לראשונה ב"כלכליסט". אם יחליט בנט לתמוך בדו"ח ולהתחיל בהליך לשינוי חוק שעות עבודה ומנוחה, זה עשוי להיות אחד השינויים הדרמטיים במשק, והוא ישפיע על רוב העובדים השכירים בישראל.

השאלה הגדולה היא מי ירוויח ומי יפסיד מההצעה, אם וכאשר תאושר. סימולציה שערך "כלכליסט" בעזרת גלעד דוויק, מנכ"ל קוצ'יק יזמות, ניהול וייעוץ, מראה כי במקרה הטוב כולם ייהנו משעות גמישות והשכר כמעט לא ישתנה, ובמקרה הרע עובדים שמסתמכים על השעות הנוספות כדי לגמור את החודש יספגו קיצוץ של אלפי שקלים.

אמנם כרגע מדובר בהצעה ראשונית מאוד, אך העקרונות שלה ברורים - במקום שמספר השעות הנוספות יחושב על בסיס יומי כמו היום, החישוב ייעשה באופן שבועי או חודשי, דבר שיאפשר העסקה גמישה שבה יום אחד ניתן יהיה לצאת מהמשרד כמה שעות מוקדם יותר ולמחרת ניתן יהיה להשלים את השעות מבלי שהמעסיק יידרש לשלם שעות נוספות. על פי המתווה הנוכחי, הסדר העסקה כזה לא יחול על עובדים שמשתכרים לפי שעה, כמו עובדי שמירה וניקיון, ועל עובדים שמשתכרים מתחת לרף מסוים שטרם נקבע.

בנט. דרוש פתרון יצירתי | צילום: ענר גרין

לכאורה השכר לא אמור להשתנות לאחר הרפורמה

על הנייר לא אמור להיות כל שוני בין השכר שמשולם היום על שעה נוספת לבין השכר שלאחר הרפורמה — אז הוא יעמוד על 133%. חישוב שערך "כלכליסט" מעלה שההבדל יהיה מינורי יחסית גם עבור מי שעובדים מעט שעות נוספות וגם עבור מי שעובדים הרבה שעות נוספות.

כלל האצבע הוא שהיחס בין מספר השעות הנוספות שהתשלום עליהן הוא 125% (השעתיים הראשונות באותו היום) לבין מספר השעות שהתשלום עליהן 150% (מהשעה השלישית) יהיה שני שלישים־שליש - כלומר, מי שיותר משני שלישים מהשעות הנוספות שלו הן שעות שהתגמול בגינן הוא 125% ירוויח יותר על פי המתווה הנוכחי. מי שמצבו הפוך, ומעל שליש מהשעות הנוספות שלו מתוגמלות ב־150%, יפסיד מההצעה.

בפועל שכרם של חלק מהעובדים עלול להיפגע

לכאורה אין כמעט שינוי בשכר שיקבלו העובדים שיעברו למודל של העסקה גמישה, ובתמורה תהיה להם האפשרות להתאים את שעות העבודה לצרכים של המשפחה. אבל, וזה אבל גדול, זה התסריט הטוב. ישנו גם התסריט הרע, ובו המעסיקים מפזרים את שעות העבודה כך שהעובדים שעד כה עבדו שעות נוספות והגדילו את שכרם עתה לא יעבדו שעות נוספות כלל. זה תסריט קיצון, אך כל הצעה שיביא בסופו של דבר משרד הכלכלה תצטרך לתת מענה לחשש הזה, וכל הצעה שלא תיתן מענה תיפול מהר מאוד כשתוגש לאישור ועדת העבודה של הכנסת.

כדי להמחיש את תסריט הקיצון נבחן לדוגמה עובדת ששכרה לא ישתנה בעקבות המעבר להעסקה גמישה. נניח שבכל שבוע יש יום אחד שבו היא עובדת 12 שעות, שלוש מהן נוספות. החשש הוא שעם אישור החוק המעסיק שלה יגיד לה להגיע למחרת שלוש שעות מאוחר יותר.

כך היא תעבוד תשע שעות ביום בממוצע, והסידור יאפשר למעסיק לשמור את מספר שעות העבודה החודשיות שלה על 186 או את מספר השעות השבועיות על 43 שעות, וכך למעשה לא לשלם לה שעות נוספות כלל. אם השכר שלה היום הוא 10,000 שקל ברוטו בחודש כולל שעות נוספות, אז ללא שעות נוספות הוא יהיה 9,207 שקל בלבד.

מי שייפגעו במיוחד הם מטבע הדברים עובדות ועובדים שהשעות הנוספות הן חלק מרכזי בשכרם. ניקח לדוגמה עובדת נוספת, שעובדת 32 שעות נוספות בכל שבוע. בתסריט הטוב היא תפסיד רק 60 שקל בחודש מהמעבר להעסקה גמישה, ובתסריט הרע, שבו מעסיקיה יבקשו ממנה לעבוד פחות שעות בימים אחרים וכך יקזזו לה את השעות הנוספות, היא תשתכר רק 8,091 שקל ותספוג קיצוץ של כמעט 2,000 שקל בשכרה.

במשרד הכלכלה מודעים לבעייתיות ושמעו אותה היטב מתגובות ארגונים כמו קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח ולשכת עורכי הדין. המבחן של המשרד ושל השר בנט יהיה בדיוק במקום הזה, שבו אנשיו יצטרכו למצוא דרך למנוע מלכתחילה את התסריט הרע. אחרת היוזמה הזאת תיקבר הרבה לפני שתגיע למבחן החקיקה.