האח הקטן

איך הייתם מגיבים אם מישהו היה מתקין מכשירי ציתות ברחוב שאתם גרים בו, בבית הקפה השכונתי, בסניפי מקדונלד'ס ובחדרי מלון, ואת כל השיחות שאתם מנהלים - במה שנדמה לכם כסביבה פרטית ומוגנת - מקליט, מתמלל ומפרסם בטוויטר?

בין נושאי השיחה שתועדו, לכאורה, במערכת: כישלון בבחינה, ראיון עבודה שלא צלח, בחורה שמדברת על רומן עם הבוס | צילום: קייל מקדונלד

זה אולי נשמע קיצוני, על סף הבלתי חוקי, אבל בעידן שבו כל אימייל שאנחנו שולחים, כל שיחת טלפון, כל הודעת SMS וכל הקלקה על קישור באינטרנט יכולים להיות מטרה ליירוט בידי גופי ביון כמו ה־NSA האמריקאי, זה כבר לא נראה מופרך כל כך. זה בדיוק מה שעשו, לטענתם, בריאן האוס וקייל מקדונלד במסגרת הפרויקט האמנותי־פוליטי Conversnitch, שמנסה להמחיש איך אפשר לשבש כיום את הפרטיות באמצעות טכנולוגיות פשוטות, זולות וזמינות לכל אחד.

הפרויקט כולל מתקני האזנה פשוטים מייצור ביתי, שנבנו בעלות של פחות מ־100 דולר ליחידה. המתקנים עשויים ממחשב זעיר להרכבה עצמית מסוג Raspberry Pi, מיקרופון, נורת לד, משדר WiFi, ומארז שמסווה את היחידה כמנורת שולחן או פנס התלוי מהתקרה. המתקן מעביר לשניים קטעי שיחות שנקלטים במיקרופון על גבי רשתות WiFi ציבוריות פתוחות, ואלה נשלחים לתמלול בידי אנשים אקראיים שמתפרנסים מביצוע מטלות זעירות תמורת סכומי כסף קטנים באתר Mechanical Turk של אמזון. לאחר התמלול הם מתפרסמים בחשבון הטוויטר של המיזם - Conversnitch.

חלק מערכות ההאזנה נארזו בתוך מנורות שולחן תמימות למראה | צילום: קייל מקדונלד

"תוכניות ריגול כמו Optic Nerve של ארגון הביון הבריטי GCHQ, שיירטה מיליוני שיחות וידיאו ברשת, השמידו את היכולת שלנו לשכוח", אומר מקדונלד.

"רצינו לראות מה קורה כשאותו סוג של טכניקות למעקב דיגיטלי מועתק לעולם החומרי, כפי שסוכנויות ביון ממשלתיות ודאי יתחילו לעשות בקרוב. מה קורה כאשר אנשים לא רק מאזינים לשיחות שלך, אלא יכולים גם להגיב עליהן בפומבי".

על רקע החשיפות של אדוארד סנודן מהחודשים האחרונים על היקף ועומק הריגול שמבצעים הארגון הבריטי ואחיו הגדול, ה־NSA, אחר הפעילות של עשרות מיליוני אזרחים באינטרנט, עם ריבוי מצלמות המעקב שמתעדות חלקים גדולם יותר מהמרחב הציבורי בעולם המערבי, ולאור הדיון המתמשך על המידע שחברות כמו גוגל ופייסבוק אוספות על כל מי שמשתמש בשירותים שלהן, Conversnitch מצליח לשים את האצבע על נקודה רגישה במיוחד.

בתוך פנס רחוב

בסרטון שמעתד את הפרויקט (בכתובת vimeo.com/87564506) נראים שני גברים בפנים מפוקסלות שותלים את מכשירי ההאזנה הביתיים שלהם במקומות שונים בניו יורק, למשל בתוך פנס רחוב בכיכר וושינגטון.

לדברי מקדונלד, פרופסור לתקשורת אינטראקטיבית באוניברסיטת NYU, אלה אינם המיקומים האמיתיים שבהם הושתלו המתקנים: "בסרטון רואים כמה נקודות קלות מאוד לזיהוי, ואנשים היו יכולים למצוא אותם אם היינו משאירים אותם שם". לדבריו, אף על פי שהסרטון מבוים, הפרויקט עצמו אמיתי לחלוטין.

בין נושאי השיחה הרגישים שתועדו, לכאורה, באמצעות המערכת אפשר למנות כישלון בבחינה באוניברסיטה, ראיון עבודה שלא עלה יפה, בחורה שמדברת על רומן עם הבוס שלה והערות גזעניות כלפי אנשים לבנים. שמות המצותתים שנקלטו במערכת צונזרו בתמלול.

קייל מקדונלד. שמות המצותתים צונזרו

חוקי? לא ברור

יחסו של החוק האמריקאי לפעילות מהסוג הזה לא לגמרי ברור. "אנו לא מודים שעברנו על החוק, אבל קיימים חוקים במדינות ובערים שונות בארצות הברית האוסרים על האזנה והקלטה של אודיו במקומות ציבוריים", אמר לנו מקדונלד, שכבר חווה היתקלות עם החוק על רקע דומה. ב־2011 הוא שתל במחשב באחת מחנויות אפל תוכנה שצילמה את פניהם של המשתמשים ושלחה אליו את התמונות, פעולה שגרמה לחברה להגיש נגדו תלונה, שהסתיימה בחיפוש בביתו והחרמת כמה ממחשביו.

לאחר הפסקה קצרה, בימים האחרונים שב חשבון הטוויטר של Conversnitch להתעדכן. מקדונלד מסביר כי מדובר היה בהשבתה זמנית בלבד: "אנחנו מממנים את התמלול מכיסנו, ונמשיך לממן אותו כל עוד יתאפשר לנו", הוא אומר. "היסטורית, כל סוג של ריגול ומעקב נוטה להפוך לגרוע יותר ככל שעובר הזמן, ויש צורך בהגדרה מחדש של מושג הפרטיות כדי להישאר רלבנטיים. למרבה הצער, עם כל מה שקורה היום, קשה להמשיך ולדבר בכלל על 'שמירה על פרטיות'".