פרופ׳ אבי ריבקינד: "בית החולים מנוהל בידי חונטות של רופאים"

אחת העדויות ששופכות אור יותר מעדויות אחרות על האופן שבו הפעילות הפרטית בהדסה (במסגרת השר"פ, שמאפשר ל-10% מרופאי בית החולים לבצע ניתוחים פרטיים תמורת תשלום או ייעוץ רפואי תמורת תשלום בתוך בית החולים) היא של מנהל מערך הטראומה של הדסה, פרופ׳ אבי ריבקינד. הוועדה ביקשה ממנו לבוא להעיד בפניה לבקשתו של מנכ"ל הדסה אביגדור קפלן.

ריבקינד עובד בהדסה ב-30 השנים האחרונות. לפני תפקידו הנוכחי שימש יותר מעשור (בין 1999 עד סוף 2012) בתפקיד מנהל מחלקת הכירורגיה הכללית. לאחר פרישתו של מנכ"ל הדסה לשעבר פרופ׳ שלמה מור יוסף הוא נקלע לסכסוך משפטי מול מי שהחליף אותו בתפקיד לזמן קצר - פרופ׳ אהוד קוקיה - ומול נשות הדסה, שרצו להעבירו מתפקידו. בסופו של דבר הושגה פשרה. ריבקינד פינה את תפקידו ומונה למנהל מערך הטראומה בבית החולים.

לנוכח הסכסוך הזה מול הדסה, אפשר לקחת את דבריו עם גרגר של מלח, ובכל זאת, ניכר מהפרוטוקולים כי הוא מדבר בכנות גלויה על הנעשה בהדסה, ובעיקר על דברים שהרופאים הבכירים אינם מעוניינים שיצאו אל אור השמש.

1. השר"פ מעוור את הרופאים

מצד אחד, פרופ׳ ריבקינד מתאר מצב שבו הרופאים שעובדים בהדסה מוכנים להקדיש את עצמם באופן טוטאלי לבית החולים, בלי שום קשר לתגמול הכספי שהם יקבלו על כך. "כשאני מדבר על רוח הדסה, אז חלק מהדברים זה שרופא בכיר נמצא בשירות של החולה. הם נמצאים שם, בבית החולים, זו רוח הדסה.

פרופ' אבי ריבקינד. "דרשו מאמא במהלך השבעה על אבא לשלם את החוב" | צילום: עמית שעל

"אם יש פצוע שנכנס לחדר ניתוח ואני צריך שם 7 רופאים, אז יהיו שם 7 רופאים. אפילו לא יצטרכו לקרוא להם משום שבלאו הכי הם הגיעו איכשהו. בפיגועים, אני רוצה להגיד לכם, הגיעו והגיעו והגיעו ואף אחד לא דרש שעה נוספת ולא קיבלו שום דבר. הם לוקחים את זה for granted.

"באותה מידה אז יכלו כולם לבוא ולבקש שעות נוספות, והביאו אותם וניקו ושטפו וכל הדברים האלה. לא היתה מילה אחת או בקשה אחת לתוספת תשלום. בכל ניתוח בכירורגיה כללית משתתף רופא בכיר, כולל ניתוחים דחופים, שזה לא מובן מאליו. במקומות אחרים נכנס מתמחה שנה ראשונה עם מתחמה שנה שנייה, שלישית, רביעית, מי שנמצא שם. אני בא לנתח אפנדיציט ב-2 בלילה, המשפחות הסתכלו עלי כמו על עב"מ. הם לא מבינים מאיפה נחתי עליהם בכלל".

אבל מצד שני, ריבקינד יודע לספר גם מה האפשרות להרוויח כסף פרטי, באמצעות השר"פ, עושה לרופאים. הנה דיאלוג בין ריבקינד לבין כמה מחברי ועדת גבאי, שמתעניינים איך עובד השר"פ בהדסה, כמה אחוזים מהפעילות של הרופאים שעוסקים בשר"פ הם ברפואה ציבורית וכמה ברפואה פרטית, וכיצד ההנהלה יודעת להתמודד - אם בכלל - עם רופאים שמרבית עבודתם נעשית באופן פרטי דרך השר"פ.

יו"ר הוועדה אבי גבאי שאל את ריבקינד אם יש לו אפשרות, כמנהל מחלקה, לקבוע שבמחלקה שלו הרופאים לא מבצעים שר"פ.

ריבקינד: "לא, אתה יכול להילחם בזה. אבל אתה צריך שיעזרו לך".

גבאי: "מה היה שיעור הניתוחים במחלקת כירורגיה כללית בשר"פ?"

ריבקינד: "הממוצע היה משתנה כל שנה. פעם היה 27%, פעם 30%, פעם 40%, פעם 50%".

גבאי: "מה היה הממוצע של המחלקה שלך?"

ריבקינד: "בערך 30%-40%, משהו כזה. שזה בסדר".

גבאי: "בשערי צדק (בית החולים הירושלמי השני שגם הוא מבצע פעילות פרטית במסגרת שר"פ - ש"א) הממוצע בכירורגית היה 24%".

ריבקינד: "בשערי צדק אני יכול להגיד לך, ואני יודע. אני אומר לך שיש שם אנשים שעושים רק שר"פ. יש אנשים שבתוך המשרדים שלהם מקבלים כסף ונותנים קבלות, ויש שם אנשים, ואני יכול להביא לך את האנשים לפה, שיגידו לך שהם נתנו 36 אלף שקל ב-cash למנתח, החולה הסתבכה. מאיפה אני יודע את זה? כי פנו אלי וביקשו ממני שאני אעביר אותם לשערי צדק ואז החולה נפטרה עד שהעברנו, ואז אותה משפחה נתקעה".

גבאי: "מה שאתה מתאר זה בעצם שר"פ על שר"פ? זה שר"פ לא מנוהל בעצם?"

ריבקינד: "ועוד איך. זו רפואה שחורה".

2. ההנהלה לא רוצה להתמודד עם הרופאים הבכירים

העדות הזו של ריבקינד חשובה במיוחד לאו דווקא בגלל הדסה, אלא דווקא בגלל ההקשר האקטואלי. בימים אלה נמצאת ועדת גרמן - ועדה ציבורית בראשות שרת הבריאות לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית - ביישורת האחרונה שלה. המחלקות העיקרית שנמצאת על שולחן הוועדה ללא פתרון היא האם לאפשר לרופאים בבתי החולים הציבוריים לבצע פעילות פרטית תמורת תשלום פרטי במסגרת עבודתם הציבורית. אחת האפשרויות ששרת הבריאות עצמה מנסה לקדם היא פיילוט מוגבל, שבמסגרתו תינתן האפשרות לשר"פ רק בפריפריה. העדות של ריבקינד שופכת אור על מאחורי הקלעים של מנגנון השר"פ בהדסה בירושלים, שללא ספק עונה על ההגדרה של פריפריה.

אחד האלמנטים החשובים ביותר בעדותו של ריבקינד בהקשר הזה היא על האופן שבו הנהלת בית החולים מתקשה להתמודד - ולמעשה לא מצליחה, ואפילו לא מנסה להתמודד - עם רופאים שעיקר עבודתם הופכת להיות בשר"פ.

גבאי: "מה עשית אם היה לך רופא ש-90% מהפעילות שלו היא בשר"פ?"

ריבקינד: "אז אתה ניגש לאדון מור יוסף, אומר לו בוא נטפל בעניין".

גבאי: "ומה עושים?"

אבי גבאי, יו"ר הוועדה | צילום: אלדד רפאלי

ריבקינד: "דבר ראשון מדברים איתם. אומרים להם, תראו חבר'ה, תראו אותי. אז איך אומרים לי? שמע פרופסור, אתה בשבילנו דוגמא בכל, חוץ מהנושא הזה. זה אחד. ב', מה נעשה? הייתי ניגש לשלמה (מור יוסף - ש"א) ואומר לו, תשמע, מספיק עם הדבר הזה".

גבאי: "ולמה הוא לא הפסיק את זה? הוא לא רצה להתמודד עם הרופאים?"

ריבקינד: "הוא לא רצה להתמודד איתם בכלל". (...)

גבאי: "אז דיברת עם הרופא, הלכת למנכ"ל בית החולים ולא עזר כלום, הרופא ימשיך לעשות שר"פ באחוזים גבוהים?"

ריבקינד: "נכון".

גבאי: "זאת אומרת שאתה כמנהל, בעצם אתה לא מנהל".

ריבקינד: "זה ללא צל של ספק. אני מודה".

אגב, ריבקינד טען בעדותו כי ההתנגדות העקרונית שלו לשר"פ מקורה בחוויה שעבר כילד, לאחר שאביו נפטר בעקבות הסתבכות בניתוח ראשון במחלקת הניורוכירוגית בהדסה.

"משפחתי נכוותה מהשר"פ", אמר ריבקינד. "עוד בזמנו אבא שלי עבר ניתוח ראש במסגרת הפרטית, אני אגלה לכם, בהדסה עין כרם הגדולה. באנו מראשון לציון. הניתוח הסתבך ואבא שלי נפטר בהדסה עין כרם במחלקה הנוירוכירורגיה. בעודנו יושבים שבעה קיבלנו טלפון מאדון אלחנני אחד. אני לא יודע מי זה, בחיים לא פגשתי אותו, שאמר לאמא שלי שיושבת שבעה, ואנחנו יושבים שבעה, אני בן יחיד להורים ניצולי שואה. גברת ריבקינד, פרופסור בלר מתפלא שעדיין יש חוב. אני אז הייתי בן 15. לא ידעתי בחיים שאני אהיה רופא. בחיים לא ידעתי שאני אהיה רופא. לא חשבתי בכלל ללמוד רפואה. 

"אני זוכר את אמא שלי יושבת שבעה על השבעה. פשוט היא היתה הרוסה באותו יום שישי. להגיד לאשה פולניה, ניצולת שואה, עם ערכים של יושר וכו' שהיא חייבת כסף לפרופסור, זה נורא ואיום. אז יכול להיות שזה גם השפיע עלי כנראה. אמרתי, בגללי אף אחד לא יבכה. חוץ מזה יש דברים שאני עושה, שאני לא מאמין שאני אצטרך לקחת בשבילם כסף. הלא אם אני הייתי לוקח כסף בזמן הפיגועים, הייתי עכשיו קונה את הדסה. אני לא רוצה להגיד לכם איזה דברים הציעו לי ומה לא עשיתי כדי שאני אציל את ההוא ולא אציל את ההוא וכו' וכו'".

3. בית החולים מנוהל על ידי חונטות

אם זה לא מספיק, ריבקינד שפך בעדותו אור על העובדה שהדסה לא באמת מנוהל כמו שצריך עם מערכות ניהוליות מתקדמות, עובדה שגם הודגשה בסופו של דבר בדו"ח המסכם של ועדת גבאי.

"הניהול בהדסה התנהל ללא נתונים אובייקטיביים", אמר ריבקינד. "למשל, אני בחדר ניתוח מנתח, ואני רוצה איזה סטפלר (מהדק רפואי - ש"א). פתאום מודיעים לי מהצד השני שנגמר התקציב. והכל באינטרקום. אני אומר לה, מה זה נגמר התקציב? מישהו קבע תקציב ופתאום באמצע הניתוח אין לך איזה מכשיר. בסוף, תוך דקה ורבע יש לי את המכשיר, כי בצעקה אחת יש את כל המכשירים. אבל לא היה לי דאטה. לא ידעתי מה ההוצאות שלי.

"ניתוחי שמנים, טיפולים בריאטריים (ניתוח לקיצור קיבה - ש"א), מכניסים כסף. באו אלי ואמרו לי אתה צריך להוריד בפעילות של זה. שאלתי למה, אמרו לי שאנחנו מפסידים. אמרתי שלא יכול להיות שאנחנו מפסידים. ישבנו עם נציגי חברות התרופות ועשינו חישובים, שאלנו כמה עולה כל מכשיר, חישבנו כמה שוות שעת רופא ושעת אחות. עשינו את כל החישובים, ויצא שאנחנו מרוויחים. באתי לברינבאום (המשנה למנכ"ל לשעבר יאיר בירנבאום - ש"א) ואמרתי, תשמע הנה החישוב שלי. הוא אומר לי, כן, אבל לא הוספת על זה 26% הנחה שצריך לתת לקופה. אני ידעתי שצריך להוסיף על זה הנחה? מישהו בכלל אמר לי שיש הסכם עם קופת חולים? הכל נעשה במחשכים".

הדיאלוג הבא, למשל, מדגים כיצד, על פי ריבקינד, בית החולים ניהל את עצמו ובחר את מי למנות לתפקידים במחלקות השונות.

אורי שמרת (נציג משרד האוצר): "אבי, אתה יכול לתת דוגמא לאי שיתוף מנהלי המחלקות, להנחתות מלמעלה?"

ריבקינד: "כל הסיפור הזה של חדר ניתוח, כל מיני דרישות שאתה מקבל, לא מדברים איתך, אומרים לך ממחר יש לך פחות. למה? ככה".

שלומית קריבפקה (נציגת משרד הבריאות): "תמיד זה היה ככה?"

ריבקינד: "לא, בעשר השנים האחרונות".

גבאי: "ואיך זה היום?"

ריבקינד: "יש פוליטיקה פנימית שמבוססת על חונטות, וכדאי שהחונטות יהיו מירושלים, וכדאי שהחונטות ילמדו בליד"ה (בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בגבעת רם - ש"א), גם לא בגימנסיה העברית. הגמנסיה זה לא מספיק. ואני בכלל מראשון לציון, אז אני בכלל אאוטסיידר. זה לא מצחיק, זה עצוב".

חנה הרצמן (נציגת ציבור בוועדה): "אתה מדבר על הנחתות של המנכ"ל?"

ריבקינד: "כן, ועוד איך. הוא מנחית לי למחלקה מישהו שאני לא רוצה".