מוחמד עלי של הטניס

מחלת הנשיקה שתקפה את רובין סודרלינג מנעה ממנו לשחק טניס בשלוש השנים האחרונות. זה הוסיף קצת ל"שעמום" בצמרת הטניס הגברי. המחלה של השבדי גורעת מצמרת הטניס גיוון של טניסאי חמישי, שיכול להפריע פה ושם לחשודים המיידים, שזוכים בכל פרסי הגרנד סלאם.

את מקומו בהיסטוריית הטניס, אם הוא אכן לא יעשה קאמבק מופלא, השבדי התמיר כבר סימן עם שני גמרים בגראנד סלאם, כמה מיליוני דולרים בחשבונו והמקום הרביעי בדירוג. אבל יותר חשוב: הוא האיש היחיד אי פעם שגבר על רפאל נדאל ברולאן גארוס. וזה חתיכת הישג.

1:66. זה המאזן שבו מחזיק נדאל על החימר בפריז. בניצחון היום על נובאק ג'וקוביץ' בארבע מערכות (ניצחון שנתן לספרדי את תואר הגראנד סלאם ה-14 שלו בקריירה והתשיעי ברולאן גארוס) היה את כל מה שיש בספורטאי הבלתי-ייאמן הזה – הוא היה קשה כמו שהוא היה קל. הוא היה תוצר של מאמץ ארוך וחצוב בסלע ומזיע וצולע, בדיוק כמו שהוא לא היה מוטל בספק.

זה נדאל במיטבו. כשרוג'ר פדרר רק ברקע, מנסה להתעלם מאור הדמדומים לפני השקיעה, נדאל מנער את משקלו מעל גבו. השוויצרי, שהניף 17 תארי גראנד סלאם ומבוגר מנדאל בן ה-28 בחמש שנים, הוא כבר מזמן לא המתחרה הישיר שלו. הזמן שלהם יחד בצמרת הוא היסטוריה.

לג'וקוביץ' ולמארי היו ימים יותר יפים, למרות שהסרבי עשוי מאותן תכונות של האלופים הכי גדולים, זה נדאל שמתחרה בעצמו. נדאל נגד נדאל על מקום בהיסטוריה. אולי לא יפה וחלק כמו פדרר, לא קול וזורם כמו נולה וגם לא מחונן ומתסיס כמו מארי. אבל חזק מהם. בלי עוררין.

אפשר לדון על הגדולה בהיסטוריה של לברון ג'יימס מול מייקל ג'ורדן, ולדון על הגדולה של ליאו מסי מול זאת של כריסטיאנו רונלדו ואפשר גם לדון על גדולתו של מיכאל שומארכר מול זו של איירטון סנה. ואפשר גם להזכיר את מייקל פלפס ויוסאיין בולט, אבל אי אפשר בכלל להשות את מה שנדאל עושה. נדאל לא מוטל בספק, אסור להפסיד את זה. בעוד כמה שנים הוא יפרוש כגדול הטניסאים אי פעם ויש שיאמרו כגדול הספורטאים.

הדומיננטיות שלו בלתי נתפסת. 54.7% הצלחה מול היריב הכי קרוב - ג'וקוביץ'. (75% הצלחה בגרנד סלאמים) 69.7% בסך הכל מול פדרר. 75% מול אנדי מארי. ואלו היריבים הכי קרובים אליו. יש לו 80% הצלחה בקריירה. מספרים בלתי נתפסים.

יש רק ספורטאי אחד בהיסטוריה, ספורטאי שמעטים מאוהדי הספורט כיום ראו בלייב, שהיה דומיננטי בתחומו כמו נדאל - מוחמד עלי.

אמנם עלי הוא אייקון מספורט גלדיאטורים, מטען פוליטי, בין גזעי והוא בעצמו הפך את העולם לטוב יותר. נדאל הוא רק טניס. אפילו יותר מדי רק טניס. וזה גם מקסים. וזה מעורר ופלאי. ההקרבה שלו למען המשחק. למקצוע. למיצוי ולמימוש העצמי היא בלתי נתפסת. היא סוחפת ומעניקה השראה. אם אתם אוהדי ספורט אז נדאל הוא הכי נטו משהו שכנראה תראו בימי חייכם, אז תראו. בימי חייכם.