פייסבוק ממאדים, צה"ל מנוגה

חייל! פייסבוק הוא ביתך. שמור על ניקיונו

בצה"ל נבהלו מאוד מפרשת דוד הנחלאווי, שהתקרבה למרד דיגיטלי - ועל כן החליטו לעשות משהו בנידון. בצורה לא לגמרי מפתיעה, בחרו בצבא לעשות את זה בצורה הכי הזויה ותלושה מהמציאות שאפשר להעלות על הדעת.

על מפקדים ייאסר להיות חברים של הפקודים שלהם בפייסבוק, מחשש שמא החברות הזו תפגע בסמכות שלהם. זה הגיוני לגמרי; קרבה עשויה לעורר בוז - קצת קשה לכבד את המפקד כשיודעים בדיוק אילו דברים מטופשים הוא כותב בפיד. אבל, במקביל, הצבא דורש שהמפקד יהיה אחראי על הפעילות של הפקודים שלו ברשתות חברתיות - אם הם משתפים סרטונים לא ראויים, למשל, או מעליבים זה את זה, התפקיד שלו הוא להפסיק את ההתנהלות הזו.

מה שיהיה קשה למדי לבצע אם הוא לא חבר שלהם ולא יוכל לצפות במה שהם משתפים בפיד. כמו שיאמר לכם כל סוציולוג או חוקר משטרה צבאית, תרבות ה"אל תלשין" חזקה מאד בארגונים כמו צבאות, שמלכתחילה מציבים את החיילים במצב של עוינות לקצינים שלהם.

חיילים שיעשו לייק לפוסט ש"פוגע בערכי צה"ל או בכבוד האדם" ייתפסו על ידי הצבא כשותפים לעבירה. גם כאן לצבא לא תהיה שום אפשרות פיקוח מעשית; תיאורטית, מאה אלף חיילים יכולים לעשות מאה אלף לייקים לעמוד של החמאס לפני שצה"ל ידע, אם בכלל.

הצבא אוסר על העלאת תמונות עירום או פורנו לרשת, מה שסביר לגמרי , ואוסר גם על פרסום "תכנים ותמונות המבזים את סמלי היחידה או צה"ל ופוגעים ברוח צה"ל". זה נשמע כמו נסיון נואש לתקוע אצבע בסכר שדרכו מציפים חיילי צה"ל את הרשתות החברתיות בתוכן שבחיים לא היה עובר את דו"צ.

השאלה היא מה יקרה כשצה"ל אשכרה ינסה לממש את ההתנהלות הזו. כרגע הוא בשלב היח"צ, מנסה להסביר לנו שהוא עושה משהו. השלב הזה לא תמיד מבשיל הלאה. מה יקרה כשחייל ייכנס לכלא כי כתב בדיחה בקבוצת ווטסאפ על המפקד שלו? מה בעצם ההבדל בין קבוצת ווטסאפ סגורה ובין השיחות הישנות במקלחות? ההימור שלי: נקבל המון פחדנים שמסתירים את הפנים שלהם עם שלטי "אני עם רובי מהרובאית".

תראו מי חזה את העתיד

נהוג לרדת על המרובעות והאיטיות של מיקרוסופט, שאין ספק שעבר עליה עשור רע במיוחד. אבל אין פירוש הדבר שלחברה אין חזון. כפי שאפשר לראות מהסרטון הזה, החברה חזתה - בשנות התשעים, לא פחות - את האופן שבו יתפתח הבית החכם.

דלתות שנפתחות על ידי זיהוי טביעת אצבע? יש. מערכת ניתנת לתכנות שקובעת את רמת האור, הטמפרטורה והמוזיקה בבית? יש. שירותי מיקום שמכווינים אתכם לחנויות? יש. סריקה של ברקוד המוצרים שעומדים לאזול ועדכון רשימת הקניות בהתאם? יש. שליחת עדכונים ל"מחשבי הכיס" של הילדים, המכונים גם סמארטפונים? יש כבר יותר מחצי עשור. מערכת בידור ביתי שמציגה הודעות משאר בני הבית? יש. מערכת טלוויזיה שאוספת תכניות הן מהכבלים והן מהרשת? יש. לא משהו מוצלח, בינתיים, אבל יש.

השאלה שמיקרוסופט צריכה לשאול את עצמה היא אחרת: איך קרה שחזינו את כל זה, אבל מישהו אחר הפך את זה למציאות ועושה מזה כסף?  

פירצה בחומת השובניזם, סוג של

סקר חדש שיצא לאחרונה מגלה שרק 11 מתוך 200 איש שמונו לתפקידי ניהול בכיר בחברות טכנולוגיה הן נשים. כפי שאני לא נלאה להזכיר, נשים הן הרוב בעולם המתועש, עם 51% עד 52% מהאוכלוסיה. על עמק הסילי-קון זה לא עושה יותר מדי רושם. בעמק מודעים, עם זאת, שיש להם בעיה ושהם נתפסים כמיושנים ביחס לארה"ב ולמדינות מערביות אחרות, אז מדי פעם הם עושים רעשי רקע בנושא.

אחד מהם הוא ההצבעה על כך שבקורס נחשב לתכנות, זה של אוניברסיטת קרנגי מלון, נרשם לאחרונה שיא חדש של סטודנטיות למדעי המחשב - כרגע הן מהוות 40% מכלל הסטודנטים. הן עדיין מיעוט, אבל, מבטיחים לנו האפולוגטיקנים של ה"מריטוקרטיה", זה הולך להשתנות.

כמה מהן אשכרה יסיימו את הלימודים? או, זה כבר סיפור אחר. השיעור נע בין 21% ל-22%. כמה מהן תשרודנה את המבחן האמיתי, קרי סביבת עבודה עוינת לנשים באיזו חברת הייטק שהמנכ"ל שלה משוכנע שלנשים פשוט אין את זה? את התשובה לשאלה הזו נדע רק עוד כמה שנים.

עורבה מגיעה לאנדרואיד

אחד הסוגים היותר דוחים של תוכנות זדוניות היא ה-RansomWare, תוכנה שלוקחת את המחשב שלכם כבן ערובה. בדרך כלל היא אומרת לכם שנמצאו על המחשב שלך קבצים אסורים, ושאם לא תשלמו למפעיליה, היא תעביר את המידע למשטרה. הסחיטה הזאת כבר עלתה בחיי אדם, אחרי שגבר רומני רצח את בנו ותלה את עצמו כדי לא להתמודד עם התוצאות של מה שחשב שיש לו במחשב. תוכנות ארסיות במיוחד שותלות פורנוגרפיית ילדים במחשב שלכם, גם אם לא היתה שם כזו קודם.

עכשיו מגיעה התוכנה הנתעבת הזאת גם לאנדרואיד. חוקרים זיהו סוג בסיסי של RansomWare, ככל הנראה בשלב ראשוני של הוכחת התכנות, שהם מכנים Simplocker.

היא חודרת לטלפון מגיעה דרך אפליקציה בשם Sex Xionix, שלא מופצת דרך חנות הפליי הרשמית של גוגל. היא מצפינה את כל קבצי התוכן - תמונות, סרטונים ומסמכים - שנמצאים על כרטיס ה-SD שלכם, אבל אפשר להשתחרר ממנה בקלות יחסית אם לא אכפת לכם לאבד את הקבצים.

כמו רוב הדברים הטובים מהסוג הזה, Simplocker מגיעה ממזרח אירופה. כלל אצבע: אל תורידו אפליקציות לא מוכרות מאתרים לא בטוחים.

קצרצרים

1. נגוין הא דונג, היוצר של המשחק Flappy Bird, יצר המולה כאשר החליט לפני מספר חודשים להסיר את המשחק מהאפסטור משום שלדבריו לא עמד יותר בעומס שהמשחק הביא לחייו. נגוין שינה את החלטתו לאחרונה והשיב את המשחק, אבל גילה שאין ואקום בשוק האפליקציות: למשחק שלו נוצרו עשרות ומאות חיקויים. הוא מגלה חוסר הבנה בתחום, ומנסה להסיר את המשחקים הנ"ל מחנויות האפליקציות. נראה לי שמישהו עומד לגלות בקרוב עד כמה הרשת לא סלחנית למהלכים כאלה.

2. אם למישהו היה ספק שחברות ההייטק מרעילות את חיינו וגוררות אותנו לעבר דיסטופיה ליברטריאנית, הנה עוד הוכחה:  אחד הסעיפים המכעיסים בהסכמים של עובדים עם חברות הייטק הם הסכמי אי-תחרות. הללו קובעים שהעובד איננו אדם חופשי ואיננו יכול לעבוד היכן שהוא רוצה, ושאם הוא צובר ניסיון במהלך העבודה, אסור לו להעמיד את הניסיון הזה לרשות חברה אחרת, אם היא מתחרה בחברה בה הוא עובד. ספק אם יש מהלך שמנוגד יותר לתפיסה של שוק חופשי, עד שנזכרים שחסידי השוק החופשי מדברים בעצם על חופש של תאגידים ולא של עובדים. ובכן, אחרי שהתועבה הזו הוכיחה את עצמה בתחום ההייטק, היא זלגה לתחומים נוספים. בארה"ב, אפשר היום למצוא הסכמים עם סעיפי אי-תחרות, משפים ועד מדריכי יוגה. תודה, עמק הסילי-קון, על שקידמת את שעבוד העובדים.

3. חברות ענק מתחילות להיכנע להיסטריית ה"סייבר! סייבר!" שמגיעה מכל עבר, מפומפמת ביעילות על ידי יחצ"ני חברות אבטחה ממולחים. בהתאם, הן מנסות לארגן לעצמן ביטוח. הבעיה היא שבחלק ניכר של המקרים, קשה לקבוע את הערך של מה שנפגע. כמה שווה הנזק למותג? לאמון של הלקוחות? ואחרי שענינו, אם ענינו, על השאלה המציקה הזו, עולה השאלה של מכמתים את הסיכוי שתתבצע התקפת סייבר מוצלחת על אתר החברה. סביר להניח שמיטב המוחות בתחום הביטוח עובדים על השאלות הללו כרגע, או על כל פנים על אסטרטגיה שתאפשר להם לא לשלם למבוטחים אחרי התקפה ארעית של אנונימוס או קהילת האקרים אחרת. 

4. פיתוח חדש אמור לסייע לסובלים משטיון: "קופסת זכרונות" דיגיטלית, שהמודל שלה הוא קופסאות הנעליים הישנות שבהן היו אנשים שומרים תמונות ומזכרות אחרות. מסתבר שהסובלים משטיון יכולים להיזכר בדברים, אם מציגים להם מזכרות. ומאחר ובעולמנו הקר אין די זמן לאנשים לבלות עם קרוביהם או ידידיהם הסובלים משטיון, הפתרון הוא יצירת כלי דיגיטלי שיציג לחולה תמונות. הכלי מאפשר לחולה לדרג את הזכרון כחיובי או שלילי, ובהתאם להעלות זכרונות חיוביים לעתים תכופות יותר.