מקופלת

במסגרת התערוכה ״עולמות של נייר״, שתיפתח מחר בגלריה חנקין בחולון, יוצגו עבודות של אייל ראובני וסשה ניורנברג, שני יוצרים שכל אחד מהם מתמחה בטכניקה שונה בעולם האוריגמי. בעוד שבארץ התחום לרוב מסתכם בחוגי העשרה לילדים, שבסיומם יוצאים עם צפרדע, פרח או עגור מנייר, הרי שבעולם הולכת ותופסת האמנות הזאת מקום מכובד במוזיאונים ובגלריות, דוגמת התערוכה ״Surface to Structure״ שתיפתח בשבוע הבא במכון Cooper Union בניו יורק.

״בעולם האוריגמי מתנהל עכשיו דיון אם זו אמנות (Art), אומנות (Craft) או משהו אחר, ועולה השאלה מדוע הציבור לא מכיר בה כאמנות״, מסביר אילן גריבי, אוצר התערוכה ובעצמו אמן אוריגמי בינלאומי. ״התשובה שלי היא שאוריגמי היא טכניקה כמו צביעה או פיסול. זו אחת האמנויות היחידות שלא מוסיפה או גורעת מהחומר שהיא עובדת איתו״.

עבודה של סשה ניורנברג. מורכבת מעשרות יחידות קטנות

להפיח חיים בדמות

העבודות של ראובני וניורנברג מדגימות היטב את מגוון האפשרויות שמציעה טכניקת הקיפולים. ניורנברג מתמחה בקיפול מודולרי, שבו כל עבודה מורכבת מעשרות יחידות קטנטנות המשתלבות יחד לגופים צבעוניים. לעומתה, ראובני מתמקד בקיפול פיגורטיבי ומנסה לשחזר את המציאות באמצעות פיסות נייר צבעוניות: מגורילה עם שפת גוף עצבנית, דרך סוס שרעמתו מתבדרת ברוח ועד לאייל ברמת דיוק מרשימה — הנוצרים כתוצאה ממאות קיפולים של דף יחיד, ללא חיתוכים והדבקות. ״על האייל עבדתי שבוע שלם", מסביר ראובני. "היצירה היא לא רק לקפל דמויות וגופים, אלא גם לפסל את הדגמים, לפענח תרשימים של קפלים ולהבין איך מפיחים חיים בדמות מקופלת״.

עבודה של אייל ראובני. קיפול של נייר יחיד, בלי הדבקות

ניירות מיוחדים

ראובני, שלמד את הטכניקה מספרי הדרכה ותוך התכתבות עם אמני אוריגמי בעולם, מייעץ כיום ליוצרים בבניית סכמות לקיפול ובפתרון בעיות, וגם בוחן ניירות קיפול חדשים: ״לכל עבודה יש ניירות שמתאימים לה״, הוא מספר. ״יש כאלה שנוצרו בעבודת יד ומדמים פרוות בעל חיים, ויש דפים מבריקים שאמורים לדמות מרקם של רכב״.

אף שגריבי מגדיר את ראובני אחד ממקפלי האוריגמי הטובים בעולם, הוא ממשיך לעבוד כמורה לחשבון, אנגלית וגם אוריגמי, וממתין ליום שבו גם בארץ יזכה האוריגמי למעמד שהוא ראוי לו: ״רוב האנשים אינם מודעים לרמות הדיוק שאפשר להגיע אליהן באוריגמי - עד תווי פנים והבעות, שקופלו לפרטי פרטים בעבודה של חודשים״.