אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
התחזית לדירקטוריון פייסבוק: גשם של בונוסים צילום: shutterstock

דו"ח טכנולוגי

התחזית לדירקטוריון פייסבוק: גשם של בונוסים

משקיעים ברשת החברתית טוענים שחברי דירקטוריון החברה מפנקים את עצמם ללא בקרה, גוגל מוצאת דרך פשוטה לעקוף את הצו שמחייב אותה להצניע מידע מביך על אנשים וההאקרים של אנונימוס יוצאים לתקוף את משחקי המונדיאל

10.06.2014, 15:42 | יוסי גורביץ
מה אתם עושים עם הכסף שלנו?

משקיעים בפייסבוק עוד לא התאוששו מההנפקה של הרשת החברתית, שהיתה רוויה בתרגילים מסריחים למדי. למשל, החברה העלתה ברגע האחרון את מספר המניות שהיא מוכרת, אחרי שהסתבר שהבנקים הזהירו את הלקוחות הנבחרים שלהם שלא לגעת במניה שלה במקל. עתה יוצא אחד המשקיעים נגד פייסבוק ותובע אותה בגין ניצול לרעה של משאבים תאגידיים ובשל עשיית עושר שלא במשפט.

על פי התביעה, פייסבוק שילמה לדירקטורים שאינם מועסקיה משכורת ממוצעת של 461,000 דולר בשנה שעברה - המון כסף בשביל שיגיעו לכמה ישיבות וישמשו כחותמת גומי.

כשאתה דירקטור בפייסבוק, כל יום הוא יום הולדת, צילום: שאטרסטוק כשאתה דירקטור בפייסבוק, כל יום הוא יום הולדת | צילום: שאטרסטוק כשאתה דירקטור בפייסבוק, כל יום הוא יום הולדת, צילום: שאטרסטוק

ואם זה לא היה מספיק, מסתבר שהדירקטורים רשאים גם להעניק לעצמם בונוסים סתם כי בא להם - ולא באופן חד פעמי אלא עד קץ כל הדורות. המשקיע פיטר תיל, שעובד קשה על מיצובו בתור האיש הכי מעצבן בעמק הסילי-קון, העניק לעצמו בונוס של 387,874 דולר במניות; סמנכ"לית התפעול שריל סנדברג (זוכרים? זו שפעלה "למען שילוב נשים בהייטק" ואז ניסתה להעסיק מתמחה ללא תשלום?) חשבה שלגמרי מגיע לה לקבל בונוס של 15 מיליון דולר.

החברה טוענת שהכל תקין ושלתביעה אין יסוד. נראה מה יאמר בית המשפט. פייסבוק, כמובן, תתגונן מול המשקיעים שלה בכספי החברה.

רוצה להישכח? תשכח מזה

גוגל חטפה בחודש שעבר מנה הגונה מבית המשפט העליון באיחוד האירופי, שקבע שעליה להסיר מתוצאות החיפוש שלה מידע על אנשים שעומדים על זכותם להישכח. עתה היא מחטיפה בחזרה.

החברה הודיעה שהיא שוקלת לציין בדף התוצאות שחלק מהן הוסרו מתוקף הזכות להישכח. כלומר, אם דרשתם מגוגל להסתיר את העובדה שהורשעתם במעשים מגונים באיגואנה, אז מי שיחפש את המידע עליך באיחוד האירופי לא ימצא את המידע הזה - אבל ידע שיש דבר-מה שביקשתם להסתיר. אם הוא יחפש ב-google.com ולא במנוע החיפוש המקומי של החברה, הוא יקבל את כל המידע שניסיתם להצניע. 

גוגל תמשיך להציג מידע שמביך משתמשים, על אף הצו של האיחוד האירופי, צילום: שאטרסטוק גוגל תמשיך להציג מידע שמביך משתמשים, על אף הצו של האיחוד האירופי | צילום: שאטרסטוק גוגל תמשיך להציג מידע שמביך משתמשים, על אף הצו של האיחוד האירופי, צילום: שאטרסטוק

הפרצה הזו בהחלטת בית המשפט היתה שם כל הזמן. עכשיו גוגל מכווינה את המשתמשים ישירות אליה, והופכת את החלטת בית המשפט לאות מתה. מצד אחד, אי אפשר לצפות מגוגל לצנזר את עצמה בלי החלטה של בית משפט. מצד שני, זו עוד הוכחה לכך שגוגל רואה את עצמה כעומדת מעל לחוק. מצד שלישי, בחלק ניכר מהמקרים יש לציבור סיבה טובה לראות את המידע.

הצפנתם? לא נורא

בארה"ב פועל ארגון שמכונה Project on Government Oversight, הפרויקט לפיקוח על הממשלה או, בקיצור, POGO. לפני כמה חודשים הודיעו שם בגאווה שהם התקינו כלי מוצפן, שדרכו יוכלו חושפי שחיתויות לשלוח מידע מאובטח לארגון, מבלי שהם יחשפו את עצמם. אחרי כחודש של פעולה, הצליחו בארגון לאסוף 700 פיסות מידע על שחיתות במנהל החיילים המשוחררים של ארה"ב - שערוריה שמרעידה בימים אלה את הממשל האמריקאי.

לפני מספר ימים, נחתו במשרדי ארגון עובדים של מנהל החיילים המשוחררים עם צו הבאה - שדורש את התוכן שהשיג הכלי המאובטח של POGO. הארגון הודיע להם שהוא לא מתכוון לציית לצו ההבאה. המטרה של הצו שקופה למדי: להטיל אימה על האנשים שמסרו מידע ל-POGO.

הממשלה תחייב אתכם לחשוף את הצופן, צילום: גלעד קוולרצ הממשלה תחייב אתכם לחשוף את הצופן | צילום: גלעד קוולרצ'יק, shutterstock הממשלה תחייב אתכם לחשוף את הצופן, צילום: גלעד קוולרצ

צווי ההבאה האלה, שלעתים אינם מצריכים אישור שופט אלא רק של פקיד בכיר, הם הפרצה המרכזית בתחום ההצפנה. שורה של כלי תקשורת התחילו להפעיל מה שמכונה drop boxes - מונח מימי המלחמה הקרה שמשמעו תיבה שבה שמים מידע, בלי מגע ישיר בין הסוכן והמפעיל - מוצפנות, כדי לעודד מדליפים לספק מידע. אם זה נעשה נכון, העיתון לא יודע ולא יכול לדעת מי המדליף.

אבל כל ההצפנה שבעולם לא תעזור אם הממשלה יכולה להגיע עם צו הבאה. פתאום, אתם מחויבים למסור לה את כל המידע שבידיכם, או להסתכן בקרב משפטי שהתוצאות שלו לגמרי לא ברורות. למעט איסלנד, פחות או יותר כל ממשלה שומרת לעצמה סמכויות כאלה. POGO הודיע שהוא לא ישתף פעולה עם הצו, ונשען על התיקון הראשון של חוקת ארה"ב. איך היה נגמר הסיפור לו היה מתרחש בישראל? כנראה שפחות טוב: אין כאן חוקה.

זהירות, אזרחים זועמים

אדם הפעיל מזל"ט צילום על חוף. הוא לא ביצע שום עבירה, אבל זה לא מנע ממנו מלחטוף מכות מאישה מופרעת. הנה, ראו:

מפעיל המל"ט הטיס, לדבריו, את המכשיר שלו בגובה של כ-15 מטר, כשלפתע הגיעה אליו מישהי, החלה לצלם אותו ולצרוח עליו שהוא סוטה. היא התקשרה מספר פעמים למשטרה, שלא התייחסה יותר מדי לתלונה שלה, כי לא היה בה דבר. כשהיא הבינה שזה המצב, היא תקפה פיזית את הצלם. כשהגיעה המשטרה למקום, טענה שהצלם הוא זה שתקף אותה. הווידאו פתר את העניין והיא צפויה לעמוד לדין בקרוב.

אף שהשוטרים הבהירו לצלם שידיו נקיות, קשה להתנחם בכך. נראה שאנשים לא מבינים את ההבדל בין מקום פומבי (חוף) ופרטי (בית או בית עסק). שורה של התקפות על משתמשי גוגל גלאס מעידות על חוסר סובלנות גובר לצילום בפומבי. על זה אנחנו כולנו צריכים לתת תודה לחברות כמו גוגל ופייסבוק, שחיסלו את הפרטיות שלנו והגבירו את האלימות כלפי אנשים שבסך הכל עוסקים בתחביב חוקי לגמרי.

קצרצרים

1. תנועת הטרור המקוון אנונימוס הודיעה שבכוונתה לתקוף אתרי חברות שמסבסדות את משחקי גביע העולם בכדורגל - כתמיכה במחאה העממית בברזיל נגד המשחקים. שם רוצים חלק ניכר מהתושבים שהממשלה תוציא כסף לא על אצטדיונים שאף אחד לא צריך (ולמעשה, שימשו לאורך ההיסטוריה של דרום אמריקה כאתרי הוצאה להורג בעת הפיכות) אלא על בתי ספר ובתי חולים. עד כה, המחאה נכשלה קשות, אבל המוחים מבטיחים הפתעות בעת המשחקים עצמם. עכשיו גם אנונימוס מצטרפת לחגיגה.

מי תיקח את הגביע? אנונימוס מקווה שאף אחת, צילום: אם סי טי מי תיקח את הגביע? אנונימוס מקווה שאף אחת | צילום: אם סי טי מי תיקח את הגביע? אנונימוס מקווה שאף אחת, צילום: אם סי טי

2. קים דוטקום, היזם הצבעוני שניהל את מגהאפלוד והפך בשנים האחרונות לסמל ההתנגדות לתשלובת התוכן-צבאית של ארה"ב, מציע כעת פרס של חמישה מיליון דולר לאדם שיציג לו ראיות לכך שהרדיפה שלו מונעת משחיתות. דוטקום כתב בטוויטר שנמנעה ממנו האפשרות לראות את המידע שנלקח משרתי מגהאפלוד ועל כן יכולת ההתגוננות שלו נפגעה קשות; על כן הוא רוצה מדליפים שיוכלו לספק לו מידע שיוכיח שההתנהלות של ממשלות ארה"ב וניו זילנד במקרה שלו מונעת משחיתות. הוא גם מציע, בנדיבותו, סיוע משפטי חינם אין כסף למדליף שיספק לו את המידע. בהצלחה עם זה.

3. חוק שעבר בארה"ב לפני זמן מה אילץ חברות לדווח על הספקים שלהן; הוא היה מיועד להכריח חברות להציג לאור השמש את קשריהן עם דיקטטורים מפוקפקים מאפריקה ומינרלי הדם שלהם. באופן מפתיע ובלתי צפוי, 67 חברות שמסרו דו"ח בהתאם לחוק הודיעו שהן נמצאות בקשרי סחר עם צפון קוריאה; בין החברות נמצאות HP ו-IBM, שבאופן שטרם הוסבר מצאו את הבנק המרכזי של צפון קוריאה ברשימת הספקים שלהן. זה היה מביך במיוחד, לאור העובדה שצפון קוריאה נמצאת ברשימת הסנקציות של ארה"ב מאז 1950 ושל האו"ם מאז אלוהים יודעת מתי. 

4. אם אתם רוצים להפוך את מקלדת האנדרואיד שלכם לבלתי שמישה תוך שאתם מצהירים בפני העולם על חיבתכם לסדרה "משחקי הכס", אולי מקלדת הודור היא בשבילכם. תמורת סכום פעוט, תוכלו להפוך את המקלדת שלכם לכזו שיכולה לכתוב רק הודור. תוכלו לבחור בין hodor באותיות קטנות ל-HODOR באותיות ראשה, כדי שאנשים ידעו בדיוק למה אתם מתכוונים.  

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
3.- תוקפנות היא אכן תוקפנות אבל האם אתה מכיר בתוקפנות רק כשהיא פיזית? אתה לא חושב שיש
מימד שלם של מעשים שהנזק מהם יכול לעלות עשרות מונים מרוב התקיפות הפיזיות? אחד העונשים המזוויעים והאכזריים ביותר של ידידנו הנוצרים הוא הPILLORY ונגזרותיו. לצלם אותו ולהעלות לרשת? ברצינות? בעוד שתאורטית ניתן לטפול עליו דברים ולהפוך אותו לדוגמא ויראלית/שק חבטות מצד המון משועמם מתחסד וזועם (והאמת שאתה צודק מדובר בפגיעה חמורה מאוד, אבל כל כך לא פרופרציונלית שתהפוך *אותו* לקורבן), זה ממש לא דבר פשוט. מה בדיוק היא צריכה לעשות? להעלות אותו לפייסבוק שלה (בהנחה שיש לה ויש שם מספיק חברים)? לפנות לפלטפורמות אחרות כגון טוויטר ולבקש לזהות את הבחור? אולי לאיזה פורומים (אין לי מושג איזה, אשמח להצעות)? ז"א דבר ראשון היא צריכה לגייס אנשים שירצו לעזור לה, אח"כ היא צריכה לגייס מסה קריטית שלכל הפחות תזהה במי מדובר. אח"כ היא צריכה להטריד ולגרום שהסביבה הקרובה של הבחור תיודע על המקרה. בנוסף היא צריכה לגרום להם להתייחס אל זה בתור משהו שלילי (אם כי למען האמת במקרה שאכן יווצר מספיק המון זועם בשביל הזיהוי, אז כמות האיומים עליו ועל המשפחה שלו, וההטרדות האחרות שהוא יקבל בכל המישורים- תהווה התעללות מספקת גם בלי נידוי מהסביבה הקרובה). כמו בכל מם, על כל מקרה שמצליח להתבלט ישנם עשרות אלפים שלא. חלק מזה הוא עניין של מזל, של הנפשות הפועלות (בחורה יפה (אבל לא מדי) וצעירה מול גבר מכוער, לא רהוט, ללא כריזמה, ומעל גיל 40 הם הסטריאוטיפים המושלמים), ובאופן כללי הפוטוגניות של המקרה, איכות התיעוד והנגישות שלו, הפוליטיקלי קורקטיות והיכולות החברתייות של כל אחד מהצדדים. בעבר פתרו סיכסוכים מצאו וצדק ע"י בחינה של כוח פיזי ויכולות שליטה בחרב (המפסיד בד"כ גם איבד את ראשו), היום העיקרון זהה רק שעושים זאת בעזרת עטים (או מקלדות). סירטון חובבני של בחור אוחז בטיסן בחוף ים לא הולך לעשות כותרות.
16.06.14
2.
בעוד שמהמקרה עם הבחורה שתקפה את מפעיל המזל"ט מציג צביעות ואפליה עצומה באשר להתייחסות המגדרית
(משום מה אתה מצניע בגין מה היא עומדת לדין ומה בדיוק היא עשתה. לו המגדרים היו הפוכים ובפרטי המקרה היה מעורב גבר בן 23 שתקף וקרע את החולצה לנערה בת 16- באותה הסיטואציה לחלוטין, עם אותה העוצמה, אוקיינוס הצרות שהיו נוחתות עליו היו מספיקות כדי להטביע אפילו את איוב. רישום לכל החיים במאגר עברייני מין היה רק אחת מבין צרותיו. שלא לדבר על הזדוניות של התקיפה (היא הסתכלה מסביב לראות שלא רואים אותה ורק אז התקיפה אותו. אם לא היה צילום חד משמעי מהמצלמה ככל הנראה הבחור היה זה שמורשע, ואם לא מורשע אז לכל הפחות מבלה זמן במעצר שזה עונש בפני עצמו לאזרחים מן השורה. ברירת המחדל היא שהגבר אשם))- למרות כל זה, התקיפה המדוברת הייתה מוצדקת לחלוטין! נכון, יש פומבי ויש פרטי, אבל מצטער גם בפומבי לאדם יש פרטיות. קיימת סיבה טובה מאוד למה בני אדם (וכל יונק אחר) פיתחו תגובה שלילית לנעיצת מבטים, מדוע ההורמונים משתנים, מעט אדרנלין מוזרק למערכת והדריכות עולה, מדוע במשך אלפי שנים האבולוציה הטמיעה כלל חשוב מאוד- כשמתבוננים בך עושים זאת למען אינטרסים שע"פ רוב לא כוללים את טובתך כשיקול. אז כשמדובר באיש ציבור שצלמים רודפים אותו ואנשים כל היום עוקבים אחריו, ניתן לעצום עין ולומר לעצמך שהוא בחר בחיים הללו ושהתפקיד מחייב. כשמדובר בסלבריטאים, גם ניתן לתרץ בטיעונים דומים. אבל כשאדם רגיל הולך ברחוב מגרד את התחת ואוכל את הנזלת שלו, בעבר, ההשלכות הכי חמורות שהיו לו היא מבוכה זמנית אם גילה שהרחוב לא ריק בפני אותו צופה זר שהוא לא יפגוש יותר. למרות שהמקום פומבי הייתה לך פרטיות מסוימת וחופש תנועה/פעולה. אח"כ המצב הורע כשצלמי עיתונות הופיעו והחלו לחפש את הצהוב (ע"ע אותו חייל דתי בארון שידיעות/YNET צילמו אותו במצעד הגאווה ומאז תמונתו הספציפית הונפה כאילוסטרציה בכל כתבה על הומואים (כשמשפחתו גילתה הוא נודה) או החרדי שצולם נכנס לבית בושת) אבל זה היה נדיר מספיק ולרוב לא היה ממה לחשוש. היום, אתה משתזף בים ואיזה קריפ מטיס טיסן שמצלם אותך ולך תדע מה הוא יעשה עם הצילומים, לך תדע שמחר כשתספר לבוס שלך שהיית חולה הוא לא יציג לך את אותם הצילומים ויפטר אותך (או מה שיותר סביר, הסירטון יעלה לאתר פורנו יעודי). זה לא גוגל או פייסבוק, זו המגמה הכללית שבה לאנשים יש יותר ויותר מצלמות,יותר ויותר יכולות שיתוף,יותר ויותר אפשרות לחיפוש בחומר המצולם ופחות ופחות מדי כבוד לאוטונומיה של אחרים.
11.06.14