אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נבחרת יותר מכדורגל צילום: רויטרס

נבחרת יותר מכדורגל

עד 2011 עמדו בראש התאחדות הכדורגל הבוסנית עסקנים לאומנים. כשאלה סולקו, הפכה נבחרת בוסניה לארגון הרב־אתני היחיד שעובד כמו שצריך במדינה הענייה ולמודת הקרבות

15.06.2014, 10:17 | אוריאל דסקל

לפני 22 שנה פלשו סרבים לפיוקה, כפר בוסני־מוסלמי שבו גדל ודאד איביסביץ', חלוץ נבחרת בוסניה. הפולשים היו מהכפר השכן, כפר סרבי־בוסני. הם קראו לכולם בפיוקה לצאת מהבית והבטיחו להעביר את השכנים המוסלמים בשלום למקום מבטחים. אולם ברגע ששכניהם יצאו מביתם, הם נרצחו. כך החל ברחבי בוסניה הטיהור האתני. אנשים נכנסו לבתי שכניהם ורצחו אותם.

קראו עוד בכלכליסט

נבחרת בוסניה. "הרבה ילדים בוסנים הגיעו לצומת הזה — לייצג את המדינה החדשה שלהם או את בוסניה — ובחרו בבוסניה", צילום: איי פי נבחרת בוסניה. "הרבה ילדים בוסנים הגיעו לצומת הזה — לייצג את המדינה החדשה שלהם או את בוסניה — ובחרו בבוסניה" | צילום: איי פי נבחרת בוסניה. "הרבה ילדים בוסנים הגיעו לצומת הזה — לייצג את המדינה החדשה שלהם או את בוסניה — ובחרו בבוסניה", צילום: איי פי

22 שנה לאחר מכן אותו ודאד איביסביץ', שמשפחתו מוסלמית, משתף פעולה עם בוסנים ממוצא סרבי ועם בוסנים־קרואטים בנבחרת הלאומית עם הסיפור הכי מרגש במונדיאל.

בוסניה עדיין מוגדרת על פי מלחמת האזרחים הנוראה שהתרחשה ביוגוסלביה לשעבר בשנות התשעים. אחרי הסכמי דייטון ב־1995, שהביאו לסיום המלחמה, שכללה בין השאר טיהור אתני וקרבות עקובים מדם בין בוסנים ממוצא סרבי לבוסנים ממוצא קרואטי ובוסנים מוסלמים, החלה המדינה בהליך שיקום ארוך שעדיין רחוק מסיום. בוסניה היא מדינה קטנה (3.3 מיליון תושבים) וענייה (תוצר מקומי גולמי של 17 מיליארד דולר בלבד; לשם השוואה, התוצר המקומי הגולמי של ישראל הוא 243 מיליארד דולר), והדבר האחרון שצריך לעשות הוא לקחת מהם דוגמה או לראות בהם איזשהו מודל לחיקוי. עם זאת, שווה ללמוד כמה אלמנטים מההצלחה הכבירה שלהם.

בגלל עודף פוליטיקה

משנות התשעים ועד 2011 היתה בוסניה מדינה רשמית בעלת נבחרת רשמית, אבל הסדקים בחברה בה השפיעו באופן ניכר על הכדורגל המקומי. הבוסני־קרואטי אהד את נבחרת קרואטיה, הבוסני־סרבי אהד את נבחרת סרביה, והבוסני־מוסלמי אהד את כל מי ששיחק נגד טורקיה. הליגה הבוסנית התנהלה בין קרבות אוהדים לקרבות אוהדים, ואפילו להתאחדות המקומית היו שלושה ראשים — מוסלמי, קרואטי וסרבי. הראשים הם עסקנים לאומנים בלי קשר למשחק.

ב־2011, בגלל המעורבות הפוליטית בהתאחדות לכדורגל, פיפ"א ואופ"א השעו את בוסניה מתחרויות בינלאומית. יושבי הראש הפוליטיים עזבו, וועדת נורמליזציה, שמורכבת משחקני עבר ואנשי כדורגל, קיבלה את המושכות. לתפקיד המאמן מונה ב־2009 סאפט סוסיץ', אגדת כדורגל מקומית, ובזכות הוועדה החדשה הוא המשיך בתפקידו ונתן לכל פרויקט הכדורגל הבוסני אלמנט המשכיות חשוב. אחרי שכמעט הגיע ליורו 2012 הצליח סוסיץ' להוביל את הקבוצה המוכשרת של השחקנים הבוסנים למונדיאל. אבל יותר חשוב, הנבחרת נולדה מחדש כמחוללת גאווה לאומית.

קשה להמעיט בערכה של הגאווה הזאת. הבוסנים, כמו עמים אחרים שסבלו מרדיפה, מלחמה ואובדן קשה, מפוזרים ברחבי העולם. עם זאת, רבים מאוהדי הנבחרת הזאת הם פליטים שברחו מהמדינה בשנות התשעים. רבים מהשחקנים גם גדלו במחנות פליטים או במדינות מקלט. ושם ההתאחדות לכדורגל מצאה שחקנים איכותיים. "ההתאחדות הבוסנית לכדורגל ערכה ועורכת מבחנים לשחקנים ממוצא בוסני בשבדיה, בשוויץ, ארה"ב, גרמניה ועוד", מספר סשה יברולז', שמסקר את הנבחרת הבוסנית. "הם לא ממש עשו את זה טוב, אך זה הוכיח לשחקנים בוסנים טובים באמת שיש כוונה לבנות משהו בנבחרת הבוסנית. אז זה היה חשוב, אף שנעשה בשלומיאליות". ולמרות השלומיאליות מספר שחקנים רב בסגל נולד מחוץ לבוסניה, בשנות התשעים המוקדמות, להורים פליטים, וכמה שחקנים לא גדלו במדינה מוכת המלחמה משום שברחו ממנה. 2 מיליון בוסנים הוגדרו כפליטים ורבים עזבו את הבלקן כדי לחפש חיים שקטים יותר במערב אירופה וצפון אמריקה. רבים מהם לא חזרו לבוסניה, אבל משחקים בנבחרת.

אוהד נבחרת בוסניה.  2 מיליון בוסנים הוגדרו כפליטים ורבים עזבו את הבלקן כדי לחפש חיים שקטים יותר במערב אירופה וצפון אמריקה. רבים מהם לא חזרו לבוסניה, אבל משחקים בנבחרת. כך גם אוהדים, צילום: רויטרס אוהד נבחרת בוסניה. 2 מיליון בוסנים הוגדרו כפליטים ורבים עזבו את הבלקן כדי לחפש חיים שקטים יותר במערב אירופה וצפון אמריקה. רבים מהם לא חזרו לבוסניה, אבל משחקים בנבחרת. כך גם אוהדים | צילום: רויטרס אוהד נבחרת בוסניה.  2 מיליון בוסנים הוגדרו כפליטים ורבים עזבו את הבלקן כדי לחפש חיים שקטים יותר במערב אירופה וצפון אמריקה. רבים מהם לא חזרו לבוסניה, אבל משחקים בנבחרת. כך גם אוהדים, צילום: רויטרס

"הרבה יותר מגול"

ודאד איביסביץ' הוא אחד ממספר רב של פליטים בוסנים שמשחקים בנבחרת הבוסנית. הוא ברח מהכפר שלו כשפלשו אליו שכנים סרבים והחלו בטיהור אתני. איביסביץ' בן ה־7 היה צריך להסתתר בחור באדמה עם אחותו בזמן ששרפו את הכפרים של אביו ואמו, כפרים שבילה בהם את ילדותו. הוא בילה את רוב ילדותו במחנה פליטים — אחד הפליטים שם היה שחקן מקצוען לשעבר ואימן אותו. בגיל נוער עזב איביסביץ' את בוסניה לשוויץ עם משפחתו. לאחר מכן עברה המשפחה לארה"ב, שם קיבל מלגה מלאה מאוניברסיטת סנט לואיס, ולאחר מכן התגלגל לשיקגו פייר, לפריז סן־ז'רמן ואז לגרמניה, שבה הקריירה שלו פרחה. כיום הוא כוכב שטוטגרט. כשהוא כבש את שער הניצחון של בוסניה נגד ליטא, שער שהבטיח את עלייתה ההיסטורית של בוסניה לאליפות העולם 22 שנה אחרי ש־100 אלף בוסנים נהרגו במלחמת האזרחים, הוא פרץ בבכי. "הם לא מבינים", אמר, "בשביל כל אחד שאינו בוסני זה היה סתם גול וסתם עוד משחק כדורגל. אבל זה לא רק כדורגל. זה הרבה יותר מגול, זה כל הסיפור".

זה אפילו לא מתחיל לתאר את המסע של שחקני בוסניה ושל בוסניה כולה, ההעפלה הכי רגשית למונדיאל בכל הזמנים. "אתם הגאווה של המדינה!", צעקו 50 אלף האוהדים הבוסנים במשחק המכריע בליטא. בסרייבו עשרות אלפים יצאו לחגוג ברחובות.

כמו איביסביץ', גם לאדין דז'קו, הכוכב הגדול, יש סיפור מהמלחמה. הוא היה בסרייבו, ילד בזמן המצור הארוך ביותר במאה ה־20. כ־15 אלף איש נהרגו בהפצצות הסרביות בסרייבו. בהפוגות מההפצצות הוא שיחק כדורגל, אף שסבל מרעב ומקור. אחרי שביתו הופצץ עבר לגור עם סבתו ו־15 בני משפחה אחרים. "איבדנו הרבה חברים וקרובי משפחה", אמר דז'קו, ששיחק בז'לייזניצ'אר סרייבו ובצעירותו נחשב למגושם. רק בזכות מנג'ר צ'כי, ג'ירי פליצ'ק, שאימן אותו בסרייבו וראה את הכישרון הגדול שלו, הקריירה שלו פרחה. כשפליצ'ק עזב את בוסניה כדי לאמן בצ'כיה את יושטי נאד לאבם, קבוצת בית של טפליצה, הוא רצה להביא איתו את דז'קו, אבל הקבוצה לא ממש רצתה אותו ופליצ'ק נאלץ להוציא 25 אלף יורו מכספו כדי להביא את החלוץ לצ'כיה. דז'קו הצטיין בליגה הצ'כית ואף הוצע לו לשחק בנבחרת המקומית. הוא סירב. ב־2007 עבר לוולפסבורג הגרמנית ב־4 מיליון יורו וגם שם קיבל הצעה לשחק בנבחרת המקומית. הוא שוב סירב. "דז'קו החליט שהוא מייצג את בוסניה וכך שלח מסר להוריו, לילדיו ולמשפחתו", אמר מאמנו הצ'כי פליצ'ק. "הרבה ילדים בוסנים הגיעו לצומת הזה — לייצג את המדינה החדשה שלהם או את בוסניה — ובחרו בבוסניה".

פיאניץ פיאניץ'. גדל בלוקסמבורג | צילום: איי אף פי פיאניץ

משחק בלי היסטוריה

כיום דז'קו הוא אחד ממנהיג הנבחרת הבוסנית, אולי הארגון הרב־אתני היחיד שעובד מצוין במדינה הקטנה, שסובלת מ־40% אבטלה (60% אבטלת צעירים). בנבחרת אין הבדל בין בוסני־מוסלמי, בוסני־קרואטי ובוסני־סרבי. ההיסטוריה הכבדה לא מכבידה על חדר ההלבשה. "המגרש הוא המקום שהכל מתחבר בו", כותב העיתונאי שסיקר את מלחמת האזרחים ביוגוסלביה אד ווליאמי מ"האובזרבר". "אי אפשר לשחק עם כל ההיסטוריה על המגרש. עבור הבוסנים הנבחרת הבוסנית היא איך שבוסניה צריכה להיראות", אומר אסמיר סלימוביץ', אוהד בוסני, ששרד בטיהור האתני בוולסניצ'ה וחי כיום בסנט לואיס, שיש בה קהילה גדולה של בוסנים (60 אלף איש). "כשדז'קו כובש עבור בוסניה, הוא כובש עבור כל פליט בוסני בעולם".

השיטפונות בבוסניה ובסרביה — הגרועים ביותר ב־120 השנים האחרונות — היו אסון גדול (35 הרוגים ונזק של יותר מ־4 מיליארד יורו), אבל הראו את החיבור המופלא שיש לנבחרת הבוסנית עם העם הבוסני. מיראלם פיאניץ', שגדל בלוקסמבורג, רכש תכולה של בית מרקחת כדי להעביר לנפגעי השיטפונות. דז'קו תרם מאות אלפי יורו וביקש "סולידריות בין אחים בוסנים וסרבים". "כל כך הרבה אנשים איבדו את חייהם, את בתיהם", אמר ל־CNN. "הם ניסו לבנות לעצמם משהו ב־20 השנים האחרונות ואיבדו הכל". דז'קו, שמתפקד גם כ"שגריר" של יוניסף, הוסיף: "כשאני בבתי ספר עם ילדים, אני מנסה להראות להם שזה לא משנה אם הם מוסלמים או נוצרים". דז'קו ארגן משחק צדקה לנפגעי השיטפונות וביקש מהעולם לתרום. שחקני נבחרת קרואטיה שמעו אותו ותרמו 160 אלף יורו. "כדורגל מאחד אנשים", אמר דז'קו. "המצב במדינה שלנו קשה, אבל אנחנו מאמינים שההעפלה למונדיאל עזרה להרים את המורל של האנשים. בגלל האנשים האלה אנחנו מצליחים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות