אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"היו לי הסתייגויות מהניהול של נוחי דנקנר באי.די.בי" צילום: עמית שעל

"היו לי הסתייגויות מהניהול של נוחי דנקנר באי.די.בי"

שיתוף הפעולה עם הסינים, נורמות השכר המעוותות בשוק ההון, הטעויות של נוחי דנקנר והכישלון הפרטי בחברת ההשקעות. 16 שאלות לליאון רקנאטי, לשעבר יו"ר אי.די.בי

18.06.2014, 06:49 | דיאנה בחור ניר

ספק אם ליאון רקנאטי מתגעגע לאי.די.בי, חברת ההשקעות הגדולה שהקימה משפחתו ושבראשה עמד עד 2003. אין מדובר רק ברתיעה ברורה ממה שקרה לפירמידת החברות תחת ידיו של נוחי דנקנר, אלא גם הסתייגות מהנוכחות התקשורתית שנדרשת ממי שמוביל כמה מהחברות החשובות בישראל. רקנאטי קנאי לפרטיותו, זה שנים לא התראיין, ומעדיף להמשיך בחייו העסקיים במגוון השקעות פרטיות מחוץ לתשומת הלב הציבורית.

קראו עוד בכלכליסט

העבר וההווה העסקיים של רקנאטי עוברים בצמתים החשובים ביותר של עולם ההשקעות הישראלי. גם היום הוא מלווה מקרוב את אחת העסקאות החשובות במשק: מכירת תנובה לתאגיד המזון הסיני ברייט פוד. לרקנאטי 8.4% במבטח שמיר המחזיקה 20.6% מתנובה. בעל השליטה בחברה, מאיר שמיר, מתלבט בימים אלה אם למכור את חלקה של מבטח למשקיעים סינים או להישאר בתנובה תחת ההנהלה החדשה. רקנאטי, חבר דירקטוריון במבטח שמיר ובעל קשרים ענפים בעולם העסקים הסיני, תומך מובהק של האפשרות השנייה.

כצאצא של השושלת שהקימה את אי.די.בי, הפך רקנאטי ב־2001 ליו"ר התאגיד וזאת בתום מסלול הכשרה שהחל בדלפק בסניף בנק דיסקונט, ועבר בתפקידי יו"ר בשופרסל, דלק וקונצרן כלל. ב־2003 נקלע התאגיד לתקופת שפל בשל חשיפה גבוהה לתחום הטכנולוגי בעת התפוצצות בועת ההייטק ובשל האינתיפאדה השנייה. משפחת רקנאטי החליטה למכור את אי.די.בי. לדנקנר, במהלך שהוציא אותה כמעט לחלוטין מפעילות עסקית משפחתית בישראל. בני המשפחה פנו איש־איש להשקעות פרטיות.

ב־2007 ניסה רקנאטי לחזור ללב העשייה העסקית, כשעמד בראש קבוצת משקיעים שרכשה ב־600 מיליון שקל את גמול, חברת ההשקעות בנדל"ן. הכישלון היה צורב: פחות משנתיים לאחר הרכישה כבר נחתם בגמול הסדר חוב; כעבור ארבע שנים מכר רקנאטי 25% מהחברה ליצחק גוילי לפי שווי של 24 מיליון שקל, שגילם לרקנאטי הפסד של 440 מיליון שקל, כל השקעתו בחברה; וב־2013 ויתר רקנאטי על אחזקתו בחברה במסגרת הסדר חוב נוסף.

כיום הוא משקיע במגוון חברות הן באופן פרטי והן באמצעות חברות וקרנות. הוא יו"ר ומנכ"ל גלנרוק, חברת השקעות בטכנולוגיות מתקדמות; מייסד שותף של ריינבו-מדיקל, חברת השקעות בתחום המכשור הרפואי; ומשקיע באמצעות קרנות ההון סיכון אינפיניטי צ'יינה־ישראל ושביט קפיטל.

תנובה: ההזדמנות הסינית

 

מאיר שמיר ביקש זמן כדי להכריע אם למכור את חלקה של מבטח בתנובה למשקיעים סינים. לאן לדעתך נוטה לבו?

"מאיר הוא איש עסקים, אבל איש עסקים ציוני. מהבקשה שלו לזמן נוסף, ברור שהוא שוקל ברצינות את ההישארות בתנובה. אף שיש פיתוי למכור כי המחיר טוב ביחס להערכות שהיו לנו, אני מאמין שאם הסינים ייענו לתנאים שלו (אופציית מכירה בעתיד - דב"נ) הוא יישאר, ואני מקווה שהשותפות תצליח. השיקול של מאיר לא היה תמיד רק רווח אלא גם גישה ציונית, ישראלית".

כמי שעמד בראש חברות גדולות, איך ההרגשה להיות במושב האחורי של מאיר שמיר?

"מאיר הוא אדם דומיננטי, הצגה של איש אחד. הוא המייסד של מבטח שמיר, בעל השליטה, יש לו כ־40% בחברה והוא הוכיח את עצמו מבחינה מקצועית ואחראית. אם הייתי חושב שהוא לא עושה את העבודה כמו שצריך, הייתי יכול למכור את המניות שלי. אבל אני משתתף בישיבות הדירקטוריון ומאוד מעריך את מאיר. אני שמח להיות שותף: לא בכל דבר אתה יכול להוביל".

ליאון רקנאטי, לשעבר יו"ר אי.די.בי, צילום: עמית שעל ליאון רקנאטי, לשעבר יו"ר אי.די.בי | צילום: עמית שעל ליאון רקנאטי, לשעבר יו"ר אי.די.בי, צילום: עמית שעל

מה היית רוצה שיקרה בעסקת תנובה?

"אני לא מסתכל רק על העסקה, אלא על התופעה שנקראת סין. כל הזמן מופתעים אצלנו מחדש, אבל הענק הסיני הוא שחקן גלובלי חשוב ואנחנו יכולים רק ליהנות משיתוף פעולה איתו. הבעלות של ברייט פוד פותחת לתנובה שוק עצום, ואנחנו ניהנה מכך שהסינים יאכלו קוטג'. הם נפתחים למערב ונמצאים רק בתחילת דרכם בתחום החלב. הם צריכים אותנו בשביל הטכנולוגיה, ובשבילנו הם שוק. זו שותפות שתנובה תיהנה ממנה, אנחנו יכולים למכור להם הרבה מאוד גבינה.

"אני מסכים שצריך להיזהר מגופים בינלאומיים כשיש סכנה לסודות ונכסים לאומיים, אבל בתחום המזון זה לא כך. זאת שותפות עם גוף רציני, ויש כאן כדאיות כמו שיתוף הפעולה בין נסטלה לאסם, אבל אז אף אחד לא אמר שהשוויצרים משתלטים על ישראל. אני מתפעל מהנחישות ומההתקדמות של הסינים, ולשמחתי הם מאוד מעוניינים בטכנולוגיה שלנו כפי שאני רואה בהשקעות אחרות שלי. אז במשרד שלי יש כבר דגל סין".

דורית סלינגר עצרה את כניסת המשקיעים הסינים לכלל ביטוח. האם כספי הפנסיה צריכים להיות קו אדום?

"אין בעיה בשליטה זרה בניהול כספים, גם אם היא סינית. המבחן היחיד צריך להיות המוניטין, היציבות והיכולת הפיננסית המוכחת של החברה הרוכשת".

אז למה בעלות סינית על תנובה מעוררת אנטגוניזם בציבור?

"אני יכול להבין את הסנטימנט הפטריוטי שהופך את המכירה לקשה מבחינה פסיכולוגית, אף שהבעלים הקודמים היו קרן אייפקס הבריטית. אולי הקו המיתוגי שתנובה היא הבית הישראלי אחראי לחלק מהתגובה הציבורית. אבל אני רואה בזה מחמאה ליכולות הישראליות וסוג של יצוא.

"ההסתייגות מסין קשורה להתמודדות עם הבלתי מוכר, אבל ההסתכלות עליה כמדינה לא מתפתחת היא נחלת העבר. נחשפתי לסין לראשונה לפני עשר שנים: הגודל, הפיתוח, כמות העגורנים, התכנון. בניגוד לדימוי שהיה לי, הכל היה בענק ובגדול. הגעתי כנציג קרן ההון סיכון אינפיניטי שהקמתי, ועד היום אני חבר בוועדת ההשקעות של אינפיניטי צ'יינה־ישראל שהחלה ביצוא טכנולוגיה ישראלית לסין, ומאז השקענו כבר ביותר מ־20 חברות בסין.

"העסקה הראשונה שעשיתי היתה של שֶלקֶייס, סטארט־אפ מירושלים שפיתח מארז המגן במעטה זכוכית דקיק על השבב המצלם במצלמות דיגיטליות. החברה לא התרוממה, אז לצד אינפיניטי רכשתי אותה ב־2004 והעברנו את הטכנולוגיה לסין. בתוך תשעה חודשים הוקם שם מפעל סופר־מודרני בפארק התעשייתי בסוג'ו, ואז הבנתי מהי סין. לפני כמה חודשים הונפקה החברה בבורסת שנגחאי לפי שווי של 780 מיליון דולר, והיום היא שווה 1.4 מיליארד דולר. דווקא סין ידעה למנף את הסטארט־אפ הישראלי שלא הצליח לפרוץ לעולם".

אי.די.בי וגמול: מנפילה אפשר לקום

 

איך חשת עם התמוטטות מגדל הקלפים של אי.די.בי?

"זה לא היה מגדל קלפים והוא לא התמוטט. החברות של אי.די.בי טובות, מרביתן מנוהלות כמו שצריך והן גם לא נפגעו. מה שלא עבד היה החברה־האם (אי.די.בי אחזקות). היו לי הסתייגויות מהאופן שבו הקונצרן נוהל, אבל לא חשבתי שנכון שאצטרף לקולות המבקרים בזמן אמת. היתה לי הערכה לנוחי, וזו לא חוכמה לבקר אותו בדיעבד. אני מסתייג מהאופן שבו דעת הקהל מעלה אנשים ומורידה אותם בבת אחת".

מה היתה נקודת החולשה של אי.די.בי?

"מבנה הפירמידה נוצר בשל התפתחות עסקית אורגנית במרוצת השנים. כשהייתי יו"ר כלל חיברתי אותה לאי.די.בי, ונוחי שבא אחריי המשיך במגמה של צמצום הפירמידה. הוא מאוד האמין באי.די.בי ורצה לבצר את השליטה בה, ולכן את הדיבידנדים השקיע בחזרה בחברה - מעשה מכובד. אבל לאותה מטרה הוא גם לקח הלוואות גדולות, וכשהמניה ירדה הוא נקלע לסיטואציה הלא נעימה הזאת. בדיעבד הוא עשה טעות.

רקנאטי על נוחי דנקנר: "בתקופתי, החברה לא היתה נכנסת לקרדיט סוויס. חברת השקעות צריכה לפתח חברות ולא להשקיע לבורסה", צילום: אוראל כהן רקנאטי על נוחי דנקנר: "בתקופתי, החברה לא היתה נכנסת לקרדיט סוויס. חברת השקעות צריכה לפתח חברות ולא להשקיע לבורסה" | צילום: אוראל כהן רקנאטי על נוחי דנקנר: "בתקופתי, החברה לא היתה נכנסת לקרדיט סוויס. חברת השקעות צריכה לפתח חברות ולא להשקיע לבורסה", צילום: אוראל כהן

"נוחי האמין מאוד בחברה, אבל הוא חרג מהכלל שכשמדובר בחברת השקעות, אסור להתבסס על הלוואות כשאין ודאות בתזרים מזומנים עתידי. התזרים מגיע בעיקרו מדיבידנדים מהחברות־הבנות ומחייב שהן יהיו רווחיות. אי.די.בי. יכלה לחיות הרבה שנים בהפסדים, אם לא היתה בעיה בתזרים המזומנים.

"בתקופתי אי.די.בי לא היתה נכנסת לעסקת קרדיט סוויס, מפני שחברת השקעות אמורה להקים ולפתח חברות עסקיות ולתרום להן מיכולות הניהול, ולא להשקיע בבורסה או בחברות שאין לך יכולת להשפיע על עסקיהן. צריך לזכור שנוחי קיבל את האישור של כל היועצים ומועצות המנהלים ועשה הכל כמו שצריך, אבל נעשתה טעות בהערכת הסיכונים".

יש תקומה אחרי נפילה כזאת - לדנקנר ולאי.די.בי?

"אני מאמין שכן. נוחי הוא לא הראשון שעשה טעויות ואני מקווה שימצא את הדרך לחזור לעולם העסקים. אם אתה מביא רעיון טוב ומצליח לגייס אנשים שמאמינים בך - זה יכול להצליח, אפשר להתחיל הכל מחדש. דונלד טראמפ היה על הקרשים שלוש פעמים. לאי.די.בי יש תשתית חזקה של חברות טובות כמו סלקום, מכתשים אגן (אדמה), שופרסל, נכסים ובנין וכלל ביטוח, שאני מאוד מאמין בהן. אלה חברות בריאות, רווחיות ויוצרות ערך. הן יכולות להתאים את עצמן למציאות על ידי התייעלות פנימית והתאמת האסטרטגיה".

גם אתה עברת קריסה של חברה, כולל הסדר חוב. איך אתה מסכם את חוויית הטוטאל־לוס, 440 מיליון שקל, שעברת בגמול? זאת צלקת?

"גמול נראתה לי חברת השקעות מגוונת שאפשר לפתח אותה בכמה כיוונים. אך למרות בדיקות מקדימות, התברר שהפלטפורמה היתה רעועה. כל איש עסקים יודע שחשוב לצפות לבלתי צפוי - פה מיד אחרי הרכישה ב־2007 הגיע המשבר העולמי, ובנוסף התברר שהחברה לא נוהלה כראוי לפנינו. כך שההשקעה לא ענתה על הציפיות, לא הצליחה. אבל ממשבר אפשר גם להיבנות והפרק הזה מאחוריי. זאת לא צלקת, אלא תקלה. זה קורה. אני מנסה לקחת מהסיפור הזה את הלקחים הנכונים. זה אירוע שסיפק לי תובנות ונתן לי כלים להתמודדות, ואני שמח על המקום שאני נמצא בו עכשיו".

מה למדת?

"איזו חשיבות יש לאנשים שמעורבים בעסקה. האנשים צריכים להיות קנה המידה לכדאיות העסקה, יותר מהסיכוי לרווח. חשבתי שיש בגמול הזדמנות עסקית ועברתי על כלל יסוד שלי, לסמוך על האינטואיציה שלי לגבי האנשים שאיתם אני הולך. ומבחינה עסקית תמיד צריך לפזר סיכונים ולא לשים את כל הביצים בסל אחד. אלה היו המשגים שלי ואני לוקח על כך אחריות. היום הייתי עושה דברים אחרת. היום אני קודם כל שואל מי האנשים".

על מאיר שמיר: "מאיר זה הצגה של איש אחד והוא שוקל ברצינות להישאר בתנובה. השיקול שלו לא היה תמיד רק הרווח, אלא גם הציונות”, צילום: ענר גרין על מאיר שמיר: "מאיר זה הצגה של איש אחד והוא שוקל ברצינות להישאר בתנובה. השיקול שלו לא היה תמיד רק הרווח, אלא גם הציונות” | צילום: ענר גרין על מאיר שמיר: "מאיר זה הצגה של איש אחד והוא שוקל ברצינות להישאר בתנובה. השיקול שלו לא היה תמיד רק הרווח, אלא גם הציונות”, צילום: ענר גרין

שכר הבכירים: כשל מוסרי

 

מה דעתך על הנורמה של שכר עתק למנהלים בכירים?

"שכר הבכירים במשק יצא מפרופורציה. מנגנוני האיזון לא פעלו. הדירקטוריונים אמורים לתגמל את המנהלים בהתאם לביצועים, אבל זה הפך למנגנון של תגמול עצמי. כל אחד שואל 'אני שווה פחות מההוא?' והדירקטוריונים החלו להעלות שכר. אנשים איבדו את הבושה, והמשכורות הגיעו לרמה שהיא כבר לא מוסרית בעיניי, הגבולות נחצו. גם הפערים חמורים: אם מנכ"ל מרוויח פי מאות או פי אלף מעובד, זה דיספרופורציה. זה בולט אצלנו כי אנחנו מדינה עם פערים חברתיים כל כך גדולים, שאי אפשר להשלים איתם.

"ניהול בנקים וחברות גדולות דורש אחריות וכישורים מיוחדים, אבל אני מרגיש שיש פה כשל מוסרי. השכר בשוק ההון גבוה עוד יותר מבתעשייה, ולא באופן מוצדק. כשמנהל מרוויח 10 מיליון שקל בשנה לעומת עובד זוטר שמרוויח 150 אלף - זה לא מוצדק. צריך לקרוא לדירקטוריונים לקבוע גבול לשכר, כי אין ברירה. זה עדיף על התערבות חיצונית של הרגולטור".

הביקורת הציבורית החלה כמובן בשורת הסדרי החוב בשוק ההון. האם הציפייה שהטייקונים יכניסו את היד לכיס אינה מוצדקת?

"באופן עקרוני, מי שלוקח חוב צריך להיות מספיק אחראי כדי להחזיר אותו, ומי שמשקיע באיגרות חוב צריך לבדוק היטב את הביטחונות. לפעמים מגיעים למצב שבמקום להפסיד הכל, הרע במיעוטו זה להגיע להסדר. לצערי במשך השנים, בשוק ההון לא נקטו אמצעי זהירות מספיקים, ואני מקווה שיוגדרו כללים כיצד לטפל במצב הזה. החזר אישי מצד בעל החוב תלוי מאוד בנסיבות, במה שנאמר בזמן שלוו את הכסף וביכולת שלו להחזיר".

ובינתיים דירה הפכה ליעד בלתי אפשרי לזוגות צעירים.

"המצב הנוכחי בלתי נסבל. למדינה יש אחריות, משום שהיא אינה משווקת קרקעות לבנייה באזורי ביקוש במרכז. נוסף למחיר הקרקע הגבוה, המדינה גם מסרבת להפחית את המסים הגבוהים בתהליך הבנייה. גם הביקוש מצד תושבי חוץ העלה את המחירים בצורה חסרת פרופורציות. אני מעריך את היוזמה של לפיד ל־0% מע"מ ברכישת דירה ראשונה, גם אם זה מצטייר כמהלך בוסרי ויש בה בעייתיות. זאת חשיבה אחרת, שיש בה מסר חשוב לציבור".

כמי שהיה בעברו יו"ר קבוצת דלק, מה חשת בנוגע לתיקון של שיעור התמלוגים שהמדינה החליטה לגבות על אוצרות טבע?

"למדינה מגיעים תמלוגים, אבל אי אפשר לשנות את הכללים באמצע המשחק. אני מאוד גאה שבתקופה שהייתי יו"ר דלק המשכתי בקידוחים אף שלא מצאנו אז נפט. כשאמרו שאנחנו מבזבזים משאבים וזמן, עניתי שיש לנו אחריות חברתית להשקיע בחיפושים - ועכשיו זה מגיע למדינה. אבל היו צריכים לחשוב על הגדלת התמלוגים מראש. יש מספיק אי־ודאות במערכת הכלכלית, לא צריך לייצר עוד, זה עלול להבריח משקיעים".

השקעות: לשנות את העולם

 

כיצד אתה בוחר במה להשקיע?

"יש ספרות ענפה על בחירת השקעה, אבל בסוף זו האינטואיציה ובעיקר בנוגע לאנשים, שאתה מתחבר לחזון, ליכולת ולניסיון שלהם. ואני משקיע בחברות בעלות פוטנציאל אמיתי לשנות את העולם: חברת בלו־ווינד מדיקל למניעת כאב באמצעות פולסים חשמליים; חברת ננו-רטינה שמשיבה ראייה לעיוורים; חברת מובילאיי המזהירה את הנהג מסטייה ומצילה חיים; קמהדע שפיתחה תרופה לנפחת תורשתית; אבוג'ן שעוסקת בשיפור תכונות בצמחים ועוד. מרגש לעבוד לצד שותפים ואנשי מדע החולקים תשוקה וחזון דומים. הם מביאים את הצד המדעי ואני מוסיף את הרובד הפיננסי והאסטרטגי. השקעתי גם בחברות מרתקות כמו אובג'ט שמייצרת מדפסות תלת־ממד, או אאוטבריין שהיא פלטפורמה להמלצות על תכנים מקוונים".

חלק גדול מזמנך מוקדש לפילנתרופיה. אתה מזהה שינויים בתחום?

"עבורי הפילנתרופיה היא אורח חיים שמלווה אותי מילדות, כשעקבתי אחרי העשייה של ההורים. יותר קל וטבעי להתחבר לנתינה כשהיא מושרשת בחינוך. זו הסיבה שאני נתקל בקושי לגייס אנשים למפעל הנתינה: 'הכסף החדש' עוד לא עיכל את היכולת שהעושר מקנה לו, והוא מתקשה להיפרד מסמל ההצלחה ומהמזל שנפל בחלקו. 'הכסף הישן' מרגיש יותר בנוח עם עצמו ומבין את האחריות המוטלת עליו. אני חש סיפוק גדול מהשקעות חברתיות, אני גאה בפקולטה לניהול רקנאטי באוניברסיטת תל־אביב או במדעטק, המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל שאני מלווה כיו"ר פעיל זה כ־30 שנה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

27 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

27.
ליאון רקנטי
קראתי נהניתי ואני שמח שעדיין ישנם אנשים מסוגו, הוא כל כך צודק שאלו שמוכנים לתרום מכספם ומזמנם אלו העשירים הותיקים, המתעשרים החדשים אינם חושבים על תרומה או עזרה, אלא רק איך לעשות עוד כסף. ובמקרה של תשובה, בן דב, דנקנר ודומיהם, לא איכפת להם לקחת כסף מהציבור במקום לתרום לציבור. אינני מכיר את האיש, וחבל שאין עוד רבים כמוהו.
צדוק , צפון  |  18.06.14
24.
איש יקר. תרומתו לקידום החינוך הטכנולוגי והמדעי לא תסולא בפז.
הקדיש ממרצו ומזמנו לפתח את המוזיאון הלאומי למדע בחיפה . בזכותו הוקם המוזיאון. נהג לפקוד אותו תכופות ולהשתתף באופן פעיל בהובלתו למקום המכובד שבו נמצא המוזיאון כיום. (ממרכזי המדע הבולטים בעולם !!!) ולכל הטוקבקיסטים שאוהבים ללכלך בלי לדעת פרטים.... שלו נעליכם. האיש יכול היה לתור את העולם ביאכטה ובמקום זאת בחר לעמול קשה בשדה החינוך בארץ.
דן , חיפה  |  18.06.14
לכל התגובות