5 דברים שמטרידים את שמואל האוזר

יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, ניצל אתמול את הבמה שקיבל בכנס איגוד החברות הציבוריות, ומול קברניטיהן - אלו שמדברים זה שנתיים מתחת לכל עץ רענן בגנות הרגולציה המכבידה - פירט את הביקורת שלו כלפי החברות הציבוריות. 

1. אי-שוויון כלכלי: אי־שוויון, בטווח הארוך, פוגע בצמיחה ובתעסוקה, מכרסם במארג החברתי ותורם להתפוררות החברה מבפנים"

הפתרון: הגישה שמציע האוזר היא "סוציו־קפיטליזם" — רגישות חברתית שבה כלל הציבור נהנה מהצמיחה. כיו"ר רשות ני"ע יכול האוזר לאפשר לחברות קטנות ובינוניות לגייס כסף, הון עצמי והון זר באמצעות שוק ההון ובכך לעזור לצמיחה לחלחל לציבור הרחב. "אנחנו בוחנים היום מכשירים פיננסיים שיאפשרו ליזמים ולחברות קטנות ובינוניות להיות נגישים לשוק ההון, בדרך שתאפשר להם לגייס הון במחירים נמוכים", ציין האוזר.

האוזר צריך להביא בחשבון ש: אם יש מקום שאין בו רגישות חברתית במדינת ישראל, זהו שוק ההון. השוק ממציא פעם אחר פעם מנגנונים מתוחכמים להעברת פרמיות וערך מציבור המשקיעים לידי יחידים. ממנגנונים מתוחכמים של פירמידה ועד משיכת שכר ועסקאות בעלי עניין בחברות. האוזר מתייחס לציבור המשקיעים כשותפים בחברה, כשלמעשה, בעלי השליטה בישראל רואים אותם כאלו שפעם נתנו קצת כסף ואין שום סיבה להתחשב

בדעתם.

2. תלושי שכר: תלושי השכר תלושים מהמציאות. השכר אינו תלוי בביצועי החברה לאורך זמן"

הבעיה: מנהלים לוקחים שכר לא סביר מבלי להתחשב בעובדה שהדבר פוגע בסופו של דבר בחברה, במשקיעים ובמוניטין של השוק.

לא יוצאים נקיים, ולדבריו, "חלק מאותם משקיעים מוסדיים גוזרים לבכיריהם שכר מוגזם שאינו עומד בסטנדרטים שלהם עצמם, כמשקיעים כסף של אחרים". יו"ר הרשות מציע שני פתרונות אפשריים — הוקעה על ידי איגוד החברות של הקיצוניים שאינם פועלים למען כלל בעלי המניות, ורגולציה בתחום הייעוץ למשקיעים מוסדיים — שמסתמכים ללא עוררין על חברת ייעוץ זו או אחרת.

האוזר צריך להביא בחשבון ש: חשש מהוקעה לא עובדת על אף אחד בשוק הישראלי, גם לא איום בשקילת רגולציה. שישאל את לפיד כמה איומים הם דבר אפקטיבי.

שמואל האוזר | צילום: עמית שעל

3. חלוקת דיבידנדים: "מטרידה אותי חלוקת דיבידנדים מבוססת מניפולציות חשבונאיות לטובת בעלי השליטה ולא לטובת בעלי המניות"

הבעיה: חלוקת דיבידנדים שאינה על בסיס רווחים כלכליים אמיתיים מעלה לעתים קרובות ספקות לגבי הרציונל הכלכלי שעומד מאחוריה, ואת השאלה אם היא משרתת את כלל בעלי המניות והחוב.

הפתרון: האוזר מאמין שיש לבצע תיקון מבחני החלוקה ובפרט תיקון מבחן הרווח (אחד משני המבחנים לחלוקת דיבידנד לצד מבחן יכולת הפירעון). כך שהמבחנים המתוקנים יביאו בחשבון שיקולי עלות־תועלת, ושהחלוקה שתתקבל תהיה מרווחים כלכליים ולא חשבונאיים. המטרה בכך היא ליצור איזון שלפיו מבחן הרווח יבטיח את מעמד הנושים וישמור את האפשרות של חלוקת דיבידנד — לרבות האפשרות שקיימת לתאגידים לפנות לבית המשפט לצורך אישור חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח.

האוזר צריך להביא בחשבון ש: כשהמצב מתחיל להידרדר, אינטרס בעל השליטה (שמודע למצב לפני בעלי העניין בחברה) יהיה תמיד לשאוב כלכלית את החברה לפני שיהיה מאוחר מדי. תיקון מבחני החלוקה צריך להביא זאת בחשבון. לא רק בהיבט של חלוקה מרווחים כלכליים במקום מרווחי שיערוך, אלא גם במתן משקל שונה למבחן הרווח ולמבחן יכולת הפירעון, ולהאריך את תקופת הבחינה של האחרון.

4. הסטת כספים לחו"ל: מדוע משקיעים זרים מוצאים עניין רב כל כך בחברות הישראליות בעוד המשקיעים המוסדיים הישראלים מעדיפים לחפש השקעות נוספות מחוץ לישראל"

הבעיה: המוסדיים מחפשים השקעות מחוץ לישראל ומסיטים כספים לחו"ל. בהיעדר מומחיות בהשקעות בחברות טכנולוגיה הם לא משקיעים בחברות יזמיות ישראליות

הפתרון: את התשובה לשאלה מדוע משקיעים זרים מוצאים עניין רב כל כך בחברות הישראליות, בעוד המשקיעים המוסדיים הישראליים דווקא מעדיפים להדיר את רגליהם ולחפש השקעות אחרות מחוץ לישראל, מוצא האוזר במקצוענות המשקיעים המוסדיים. כי על אלו מוטלת החובה לפתח מומחיות באמצעות אנליזה לחברות, במיוחד בהשקעות בטכנולוגיה, וכי זו לא פחות ממשימה לאומית.

ברוח זו, מציין האוזר כי בימים אלו הוגש תזכיר חוק לממשלה ליישום המלצות ועדת המו"פ ובכללן: עידוד הנפקה לציבור בבורסה על ידי הקלות משמעותיות בדרישות הדיווח והגילוי הנדרשות מחברות טכנולוגיה המעוניינות להירשם למסחר בבורסה, ערבויות ממשלתיות, הקלות מס, אפשרות להקים קרנות ייעודיות למימון חברות מו"פ ואפשרות למימון המונים (crowdfunding). בנוסף, בשל החשיבות שיש לאנליזות מקצועיות בחברות הטכנולוגיה ולטובת המשקיעים האוזר יצר מנגנון שיקל על מתן אנליזה לחברות האלו.

האוזר צריך להביא בחשבון ש: עם כל הכבוד למשימות לאומיות ולפיתוח חברות הטכנולוגיה, למשקיעים המוסדיים יש חובה אחת — לפעול בנאמנות למען הלקוחות. כלומר, אם השקעה בחברות הללו מניבה לחוסכים תשואה הולמת לסיכון, והיא אף אטרקטיבית לעומת האלטרנטיבות — אדרבה, המצב הוא Win-Win אבל אם לא, אין שום פסול בהפניית כספים לחו"ל. על זה שהמשקיעים המוסדיים צריכים לפתח מומחיות גבוהה יותר אין חולק. אך לא רק בהשקעה בחברות טכנולוגיה, אלא בכל סוגי ההשקעות, במיוחד בעולם שהופך ליותר ויותר גלובלי.

5. היעדר דו־שיח: צריך להתמקד בחיפוש הדרך הנכונה לחברה, למשק הכלכלי, לציבור החוסכים ולחברות לשם בניית שוק הון מפותח, ולא להתרכז באמירות פופוליסטיות"

הבעיה: אין שיח רציני דיו בין החברות, היזמים, המשקיעים, הרגולטורים, המחוקקים והתקשורת, אף שלכולם תפקיד חשוב

הפתרון: הנטייה לפרוץ בשיח פופוליסטי מכל הכיוונים לא תורמת להתפתחות המשק. להתרעם על הרגולציה ולטעון כי בגללה 147 חברות נמחקו בארבע השנים האחרונות זו הצגה חד־צדדית. אמנם האוזר מציין כי הוא מסכים שיש חשיבות לדון בסוגיה, משום שישנן חברות ששוקלות מחיקה מהבורסה בטענה של עלויות רגולציה גבוהות, ומשום שחברות טכנולוגיה אינן שוקלות לגייס הון בבורסה בתל אביב ואין כמעט הנפקות חדשות — אך צריך לשנות את השיח. הדיון צריך להתמקד בחיפוש הדרך הנכונה לחברה, למשק הכלכלי, לציבור החוסכים המשקיעים ולחברות לבניית שוק הון מפותח שממלא את תפקידיו בטווח הארוך, ולא להתרכז באמירות פופוליסטיות.

האוזר צריך להביא בחשבון ש: מניסיוננו, ההגדרה של "אמירה פופוליסטית" היא אמירה שלשומע לא נוח איתה ועם העמדה שהיא מייצגת. כך, לדוגמה, לדעת המגזר הפיננסי הדיון בשכר הוא פופוליסטי, גם הדיון בדמי הניהול. החוסכים, לעומת זאת, נוטים פחות לתייג את השיח כ"פופוליסטי".