קצבת הנכות הכללית: זכות ולא חסד

מטפלת סיעודית בת 55 חלתה במחלות שונות, ביניהן סוכרת, דיכאון חמור וגם זאבת – מחלה ניוונית התוקפת את עמוד השדרה. משנאלצה לעזוב את עבודתה, פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וביקשה לקבל קצבת נכות כללית.

קצבת נכות כללית היא המפלט הכלכלי האחרון של מי שאינם זכאים לתגמולים מכל מקור אחר. רוב המבקשים הם חולים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, נטולי ביטוחי בריאות פרטיים, והקצבה מהווה עבורם הכנסה יחידה לאחר שבמשך שנים פרנסו את משפחתם בכבוד.

קבלת הקצבה מותנית הן בקביעת נכות רפואית בשיעור שבין 40% ל-60% (תלוי במבוטח ובנסיבות מחלתו) והן באישור פקיד התביעות של הביטוח הלאומי, שהמבוטח איבד לפחות 50% מכושר ההשתכרות שלו בעקבות המחלה או הפגיעה, ובכלל זה היכולת לתפקד במשק בית. כאשר מבוטח מוגדר כמי שאיבד את כושר ההשתכרות שלו בשיעור של 75%, שקול הדבר לנכות מלאה על כל המשתמע מכך: זכאות כספית, מתן הטבות משמעותיות במוסדות ממלכתיים שונים ועוד.

על קוצו של אחוז

ואולם, בעוד שהנכות הרפואית נקבעת על פי מבחנים קשיחים ומוגדרים בתקנות הביטוח הלאומי, נראה שדרגת אבדן כושר ההשתכרות נקבעת על פי "נראות" החולה בעיני הוועדה הרפואית ולא על פי מדדים אובייקטיביים כלשהם. במקרה של המטפלת חולת הזאבת – על אף שנקבעו לה 88% נכות רפואית משוקללת, החליטה הוועדה שאבדן כושר השתכרות שלה יעמוד על 74% בלבד.

המוסד לביטוח לאומי (ארכיון) | צילום: גדי קבלו

המשמעות היא, שחרף מגבלותיה הרפואיות הרבות והמוכחות של האישה, משוכנעים חברי הוועדה שיש ביכולתה לפרנס את עצמה בלי בעיות מיוחדות ואף הציעו לה לעבוד כקופאית בסופר או כמשגיחה בבחינות. הוועדה, אגב, לא נימקה את החלטתה.

המטפלת ערערה על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה באמצעות משרדנו, וטענה שנקבע לה שיעור אבדן כושר השתכרות לא ריאלי בהתחשב בשיעור הנכות הכללית שלה, וכן שהוועדה לא התייחסה כראוי למגבלותיה הרפואיות ואף לא נימקה את קביעתה הפוגענית בניגוד לחוק. בית המשפט קיבל את טענותיה וקבע, שאת דרגת אבדן כושר ההשתכרות יש לקבוע על סמך הליקויים הרפואיים וחומרתם, המבטאים דרגת אי־כושר אובייקטיבית.

הנסיבות קובעות, לא הנראוּת

על פי פסק הדין, על הוועדה להתחשב בנסיבותיו האישיות של החולה, בגילו, בעברו התעסוקתי, בסיכוייו לשוב לעבודתו הקודמת ובמצבו הפיזי והאינטלקטואלי. משום כך, ביטל בית המשפט את החלטת הוועדה והשיב את עניינה של המטפלת לבדיקה יסודית נוספת של ועדה בהרכב אחר.

זה אינה הפעם הראשונה בה ניתן פסק דין ההופך את החלטת המל"ל ומכתיב מתודה מנוגדת לגישת ה"נראות". את מרבית הדחיות ניתן לתקוף בדרך מקצועית ולאחר בחינת התיק הרפואי של המבוטח ועברו התעסוקתי, במטרה להבטיח את זכאותו לקבלת קצבת הנכות הכללית המגיעה לו. את הערעור יש להגיש תוך פרק זמן קצר העומד על 60 ימים בלבד (!) מרגע קבלת החלטת הוועדה.

בנוסף, משורות אלו יוצאת קריאה לעגן בחקיקה, שדרגת הנכות הרפואית היא-היא שתהווה אסמכתא סופית לדרגת אבדן כושר העבודה, ולא שיקולים זרים שמתעלמים מטובת החולה וממצבו. היה וקבעה הוועדה הרפואית דרגת אבדן כושר נמוכה מדרגת הנכות הרפואית, חזקה עליה לנמק מדוע סטתה מהעיקרון המנחה דלעיל. לצערנו, במרבית המקרים המבוטח האומלל מרגיש כאילו דלת נטרקת בפניו.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין 

הכותב הוא שותף במשרד קמפו שור העוסק בדיני עבודה ובתחום ביטוח הלאומי

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.