ביקורת אלבום: מגשים חלום

אלבומו החדש של שלמה יידוב הוא כולו בספרדית. הגיטריסט המהולל והמופנם, שייזכר כנראה לעד כמי ששר על כך שבלילה הוא חולם בספרדית, סוף סוף חי את החלום. האלבום "אהבה ראשונה" (El Primer Amor) יוצא בתזמון מדהים ועגול, כ־50 שנה אחרי שעלה ארצה מבואנוס איירס. יש בו שירים ומנגינות שחיבר יידוב, לצד עיבודים מחודשים לניגונים עממיים ושירים דרום־אמריקאיים מהמחצית הראשונה של המאה הקודמת.

רומנטי ונינוח

יידוב יוצר מפגש שנמתח על פני עשרות שנים, עם שמות כמו קרלוס גרדל ופדרו לאורנס, מחלוצי מוזיקת הטנגו מצד אחד, ופיטו פאס, פסנתרן ארגנטינאי הצעיר מיידוב בעשר שנים מצד שני. הוא חוזר לתרגום שעשה ל"כמו אדם", שכתב נתן זך ללחנו - גרסה בספרדית שהיתה מזוהה עד כה עם מרסדס סוסה. גם "כמו הירח" סוף סוף זוכה לראות אור בגרסתו הראשונית, זו שנכתבה לפני שנמסרה לריטה עם מילים של מאיר אריאל והפכה ללהיט "ערב כחול עמוק".

ביצירת האלבום נעשתה, ללא ספק, עבודה יפה ומושקעת. במשך 53 דקות יידוב מדגים את כישוריו כגיטריסט וכזמר שלא שכח את שפת אמו בנגינה מפותלת ונעימה. זו נגינה מהסוג שוויקי מ"ויקי כריסטינה ברצלונה" של וודי אלן חסרת אונים מולה: רומנטית, נינוחה, כזו שאפשר ללכת לאיבוד בתוכה. למעשה זה אלבום שעשוי כל כך טוב ובהתאם לחוקי הז'אנר, שאפשר בקלות לשכוח שהוא מכאן ועכשיו. מצד אחד זה ללא ספק סממן איכות, מצד שני זה יכול להרגיש כהחמצה קלה.

שלמה יידוב. עיבודים מחודשים לניגונים עממיים ושירים דרום־אמריקאיים | צילום: שאול גולן

ציפיות מוגזמות

במרכז האלבום יידוב, ששר ומנגן על גיטרות ובס, ולצדו רוני עברין על כלי הקשה. פה ושם מתארחים נגני כלי נשיפה וזמרי רקע, אבל בשום שלב לא נכנס כלי שזר להרמוניה הספרדית המוכרת מאמצע הדרך. לא בטוח שכלי ים־תיכוני כמו דרבוקה הוא התשובה, כמו איזו סביבת סאונד שתציע רגע ייחודי בלתי נשכח. חוזה גונזלס, לדוגמה, עשה קריירה ענפה מחתימה אישית שטבע בגיטרה הספרדית, והוא לא גיטריסט טוב מיידוב, שגישות סאונד "שונות" לא זרות לו.

לפני 40 שנה הוקמה להקת הרוק המתקדם "קצת אחרת", שבה היה חבר עם שלמה גרוניך ושם טוב לוי. אולי הציפיות מסגירת מעגל מושלמת הן מעט מוגזמות? אם להיות מעט קלישאתי, אז כמו משחקה האחרון של נבחרת ארגנטינה מול בוסניה והרצגובינה, אפשר לומר שהאלבום הוא בהחלט ניצחון, אבל לא יהיה מוגזם לומר שציפינו לניצחון חגיגי יותר.