יש צד שני להיותך האיש החזק במשק

שנה וחצי חלפו מאז שחוקרי רשות ניירות ערך דפקו על דלתות הווילה המפוארת של נוחי דנקנר בהרצליה פיתוח ולקחו אותו לחקירה, ועד שהפרקליטות הודיעה היום לעורכי דינו שכתב האישום נגדו יוגש לבית המשפט. למי שאינו עוקב אחר הרשות ומחלקת ניירות ערך בפרקליטות זה אולי נראה כפרק זמן ארוך, אבל שבעה חודשים לחקירה מאומצת, ופרק זמן כמעט זהה לבחינת הראיות, עריכת שימוע והודעה על הגשת כתב אישום - הם כנראה שיא חדש. בטח כשמשווים זאת למשל לפרשת השוחד שנתנה חברת סימנס לבכירים בחברת החשמל שהחלה אי שם בשנת 2002, לפני 12 שנה, והתעוררה שוב לחיים רק בשבוע שעבר.

תיק מהיר, תיק זהיר

הפרופיל הגבוה של הנחקרים בתיק, כמו דנקנר או מנכ"לית הבנק הבינלאומי סמדר ברבר־צדיק שמסרה עדות, תרם כמובן לקצב המזורז של הטיפול בתיק. אף אחד בפרקליטות וברשות לא רצה להיתפס כמי שמענה את דינו של מי שנחשב עד לאחרונה לאיש החזק בשוק ההון הישראלי. אבל גם מכלול הראיות בתיק - האזנות הסתר לאיתי שטרום, עד המדינה שגויס; העברות הכספים מדנקנר לשטרום; שיחות הטלפון של דנקנר בזמן ההנפקה לבינלאומי כדי לסייע לשטרום לגייס אשראי לרכישת מניות; ונתוני המסחר - סייעו לרשויות האכיפה לבנות את התיק במהירות.

נוחי דנקנר | צילום: בשמת איבי

דנקנר ושטרום הם כמובן עדיין בחזקת חפים מפשע. מי שיקבע מה משקל הראיות ויכריע אם באמת התבצעה הרצת מניות הוא בית המשפט. אבל תהיה אשר תהיה תוצאת ההליך, דבר אחד כבר ברור: תשתית חשדות ודאי שקיימת בתיק. החקירה הזו אינה פעולת ראווה של הרשות. תיק דנקנר הוא בטח לא תיק ורמוס, שבו הראיות נגד מנכ"ל פסגות לשעבר רועי ורמוס הסתכמו בשיחות מוקלטות מחדר המסחר של החברה, שניתן לפרש אותן בכל מיני צורות.

עם כל הכבוד למאבקי השליטה

לפני ארבעה חודשים, כשזומן דנקנר לשימוע בטרם הגשת כתב אישום, נמתחה על הפרקליטות ביקורת גלויה מצד עו"ד אלי זהר שייצג אותו אז. הוא טען כי "יש טעם רע בזימון דנקנר לשימוע יום אחרי ההחלטה על אי.די.בי". דעתו של זהר כבודה במקומה מונח, אבל טעם לפגם לא נראה שהיה כאן. הפרקליטות מיהרה לקדם את ההליך, וזאת לא רק זכותה אלא חובתה. האינטרס הציבורי של מאבק בהרצה של ניירות ערך, כל עוד הפרקליטות סבורה שהתשתית לביצועה קיימת, לא היה יכול להמתין עד שדנקנר יסיים את מאבקי השליטה שלו בבית המשפט העליון.