אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
במה עוד יאכילו אותנו צילום: איי אף פי

במה עוד יאכילו אותנו

המערב עדיין שרוי בהכחשה של משבר המזון העולמי. אבל חוקרים ויזמים מסביב לעולם כבר שקועים במירוץ למציאת המקורות הבאים להזנת האנושות. בשיחות עם מוסף כלכליסט מובילי מהפכת המזון הבאה חושפים את ההמצאות שלהם. כמה מהן קשות במיוחד לעיכול

28.06.2014, 08:35 | נמרוד צוק

רוב תושבי מדינות המערב לא מרגישים שיש משבר מזון אמיתי", אמר מזכ"ל האו"ם קופי אנאן בראיון שפורסם השנה, "אבל גם אלה שעדיין נהנים משפע חומרים מזינים וחלבונים מהחי מודאגים מההשפעה הסביבתית של ייצור המזון. עם זאת, הם צריכים להיות מודאגים יותר. צריך למכור להם את המסר, ולהסביר להם שהרעיון החדש הזה טוב לבריאות, טוב לצמיחה, וגם חשוב לכלכלה".

הראיון עם אנאן התפרסם בספר "The Insect Cookbook", "הספר לבישול חרקים", שיצא לאור במרץ. זה אחד משישה ספרים מתוקשרים שיצאו בשנה החולפת בארצות הברית, ועסקו בחיפוש אחר פתרון מעשי לבעיית המזון העולמית. בראיון שפותח את הספר אנאן ממליץ לגייס מנהיגי מדינות כ"שגרירים למזון החדש", וכך לעזור להרגיל את המערב לרעיון של אכילת חרקים.

יש משבר מזון אמיתי. בעשור החולף התוצרת החקלאית בעולם התייקרה כמעט פי שלושה, לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו"ם. לפי אותו ארגון, הכובד על הכיסים במערב מאיים להפוך למחסור אמיתי, כזה שלא הורגש זה עשורים. לפי התחזית, בעוד 35 שנה יחיו בעולם 9 מיליארד בני אדם. הביקוש לבשר יעלה בכ־75%, הביקוש לחלב יעלה בכ־60%, אבל השטחים הפנויים לחקלאות רק יצטמצמו, האנרגיה תתייקר, ושינויי האקלים ימשיכו להיות תכופים יותר וצפויים פחות. כבר עכשיו נרשמת בעולם פריחה של מזיקים ומחלות צמחים כתוצאה משינויי האקלים. לאורך עשורים המערב התרגל להיצע מזון שרק הולך וגדל. התקופה הזאת איננה עוד. דו"ח אחר, שיצא באחרונה מקהילת המודיעין האמריקאית ושמו "Global Trends: 2030", חוזה מחסור קשה במזון ומי שתייה כבר ב־15 השנים הקרובות. לפיו, מערכת המזון הגלובלית הכל כך מובנת מאליה שבירה מתמיד, ומצויה תחת איום.

העיסוק הגובר בתקשורת סביב הרעיון של אכילת חרקים אינו התגובה היחידה למצב. למעשה, הראיה הכי משמעותית לחומרת המשבר היא העובדה שהוא מוליד תעשייה חדשה שמוקדשת להתמודדות עמו. לפי נתוני חברת המחקר דאו ג'ונס ונצ'ר סורס, בשנה שעברה הושקעו 47 מיליון דולר בסטארט־אפים חדשניים בתחום המזון, שעוסקים בפיתוח מזון ממקורות חדשים לגמרי. המספר הזה מסמן עלייה של 22% מ־2012. החברות האלה מזכירות חברות הייטק לכל דבר. אחת מהן, Hampton Creek, שמייצרת ביצים מלאכותיות שנראות, מיטגנות ומקציפות כמו ביצים רגילות, שוכנת מרחק עשר דקות הליכה ממטה טוויטר בסן פרנסיסקו. בקרבת מקום אליה פועל Soylent, סטארט־אפ שכבר משווק בארצות הברית שייק תזונתי שמחליף לחלוטין את הצורך לאכול. מייסד החברה רוב ריינהרט סיפר בעבר בראיון ל"מוסף כלכליסט" שהוא חי מהשייק שלו חמישה ימים בשבוע ואוכל רק בסופי שבוע, כפעילות חברתית.

בשנה שעברה שתי מעבדות שונות - אחת בניו יורק ואחת בהולנד - ערכו מבחני טעימה פומביים בבשר אמיתי שגודל בתוך צלוחיות מעבדה. בשני המקרים הממציאים נטלו דוגמיות של תאי חזיר או בקר באמצעות ביופסיה, וגידלו אותן על מצעים מיוחדים עד שהפכו לחומר בשרי אמיתי. הביקורות היו סבירות עד אוהדות, והממציאים טוענים שבתוך כעשור אפשר יהיה לייצר אלפי טונות של בשר טרי בלי להרוג בעל חיים אחד. כרגע כל קציצת מעבדה עולה 300 אלף דולר.

ובחודשים האחרונים רשתות הטלוויזיה באמריקה מסקרות את תגליתו של ד"ר פרסיבל שאנג, ביולוג מאוניברסיטת וירג'יניה טק שהצליח לפרק תאית - החומר הלא־אכיל בצמחים - ולהפוך אותה לפחמימות מתאימות למאכל. אם השיטה שלו תבשיל לתהליך תעשייתי, היא תאפשר להפיק עד פי 40 מזון מהתוצרת החקלאית בעולם.

המשקיעים שעומדים מאחורי החברות האלה אינם רק קרנות הון סיכון אלא גם כמה מהשמות המוכרים בכלכלה העולמית, ובהם ביל גייטס, מייסד גוגל סרגיי ברין, האיש העשיר באסיה לי קא־שינג, מייסד יאהו ג'רי יאנג ומייסד טוויטר ביז סטון. הניסיון ללמד אותנו לאכול דברים חדשים לגמרי הוא תעשייה צומחת.

המבורגר חגבים שהוגש ביום ה"Pestaurant" הבינלאומי. באחובר: "זו תעשייה מסוכנת", צילום: איי אף פי המבורגר חגבים שהוגש ביום ה"Pestaurant" הבינלאומי. באחובר: "זו תעשייה מסוכנת" | צילום: איי אף פי המבורגר חגבים שהוגש ביום ה"Pestaurant" הבינלאומי. באחובר: "זו תעשייה מסוכנת", צילום: איי אף פי

1. מרק עם מקק

"אנחנו פועלים במדינות שבהן כבר אוכלים חרקים, התחלנו במקסיקו, תאילנד, קניה וגאנה, ועוזרים למי שעד היום ליקטו חרקים בשדות להקים חוות ולגדל חרקים בשבי", מספר ל"מוסף כלכליסט" זב תומפסון, עד ממש לאחרונה סטודנט למינהל עסקים באוניברסיטת מקגיל בקנדה. "כעת אנחנו גם מפתחים קמח תירס מועשר בחלבוני חרקים טחונים". תומפסון הוא אחד מחמשת חברי פרויקט Aspire, קבוצה של סטודנטים ממקגיל שבשנה שעברה התחרו מול 11 אלף קבוצות סטודנטים מכל העולם על צ'ק של מיליון דולר שהוענק בידי נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון. הם ניצחו. זה היה בתחרות פרס האלט (Hult) ליזמות חברתית, שמבקשת מדי שנה למצוא "פתרון לאתגר חברתי בוער". נושא התחרות היה משבר המזון העולמי. שלושה צוותים מאוניברסיטת תל אביב העפילו בה לשלבים מתקדמים. השנה הנושא יהיה נגישות שירותי בריאות.

"הרעיון להתמודד היה של מקים הקבוצה מוחמד אשור", תומפסון מספר. "לא הצלחנו למצוא רעיון טוב שקשור לרעב, והתחלנו לשאול את כל מי שאנחנו מכירים. בסוף מוחמד, בביקורת אצל רופא המשפחה שלו, שמע מהרופא על הנוהג לאכול חרקים במצרים. הבנו שזה מה שאנחנו מחפשים".

כעת, אחרי הזכייה וקבלת המימון, חמשת חברי אספייר כבר שקועים במיזם. הם שכרו במקסיקו מהנדסים שיפתחו מתקנים לגידול חגבי צַ'פּוּלִינה, מאכל מסורתי עבור יותר משליש מתושבי המדינה שכיום נאסף ביד, ולכן מחירו יקר פי חמישה מבשר בקר. חוות חרקים, הם מאמינים, יצניחו את המחיר.

תומפסון. "צריכים יותר חוות של חגבים" תומפסון. "צריכים יותר חוות של חגבים" תומפסון. "צריכים יותר חוות של חגבים"

"ק"ג חרקים צורך 1.8 ק"ג ירק. בק"ג של בקר צריך להשקיע 8 ק"ג ירק", תומפסון אומר, ומוסיף שעם החיסכון האדיר בקרקע ובמים, חרקים יוכלו להזין הרבה יותר אנשים בהרבה פחות משאבים. "בכל העולם רוצים לאמץ את אורח החיים המערבי, אבל כדור הארץ לא בנוי לכלכל 7 מיליארד אנשים שיחיו כמו באמריקה", הוא אומר, "מוכרחים למצוא פתרונות הזנה כלכליים. ובסופו של דבר אני מאמין שגם בארצות הברית יאכלו חרקים, לא כקוריוז אלא כפתרון כלכלי. תרבות קולינרית היא דבר שמשתנה בקצב מהיר, ולהתרגל לאכול חרקים לא שונה מלהתרגל לאכול פירות ים. לדעתי, בסוף זו תהיה שאלה כלכלית. אם חרקים יהיו יקרים פי חמישה מבשר אף אחד לא יאכל אותם. אם הם יעלו פחות ממחצית המחיר של בשר, כולם יקנו אותם".

הנבואה של תומפסון למעשה כבר התחילה להתגשם, לפחות כקוריוז. במאי נפתחה במדינת אוהיו חוות חרקי המאכל השנייה באמריקה, Big Cricket Farm שמה. המייסד הוא יועץ פיננסי לשעבר בשם קווין באחובר. חוות החרקים הראשונה, World Ento, פועלת כבר מאז 2010. היא הוקמה בידי סטודנט מטקסס בשם הרמן ג'והר, וכיום היא מעסיקה 20 עובדים ומגדלת כמויות מסחריות של חגבים במבנה תעשייתי בפאתי העיר אוסטין בטקסס.

יש לחוות האלה לקוחות. באחובר הוא הספק הראשי של Six Foods, סטארט־אפ אוכל קטן שגייס 70 אלף דולר באתר מימון ההמונים קיקסטארטר ומשווק קרקרי צ'יפס בריאים מקמח חגבים שמכונים Chirps. לקוח נוסף של ביג קריקט פארם הוא חברה זעירה אחרת לחטיפי חרקים, Chapul שמה, שקמה ב־2011.

סוכרייה של BugGrub, צילום: איי אף פי סוכרייה של BugGrub | צילום: איי אף פי סוכרייה של BugGrub, צילום: איי אף פי

ויש עוד חברות, כמו All Things Bugs, חברה של אדם אחד, חוקר החרקים מפלורידה אארון ט' דוסי, שמשווק קמח מחלבוני חגבים במחיר 13.5 דולר לק"ג. את 100 אלף הדולרים הראשונים למיזם שלו דוסי קיבל מקרן ביל ומלינדה גייטס. באנגליה חברה צעירה אחרת בשם BugGrub משווקת קמח צרצרים, וכן חטיפים שמכילים חיפושיות, תולעים ועקרבים.

"זה עסק מסוכן", אמר באחובר במאי בראיון לעיתון "New Scientist", "ברגע שמישהו יטען שהוא חלה ממזון מבוסס חרקים, התעשייה הצעירה שלנו עלולה לקרוס. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אף סיכון תברואתי קלוש".

עדיין לא ברור אם זו ראשיתה של מהפכת מזון אמיתית במערב. אבל אם כן אז הרגע המבשר שלה התרחש ביולי 2013, כשארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) פרסם את הדו"ח היבשושי בן 200 העמודים "חרקים אכילים, תחזיות לביטחון תזונתי".

הדו"ח הוא מסמך טכני שסוקר את התפוצה של תופעת אכילת החרקים בעולם השלישי ואת זניהם, את הערך התזונתי הגבוה שלהם (החגב הנודד מספק יותר מ־600 קלוריות ל־100 גרם ומכיל שיעור גבוה של חלבונים; 100 גרם של מרבי רגליים מספקים את רוב התצרוכת היומית המומלצת של מינרלים), ואת הערך הסביבתי בגידולם למאכל.

והוא זכה לתהודה חסרת תקדים. לפי נתוני האו"ם, מיד לאחר פרסום המסמך צפו בו 6 מיליון בני אדם. הוא זכה לסיקור תקשורתי נרחב, ומיד אחרי פרסומו החלו לצוץ מנות ניסיוניות שכוללות חרקים במסעדות יוקרה כגון נומה הדנית, שהוכתרה ב־2014 כמסעדה הטובה בעולם, מסעדתו של השף הבריטי פיטר גורדון או המסעדה הצרפתית אפרודיטה בעיר ניס.

מאז התופעה רק הולכת ונפוצה: בסן פרנסיסקו החלה השנה לפעול רשת דוכני מזון ושירות קייטרינג בשם דון באגיטו, שמגישה מטעמים כגון חגבים מומלחים ותולעים ברוטב חריף. ולפני שלושה שבועות 16 מסעדות ברחבי העולם, מוושינגטון, דרך פריז ועד סידני, הפכו עצמן ליום אחד ל"Pestaurant", שילוב המילים Pest (מזיק) ו־Restaurant (מסעדה), והציעו ארוחות שף מבוססות חרקים בחינם. האירוע הבינלאומי מומן, באופן אירוני, בידי Rentokil, תאגיד בריטי של שירותי הדברת מזיקים.

2. העגל שלא חי מעולם

"זה מושלם. הצבע פנטסטי, הריח מזמין, זה נראה מעורר תיאבון", אמר השף ריצ'רד מקגאוון, בעבר שף ראשי באחת המסעדות של גורדון רמזי. "הטיגון ארך כמו בכל המבורגר אחר. ההתקדמות היתה טובה. זו הפעם הראשונה שאני מכין את זה, וזה מושלם".

בקרב 200 העיתונאים ואנשי המדע שישבו בקהל השתררה דממה. ההמבורגר, כפי שהמצלמות הראו, באמת נראה שחום, צלוי ומגרה. הדבר המוזר היחיד בו היה הצורה שלו: צורת דיסקית מושלמת. השף הניח אותו על צלחת לצד לחמנייה, חסה ופרוסות עגבנייה.

"אני אהיה המארחת", אמרה מנחת האירוע, מגישת החדשות הבריטית נינה הוסיין, בעת שצעדה עם הצלחת לאורך השולחן שעל הבמה. "אני מוכרחה לשאול אותך שאלה אחת של עיתונאים", היא עצרה ופנתה לאחד מיושבי השולחן, פרופ' מארק פוסט, שאחראי להמבורגר הדיסקית. "היית נותן לילדים שלך לאכול את זה?".

"הם מאוד רוצים", הוא ענה, "ואין לי שום בעיה לתת להם לאכול את זה, מלבד העובדה שזה יקר מדי. כרגע רק אני ועוד שני עובדים אוכלים".

ריינהרט. "אוכל רק בסופי שבוע" ריינהרט. "אוכל רק בסופי שבוע" ריינהרט. "אוכל רק בסופי שבוע"

הטעימה החלה. "יש לזה טעם חזק וגוף ואחיד. זה קרוב מאוד לבשר", אמרה הנסיינית הראשונה, התזונאית הגרמנייה האני רוּצלר. "ציפיתי מהמרקם להיות רך יותר. ידעתי שזה ללא שומן, אבל לא ידעתי לאיזו עסיסיות לצפות". "זה מרקם של בשר", הוסיף הטועם השני, כתב האוכל האמריקאי ג'וש שונוולד. "הביס הוא כמו בהמבורגר קונבנציונלי, אבל השומן חסר".

"מבחינתי", אמר פוסט, מומחה להנדסת רקמות, שאחרי 20 שנות מחקר רפואי מצא עצמו ממציא את בשר המעבדה הראשון בהיסטוריה, "מדובר בהצלחה".

אירוע הטעימה הזה התרחש באוגוסט שעבר בלונדון, והיה החשיפה הפומבית הראשונה של Cultured Meat, דבר שמכונה "בשר תרבותי", אבל נכון יותר לתרגמו כ"בשר תרבית": תאים שנלקחו מבעל חיים באמצעות ביופסיה וגודלו על מצע מיוחד שמכיל את חומרי התזונה שהתא צורך כשהוא פועל בתוך גוף חי. המצע גם נמתח בצורה מיוחדת, שמחוללת בתאים את הפעולה המכנית שמקבילה לאימוץ שרירים. שיטת הטיפוח המורכבת הזאת גורמת לתאים להתחלק פעם ביום ולצמוח לרקמות בשר שאפשר לטחון ולעצב.

פוסט וקציצת התרבית, צילום: בלומברג פוסט וקציצת התרבית | צילום: בלומברג פוסט וקציצת התרבית, צילום: בלומברג

כש"מוסף כלכליסט" ראיין את פוסט ב־2010, המחקר שלו היה רק בן שנתיים והמעבדה שלו עדיין יצרה רק רקמות מיקרוסקופיות. אז הוא דיבר על יצירת נקניקיית מעבדה בתוך כמה שנים. כיום הוא מדבר על ייצור עשרות טונות של בשר אמיתי מקומץ רקמות.

"עכשיו אנחנו עובדים על הוספת רקמות שומן", פוסט מספר לנו על מה שהתחדש מאז טקס הטעימה המתוקשר. "האתגר שלנו הוא למצוא מקור שומן שיהיה מצד אחד טעים ומצד שני בריא יותר מזה שבבשר בקר רגיל. יש לנו עוד הרבה מה לשפר במוצר, אבל אני מעריך שבתוך עשר שנים נגיע לשלב הייצור התעשייתי". הוא אומר שהבשר שלו יהיה בהתחלה יקר יותר מבשר "רגיל", "אבל הוא גם יהיה בריא יותר. ההמבורגר שלנו לא יהיה חשוף לזיהומים ומחלות, ולא יגיע מחיה שצרכה כמויות של אנטיביוטיקה.

"הסביבה שלנו תומכת, ואנחנו נתקלים בהרבה תגובות חיוביות, אבל אני מעריך שזה ישתנה ככל שנתקרב לייצור מסחרי", הוא מוסיף. "בסופו של דבר, בעוד 20 שנה אנשים יוכלו לבחור בסופר בין בשר שהופק תוך גרימת נזק לבעלי חיים ולסביבה לבין מוצר זהה בהרכב ובטעם, אבל זול, נקי ובריא יותר. כשאלה האפשרויות — באיזו תבחר?".

אז יש בשר בקר משובט. בשר שהודות ליצירתיות מדעית גדל מחוץ לבעל החיים. בשר שמעולם לא מת ומעולם לא חי. ופוסט אינו היחיד שהצליח ליצור אותו. במרץ, בכנס החדשנות SXSW באוסטין, טקסס, יזם אמריקאי צעיר בשם אנדריאס פוגאקס חילק חטיפי בקר, מעין נקניקי קבנוס חריפים קטנים, שכמו ההמבורגר של פוסט גודלו במעבדות, ועוצבו בידי מדפסת תלת־ממד. בשר התרבית של פוגאקס, ממייסדי חברת Modern Meadow, עבר תהליך ייחודי נוסף, ותוך כדי ייצורו תובל בטעמי טריאקי וברביקיו. התגובות היו חיוביות, ובאחרונה החברה גייסה 10 מיליון דולר מקרן ההון סיכון ההונג־קונגית הורייזן ונצ'רס. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" פוגאקס צופה שעד 2030 רוב הבשר שנצרוך יגיע מחברות כמו שלו.

הרעיון הכמעט בלתי נתפס הזה הוא למעשה די ותיק. זה היה מפעל חייו של וילם ון־אלן (van Eelen), רופא הולנדי שיחגוג השנה 91. במלחמת העולם השנייה ון־אלן נפל בשבי היפני, נחשף שם לאכזריות החיילים היפנים כלפי חיות משק, ומאז חלם למצוא דרך ליצור בשר בלי לפגוע בבעלי חיים. פריצת דרך בחקר תאי הגזע שהתרחשה ב־1981 הפכה את החלום שלו לאפשרי, וב־1999 הוא רשם פטנט ראשון על תהליך להפקת בשר במעבדה. ב־2002 הוא היה עד ליצירה מוצלחת של רקמת דג ניסיונית שפותחה עבור אסטרונאוטים של נאס"א. אך לבסוף נאס"א ויתרה על הפרויקט. וב־2004, כשהוא בן 81, הוא הצליח סוף סוף לשכנע את ממשלת הולנד להשקיע 2 מיליון יורו במחקר שיהפוך בהמשך לפרויקט של פוסט. ממשלת הולנד המשיכה לתמוך במחקר, ובאחרונה נחשף כי תורם פרטי נוסף שלו הוא מייסד גוגל סרגיי ברין.

טיגון קציצת התרבית מול המצלמות. "כשנתקרב לשוק, התמיכה תיחלש", צילום: רויטרס טיגון קציצת התרבית מול המצלמות. "כשנתקרב לשוק, התמיכה תיחלש" | צילום: רויטרס טיגון קציצת התרבית מול המצלמות. "כשנתקרב לשוק, התמיכה תיחלש", צילום: רויטרס

"הרבה צמחונים לא נרתעים מהבשר עצמו אלא מפעולות תעשיית המזון", אמר פורגאקס בהרצאה שנשא באחרונה בכנס ההרצאות TED. "יש גם אוכלוסיות בעולם שאין להן גישה לבשר, והינדים שלא אוכלים בקר בגלל האיסור לפגוע בפרות. אבל האתגר הגדול הוא הדעות הקדומות של אנשים על אוכל".

בחודש מרץ קבוצת סטודנטים ישראלים הקימו את העמותה לחקלאות מודרנית, שמנסה לעורר את המודעות לבשר המתורבת ולנסות לעודד פיתוח של מחקר מקומי בנושא. "אני חושב שהדברים האלה יכולים להצליח בישראל", אמר לנו מנכ"ל העמותה ג'וש ליברטי.

הכימיקלים שמרכיבים את סוילנט הכימיקלים שמרכיבים את סוילנט הכימיקלים שמרכיבים את סוילנט

3. חיידקים, אצות ועצים

 

ד"ר פרסיבל שאנג מאוניברסיטת וירג'יניה טק נשמע מתוסכל כשאני שואל מה דעתו על הבשר של פוסט ומודרן מידו. "התקשורת מתעניינת רק בהמבורגר הזה. מה שאני עושה יכול לספק הרבה יותר מזון, הרבה יותר מהר, ומחומרי גלם זמינים", הוא אומר.

הדבר ששאנג, מומחה לביוטכנולוגיה והנדסה כימית, עושה, עשוי להזניק דרמטית את המאבק בבעיית הרעב. הוא מפרק תאית.

צמחים עשויים, מלבד מים, בעיקר מפחמימות, אב המזון שאחראי ליותר ממחצית מהתזונה האנושית. הפחמימות מגיעות לעתים כסוכר פשוט כמו בפירות, או כעמילן - מארגי פחמימות סבוכים שמצויים בחיטה, תפוחי אדמה וגזר. אבל לא משנה איזה סוג פחמימה אכלנו, בקיבה ובמעיים הכל מתפרק.

מלבד פחמימה אחת, שהגוף האנושי לא מסוגל לעכל ושדווקא היא הנפוצה בעולם: תאית. גזעי עצים, גבעולי עשב, עלים - כ־97% מהחומר הצומח בעולם עשוי תאית. קיבות של פרות או טרמיטים יכולות להתמודד עם החומר הזה. הקיבות שלנו לא.

במרץ 2013 פרסם שאנג בכתב העת היוקרתי "Proceedings of the National Academy of Sciences" מאמר בעל שם מאופק ותוכן דרמטי: "הפיכה אנזימטית של ביומסה בלתי אכילה לעמילן". הוא תיאר שם דרך להפוך תאית לאבקה שניתנת לעיכול. התהליך כולל התססה של חומר הגלם הצמחי בתמיסה שמכילה חמישה אנזימים שהופקו מפטריות וחיידקים. התסיסה, הוא מסביר, דומה לתהליך שמבצעים חיידקי הקיבה של פרות. בסופה כ־30% מהתאית הופכים לאבקת עמילן, וחלק נוסף הופך, כתוצר לוואי, לדלק הביולוגי אתנול. שתי ציפורים במכה אחת, כדבריו.

השייק של סוילנט. להיט בקרב חנונים בעמק הסיליקון השייק של סוילנט. להיט בקרב חנונים בעמק הסיליקון השייק של סוילנט. להיט בקרב חנונים בעמק הסיליקון

"כעת אנחנו מחפשים מימון כדי לעבד את האבקה למוצר קולינרי", הוא אומר. "זה יאפשר לכל דונם אדמה להפיק פי עשרה מזון. הרעיון שלנו הוא היעיל ביותר מבין כל האלטרנטיבות ליצירת ביטחון תזונתי. במערב פחות מרגישים את הדחיפות, אבל באסיה זקוקים לפתרון כמו שלנו", הוא אומר.

הקו שמחבר את שאנג, את מפתחי הבשר המתורבת ואת מקדמי אכילת החרקים הוא הרגע בזמן: עכשיו, שנים מעטות אחרי פרוץ המשבר העולמי ותחילת הנסיקה במחירי המזון. אליהם מצטרפות חברות כגון Solazme מסן פרנסיסקו, שעסקה במשך שנים בפיתוח דלק מבוסס אצות ולפני חצי שנה הציגה שני מוצרי מזון ראשונים שמבוססים על אצת הספירולינה שלה, שמכילה עד 70% חלבונים. המוצרים הם קמח מלא וחלבון מרוכז לשימוש תעשיית המזון.

עוד חברה מעניינת היא איגלנה (Euglena) היפנית, שחוקרת את השימושים התעשייתיים בחד־תא בעל אותו שם. מדובר ביצור שנמצא על הגבול בין עולם הצומח לעולם החי: הוא מסוגל להפיק אנרגיה בפוטוסינתזה כמו צמח, אבל גם לעכל מיקרואורגניזמים אחרים, כמו יצור חי. כתוצאה מכך הוא מכיל ערכים תזונתיים גבוהים. כיום החברה מייצרת מאיגלנה מזון דגים ועופות שזוכה להצלחה ביפן וסייע לה לצמוח ב־300% מאז 2011, והיא מחפשת דרכים לייצר ממנו גם מזונות למאכל אדם.

חברות רבות, שכבר עשויות להישמע מיושנות, מייצרות חיקוים צמחיים למוצרים מהחי. אחת היא יצרנית הביצים הצמחיות Hampton Creek, שכבר הוציאה לשוק האמריקאי תחליף מיונז על בסיס המוצר שלה. אחרת היא Beyond Meat, שמפתחת תחליפים צמחיים למוצרי בקר, עוף והודו, והוכתרה על ידי המגזין המוביל "פאסט קומפני" כ"חברת המזון החדשנית ביותר ב־2014". וכולן מצהירות על עצמן שהן רק ההתחלה.

4. הבעיה: לבלוע את הצפרדע

 

האתגר העיקרי הוא השאלה הקבועה בתעשיית המזון: מי יאכל את זה. מי יקנה קציצות שעשויות מתרביות מעבדה, מי יאכל חרקים שלא מול מצלמות תוכנית ריאליטי, והאם הכלכלה והסביבה ינצחו את הרתיעה, או שכולנו נהנהן ונמשיך לדבוק במוכר.

לפי סקר של מכון המחקר האמריקאי Pew, אנחנו נהנהן ונתרחק. 80% מהנשאלים אמרו כי יסרבו לטעום בשר שגודל במבחנות. בבריטניה והולנד 35% סירבו לשמוע על האפשרות.

"תחושת הטעם מושפעת מהידע", אומר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' צ'רלס ספנס, פסיכולוג מאוניברסיטת אוקספורד ומוביל עולמי בחקר חוויית הטעם. "אדם שיטעם שני מאכלים בעלי טעם זהה יכול לחוות אחד מהם כטעים יותר אם יאמרו לו שזה אורגני", הוא אומר, ומוסיף שהידיעה שבשר גודל מתרביות מעבדה תשפיע על כל ביס, גם אם כימית הוא יהיה זהה לבשר רגיל. דווקא בנוגע לאכילת חרקים, הנושא שהוא חוקר בימים אלה, הוא יותר אופטימי. "רובנו אוהבים דבש, שנוצר על ידי חרקים. יש כיום כמה מסעדות יוקרה שמגישות מנות שכוללות חרקים. אם יש מי שמוכן לשלם 10 דולר עבור נמלה, הכל אפשרי", הוא אומר.

קנגו סוזוקי מחברת איגלנה, ותמיסת החד־תא. האתגר: מזון מ־100% אצה, צילום: בלומברג קנגו סוזוקי מחברת איגלנה, ותמיסת החד־תא. האתגר: מזון מ־100% אצה | צילום: בלומברג קנגו סוזוקי מחברת איגלנה, ותמיסת החד־תא. האתגר: מזון מ־100% אצה, צילום: בלומברג

"תעשיית המזון צריכה להיענות לאתגר של יצירת מוצרי מזון טעימים", אמר ארנולד ון הייס, חוקר חרקים הולנדי שעובד בשירות האו"ם ואחד ממחברי "The Insect Cookcook", בראיון לבלוג המדע האמריקאי io9. "בניסוי טעימה עיוורת שערכנו תשעה מעשרה אנשים העדיפו קציצה שחלקה עשוי מזחלים של חיפושיות זבל על פני קציצה מ־100% בקר. אספקת מידע על הערך התזונתי והתרומה הסביבתית יעזרו להטיה הפסיכולוגית".

"הפתרון לא יגיע מפריצות דרך טכנולוגיות", אומרת ל"מוסף כלכליסט" ד"ר מורגן גאי, מנהלת חברת הייעוץ Bellwether Food Trends. "אמנם ההשלכות הסביבתיות של תיעוש הבשר יקרות ומזיקות, אבל לדעתי התשובה תגיע מכיוון של קהילתיות וקיימות, מחזרה לגידול אוכל עצמאי, לדוגמה משפחות שיתאגדו ויגדלו יחד תרנגולות בחצר". אבל גם גאי מודה שמזונות ממקורות לא סבירים עשויים להפוך למקובלים, "כמו שבעבר אנשים לא העלו על דעתם לקנות ירקות קפואים, והיום זה מובן מאליו", היא אומרת.

"יש שלוש אפשרויות לעתיד", אמר סרגיי ברין בסרטון שליווה את חשיפת המעורבות שלו במחקר של פוסט. "האחת היא שכולנו נהפוך לצמחוניים. זה לא סביר. השנייה היא שנמשיך להתעלם מהבעיות, מה שיגרום להחמרת הנזק. האפשרות השלישית היא שננסה משהו חדש. יש מי שחושבים שזה מדע בדיוני. אני חושב שזה מראה שאנחנו באמת מתאמצים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות