השורה התחתונה
מדד יתר־50 בפסגה; ת"א־25 רק במקום השלישי
ברביעייה הפותחת של מדדי ישראל מככבות המניות הקטנות. מדד יתר־50 מוביל את הרשימה עם תשואה של 45% בשלוש שנים
שוק המניות המקומי אינו חלק מהראלי העולמי, ובשנים האחרונות הוא נמצא בפיגור לעומת העליות בשווקים המערביים, ובפרט בארה"ב. לפני חמש שנים עמד מדד S&P 500 על 870 נקודות, והיום הוא עומד על 1,950 נקודות עם זינוק של 125% לעומת עלייה של 59% במדד ת"א־100 באותה תקופה. בשוק ההון המקומי מייחסים את הפיגור למצב הגיאו־פוליטי, להעלאה האפשרית של מס החברות ולרגולציה בסקטורים של התקשורת, האנרגיה והפיננסים (שמאפילה על רווחי החברות) וגם הארכת שעות המסחר לא עזרה.
ניתן לחלק את המדדים לשלוש קבוצות: מדדי מניות קטנות, מדדי מניות גדולות ומדדי איכות. כאשר בוחנים את המספרים, מסתבר שלמשקיעים השתלם להשקיע במניות הקטנות לאורך זמן. בשנה וחצי האחרונות השיא מדד יתר מניות 34% יותר ממדד ת"א־25, ובחמש השנים האחרונות הוא הניב 60% יותר. לעומת זאת, במדדי המניות הגדולות נרשמו סטיות תקן נמוכות יותר: בחמש השנים האחרונות התשואה הרבעונית השלילית הגבוהה ביותר במדד ת"א־25 היתה 8.53%- לעומת 14.06%- במדד יתר־50.
הראשון בדירוג הוא מדד יתר־50, המייצג את השווי המצרפי של 50 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה מבין המניות שאינן נכללות בת"א־100. המדד שנשק לרמה של 600 נקודות כמה פעמים במשך חמש השנים האחרונות השיא 38.27%, 45.36% ו־87.95% בשנה וחצי, שלוש שנים וחמש שנים, בהתאמה. שווי השוק של החברות המרכיבות את המדד נע בין 300 מיליון שקל למיליארד שקל. המניות הגדולות במדד הן אודיוקודס, IDO אקויטל, בריינסוויי ונטו אחזקות. סטיית התקן של המדד גבוהה, וזהו החיסרון הבולט במדד קטן שמכיל מניות קטנות.
מדד יתר מניות מדורג במקום השני ומכיל את כל המניות שלא נכנסו למדד ת"א־100. הניב השיא את התשואה הגבוהה ביותר בשנה וחצי האחרונות (47.25%) ובחמש השנים האחרונות (118.02%), פי שניים ממדד ת"א־25 שמדורג במקום השלישי. יש הרואים בחברות הכלולות במדד ת"א־25 השתקפות למצב המשק, ואם כך הדבר — מצבו טוב. במקום הרביעי בדירוג ממוקם מדד יתר ת"א שמכיל את כל מניות המאגר שאינן כלולות במדד ת"א־100. לעומת שני מדדי היתר שמככבים בפסגת הטבלה, המדד מזדחל אחריהם עם תשואות נמוכות, אך עדיין מכובדות למדי.
האחרון בדירוג הוא תל דיב שנחשב למדד איכותי, להבדיל ממדדי שווי השוק שנחשבים לכמותיים. הוא כולל את המניות שתשואת הדיבידנד השנתית המינימלית של החברות היא 2%, מה שמבטיח מדד שכולל מניות עם פעילות מבוססת שמחלקות דיבידנד באופן שוטף. המדד מכיל 35 חברות שרובן מבוססות ובעלות שווי שוק של לפחות מיליארד שקל. רוב החברות מוטות לשוק המקומי — למשל טבע, כיל, סלקום, שיכון ובינוי ושופרסל.
התשואה שתל דיב השיא בשנה וחצי האחרונות (31.91%) הרבה יותר גבוהה מהתשואות של מדדי ת"א־25 ות"א־100 באותה תקופה. בשלוש וחמש השנים האחרונות המדד בתשואת חסר לעומת מדד ת"א־100, אך צריך לזכור שההרכב שלו שונה לפני שלוש שנים.
בתל דיב מככבות 11 חברות נדל"ן (אלוני חץ, גזית גלוב) שמהוות 30% מהמדד. סקטורים כמו מזון (שטראוס, אסם), שירותים פיננסיים (מגדל ביטוח, כלל ביטוח), תקשורת (בזק, פרטנר) וצריכה (פוקס, דלק רכב) תופסים כל אחד כ־10% מהמדד. בעקבות השינוי בהרכב המדד סטיית התקן שהיתה בין הגבוהות הפכה לממוצעת, 10.26 בשנה וחצי האחרונות. המדד עשוי להיות מבטיח לנוכח הפיזור הסקטוריאלי ומצב המניות המרכיבות אותו שמצטיירות כחברות "בריאות".
השורה התחתונה: משתלם להשקיע במניות קטנות בטווח ארוך, אך במדד המכיל מעט מניות קטנות תיתכן סטיית תקן גבוהה
IFO מפיצת מוצרי מורנינגסטאר בישראל
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה