המאבק על שכר הבכירים מקבל פנים

אפשר להטיח בשר האוצר יאיר לפיד אין ספור האשמות על מצבו הבלתי משתפר של מעמד הביניים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את היכולות לזהות מתי מצטבר מומנטום תקשורתי, כזה שעשוי למנף את האג'נדה שלו. אי אפשר לקחת ממנו גם את העובדה שבניגוד לשרי אוצר קודמים הוא החליט לשנות את נורמות ההתנהגות של הבכירים בענף הפיננסים, לפחות בכל הנוגע לשכר שלהם.

בצעד כמעט חסר תקדים לפיד החליט להעלות על הגריל את מנכ"ל הפניקס אייל לפידות שכעת מבקש לו שכר בהיקף של עשרה מיליון שקל. המאבק על שכר הבכירים יהפוך להרבה יותר קונקרטי אם יהיה לו סמל: פנים, שם ותלוש שכר מופקע, ולפידות מתאים בול לתפקיד.

לפידות הוא סמל של הפערים שנוצרו בחברה הישראלית. מנהל שכיר שאיבד את הכיוון כשפיתח תאווה בלתי נשלטת למזומנים והפך אותה לפונקצית המטרה שלו. לפידות עובד במקצוע המתגמל של להפוך את אייל לפידות לאיש עשיר. כל היתר - ובעיקר תשומת לב לפערים בחברה הישראלית בכלל ובחברה שלו בפרט (ב־2013 שכרו היה גבוה פי 52 משכר הממוצע של עובדיו) - הפכו בעיניו לעניין שולי, חסר תוכן, סתם נרטיב של רשעות הנובע מצרות עין מול כיסו המתמלא.

אשר לי ואאשר לך

לפידות הוא דוגמה חיה לעיוות של האישורים ההדדיים בתחום הפיננסים. בכל פעם נדרש אישורם של בעלי המניות לחבילת השכר השמנמנה של המנכ"ל. בכל פעם ניצבים הגופים הפיננסיים המחזיקים במניות החברה לאשר את חבילות השכר הללו. פעם לפידות מאשר לחבריו מהמגזר ופעם חבריו מהמגזר מאשרים לו. סידור עבודה שכזה. במקרה של לפידות הצביעה הפניקס בעד שכרם של כלל מגדל מנורה והראל. לפידות מצפה שכך ינהגו גם הם. אם זה עבד בכל השנים האחרונות אין סיבה שזה לא יעבוד גם הפעם. אף אחד לא אמר לו שמישהו שינה את הכללים ועכשיו חברות הביטוח נדרשות לנפק הסברים מפורטים על דרך הצבעתם.

לפידות הוא עוד אחד מאותם מנהלים שהתעשרו אצל בעל הבית יצחק תשובה. אצל תשובה, להעשיר מנכ"לים, זו דרך חיים. תשובה לא מכהן בשום תפקיד ביצועי בדירקטוריון של החברות הציבוריות שנמצאות תחת שליטתו. למה לו, בשביל זה הוא שוכר את שירותיהם של מנהלים ומשלם להם מיליונים, כדי שאלו יעמדו בקו האש עבורו מול הרגולטור ומול הלקוחות. לפידות הוא דוגמה קלאסית למנהל שהצליח למשוך אליו את האש מבלי שבעל הבית יספוג שריטה ולו הקטנה ביותר על כך שהוא מוכן לשלם למנכ"ל שלו את הסכומים הללו.

ביצועי השוק תמורת שכר עתק

מאז ומתמיד ענף הפיננסים נחשב לאחד הענפים המתגמלים ביותר בסקטור העסקי. עובדי בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות - אנשים שמנהלים כסף של אחרים תמיד נחשבו למתוחכמים, כאלו העוסקים בתחום סבוך ומורכב הנדרשות לו מיומנויות ואיכויות שמצדיקות שכר גבוה. ככל שחלפו השנים התברר שהיכולות המיוחדות של מנהלי כספי הפנסיה הגמל וההשתלמות הן לא כל כך מיוחדות, שמרביתם עושים לא יותר מביצועי השוק ושהשכר שהם מקבלים בשביל זה מופרז. בשנים טובות הצליחו המוחות הקודחים של המנהלים הללו לייצר תשואות חיוביות ובשנים רעות של מיתון, האטה וירידות חדות בשוק ההון הם נפלו כמו כולם. בדרך הם סידרו לעצמם בונוסים ודמי ניהול מופקעים שלא הצדיקו את התוצאה שהיתה מתקבלת ממילא מביצועי השוק ולא מיכולות הניהול שלהם. השכר שמבקש לו אייל לפידות עונה בהחלט להגדרה של שכר מופרז, בייחוד כאשר הביצועים שהצליח להביא לחוסכים שלו מאז שנכנס לתפקיד בשנת 2009 הם הגרועים ביותר מבין חמשת חברות הביטוח הגדולות.