הון אנושי: שמיניות באוויר

יום ראשון בערב, כשבכיכר רבין התכנסו 80 אלף איש להזדהות עם החטופים ובאצטדיון בפורטאלזה התכנסו 60 אלף איש לצפות במקסיקו־הולנד, התאספה במוזיאון תל אביב רשימת מוזמנים הרבה יותר מצומצמת לכבד את עורך הדין יוסי גרוס, במלאות 80 שנה להולדתו.

בכניסתי למוזיאון פגשתי את שני החברים הטובים יו"ר הראל יאיר המבורגר ויבואן קיה רמי אונגר, ונזכרתי שבסוכות פגשתי אותם יחד עם אהוד אולמרט בכניסה לביתו של הרב אלימלך פירר בבני ברק. כידוע, בנו של אולמרט, שאול, נשוי לבתו של גרוס, ורדית, אבל הוא לא הגיע לאירוע. מישהו הסביר לי שאולמרט נעדר בגלל המונדיאל ולא משום שהשופט דוד רוזן גזר עליו שש שנות מאסר: "גזר הדין ממש לא מפריע לו להגיע לאירועים כאלה".

ניגשתי להמבורגר ואמרתי לו שאני מאוד מעריך את זה שהוא מקריב את שמינית הגמר בשביל גרוס. "לא, לא, לא", מיהר לענות בחצי התנצלות, "אני פה רק לקוקטייל הפתיחה ואחר כך רץ לראות את המשחק". באותו מצב היה גם הטייקון ונשיא קבוצת אלון דודי ויסמן. "קפצתי רק להגיד שלום ומיד אני עוזב. יש משחק", הודיע. אונגר התגנב החוצה וביקש שלא אגלה שהוא הבריז דקה אחרי שהגיע.

מחוץ לאולם פגשתי את אלי יונס מעשן סיגריה עם בכירה ממשרדו של גרוס שאמרה: "ניסיתי לשכנע אותם לדחות את האירוע בגלל המונדיאל, אפילו השתמשתי בתירוץ של העצרת. זה לא עזר". החיוך של יונס חשף את שיניו הבריאות: "אני פשוט הולך לראות את המשחק", אמר.

ליד הבופה פגשתי את אהרון פוגל, שהיה לכמה רגעים יו"ר אי.די.בי. אמרתי לו שהדחתו ביום שבו היתה אמורה להסתיים העברת השליטה לבעלים החדשים הפתיעה אותי. "גם אני לא ממש צפיתי את זה, אף על פי שזה היה באוויר", הודה פוגל, ופנה לנתח את מצב התאגיד. "החברה רווחית, במיוחד החברות למטה. סיכול המכירה של כלל היה מהלך נכון, כי רוב כספי המכירה היו מגיעים לנושים. עכשיו אפשר לפרוס את החוב".

בחודש שעבר הודיעו אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה גם ליו"ר כור ליאור חנס שהוא מסיים לעבוד בשבילם. "נותרו לי עוד שלושה חודשים, ואני מגיע למשרד כל יום", התגאה חנס, שבאופן מעניין חלוק על פוגל בנוגע לעסקת כלל.

"אני זה שתפר את עסקת כלל", סיפר חנס, "נעשתה פה טעות גדולה מצד הבעלים שהחליטו לא למכור במחיר מצוין. לא מוותרים על עסקה כל כך טובה בכזאת קלות". לתומי חשבתי שמי שטרפדה את המכירה לסינים היתה הממונה על הביטוח דורית סלינגר, אבל כנראה הדברים התנהלו אחרת.

בסביבות שמונה הבקיעה מקסיקו שער מפתיע, ומהאולם עלה רחש של חשש והערכה. את עו"ד רם כספי, שייצג את נוחי דנקנר מול אלשטיין ובן משה, שאלתי אם המומנטום הציבורי נגד הטייקונים הוא שחרץ את גורלו של דנקנר. "שום קשר", פסק, "הכל עניין של כסף. אמרתי לנוחי שאם הוא היה מביא את האחים נקש אז אי.די.בי היתה שלו".

את שלב הברכות פתח שותפו של גרוס דוד חודק, שסיפר על היכרותם עוד בימיו כסטודנט. אחר כך הראו סרט שסקר את סדר יומו הנמרץ של גרוס, שכתב 15 ספרים, ובהם הספר הראשון בארץ על דיני חברות. המשרד של גרוס הנפיק מאות חברות בבורסה. כולם עברו אצלו: תשובה, לבייב, בן־דב, דנקנר. אחרי הסרט עלה לברך לא אחר מנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, שהעיד שגרוס הוא חבר טוב שלו כבר יותר מ־50 שנה, ושהוא פורץ דרך בכתיבה משפטית על דיני חברות ובכלל.

באותו שלב הולנד חזרה לעצמה עם שני שערים מאוחרים שקפצו מהסלולריים. לאחר שהסדר העולמי שב על כנו, התפנו כולם להחמיא לגרוס, וגם אני בטוח שעוד אפגוש אותו, כרגיל, בכל אירוע שאליו אגיע. מזל טוב.