"אני לא מבין את החשבונאות של לפיד"

הספר של גניזי וליסט מסתיים בקריאה נרגשת לקובעי המדיניות לאמץ את הכלים והתובנות של הכלכלה ההתנהגותית, ובעיקר את הרעיון שאת השאיפה להתקדם בתחומים כמו חינוך, שוויון ואיכות הסביבה יש לבסס על מה שעובד בפועל. "כשלנו בניסיון לחפש ולגלות מה פועל ומדוע", הם כותבים, "אנחנו מחמיצים שוב ושוב את ההזדמנות להשתמש בכלי המחקר המדעי כדי להבין את הבעיות הדוחקות ביותר שלנו".

כשאני שואל את גניזי על מדיניות מע"מ אפס שמקדם שר האוצר יאיר לפיד, למרות ביקורת גורפת של כלכלנים, הוא אומר: "אני לא מבין את החשבונאות שבזה. נניח שהיו מחליטים שמעכשיו אסור לתת משכנתאות בארץ; מחירי הדירות היו נופלים בצורה מדהימה, כי מי יכול לשלם 2 מיליון שקל מהמשכורת? לעומת זאת, אם תוריד את המע"מ הניחוש שלי הוא שאם כבר, המחירים רק יעלו. הדרך לפתור את בעיית המחירים היא היצע וביקוש. אבל זו לא כלכלה התנהגותית, זו כלכלה: אתה רוצה להוריד את הביקוש לסיגריות, תעלה את המחיר של הסיגריות".

פרופ' אורי גניזי | צילום: נמרוד גליקמן

מה כן אפשר לעשות?

"עבדנו קצת עם קבוצת סטודנטים בלוד, דרך 'מרכז ארה"ב־ישראל לחדשנות וחברתיות'. השאלה היא איך אתה גורם ליותר חבר'ה שרוצים לגור בתל אביב לגור בלוד. זה משהו שאפשר לעשות באמצעות מדיניות ציבורית: להפוך את לוד למקום אטרקטיבי. איך עושים את זה? מעודדים פתיחה של בתי קפה, חנויות ספרים, דואגים שיהיה יותר בטוח. תשתית כבר יש שם, עם רכבת מתל אביב. אפשר לשכנע סטודנטים לעבור לשם על ידי תמריצים, למשל באמצעות הנחות בשכר לימוד, ואפילו לא הנחות גדולות. עכשיו הם סטודנטים, נחמד להם, אבל מה השלב הבא? אתה מתחתן ויש לך ילדים. אז צריך לדאוג שלילדים יהיה טוב להיות שם. אם יהיו לך 2,000 סטודנטים, לוד תהפוך לאטרקטיבית וירצו להישאר שם. ככה אתה מגדיל את ההיצע, כי בלוד לא חסרות דירות, וגם מוריד את הביקוש מתל אביב".