תחזית קודרת: ישראל בדרך למקום הראשון באי השוויון ב־OECD

"בטווח הארוך כולנו מתים". האמירה הידועה הזו של הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס לא מנעה מארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) לפרסם אתמול דו"ח שפורס את השינויים הצפויים לעבור על הכלכלה העולמית בחמישים השנים הקרובות, ועל אתגרי המדיניות שאיתם יצטרכו להתמודד ממשלות המדינות החברות בארגון בתקופה זו. עבור מרבית תושבי ישראל - שתמנה לפי הערכת הארגון 12.7 מיליון תושבים ב־2060 - הטווח הארוך לא נראה ורוד במיוחד.

כשהם מביאים בחשבון את המדיניות הנוכחית של עידוד פיזור ההכנסות במדינות השונות, כלכלני הארגון מעריכים שאי השוויון במדינות החברות יילך ויעמיק, חרף הירידה העקבית ברמת העוני העולמית.

מבחינה זו ישראל צפויה להפוך למדינה האי שוויונית ביותר מבין המדינות החברות בארגון לפי היחס בין הכנסות העשירון העליון לבין הכנסות העשירון התשיעי, כשהיא מותירה מאחוריה את המובילה הנוכחית בדירוג זה - ארה"ב.

מימין: בנימין נתניהו ויאיר לפיד. ישראל צפויה להפוך למדינה האי שוויונית ביותר מבין המדינות החברות ב-OECD | צילום: אלכס קולומויסקי

הפער בין העשירון העליון לב-40% עד 2060

לפי ה־OECD, המשך מדיניות חלוקת ההכנסות של המדינות החברות תביא להעמקה של 30% בממוצע בפער בין הכנסות העשירון העליון להכנסות העשירון התשיעי. בישראל עמד היחס הזה על פי חמישה בשנת 2010 והוא עלול לצמוח ליותר מפי שבעה ב־2060. כלומר, אף שישראל נמצאת גם היום במקום השני המפוקפק מבחינת פערי ההכנסות בין העשירונים במדינות OECD, המדיניות הנוכחית מביאה בטווח הארוך להגדלת היחס בהכנסות בין העשירונים ביותר מ־40%, שיעור גבוה משמעותית מאשר בממוצע מדינות ה־OECD.

ב־OECD מציינים שחרף ההשפעה החיובית של מדיניות שתגדיל את תשלומי ההעברות, מדיניות זו עשויה לפגוע בצמיחה בשל שני מנגנונים: האחד, שתקף בעיקר לכלכלות מבוססות תעשיות מתקדמות, הוא שפיקוח מוגבר על השוק יקשה על ביצוע רפורמות מבניות שדרושות בתעשייה דינמית ויכביד על התועלת שהכלכלה עשויה להפיק מטכנולוגיות חדשות בשוק. המנגנון השני נוגע לסכנה שבקצבאות ממשלתיות שעלולות לעודד אי תעסוקה ולכן להשפיע לרעה על הצמיחה.

כך או כך, ב־OECD מדגישים את חשיבות המדיניות הממשלתית בעולם שבו פערי ההכנסה מעמיקים בשל שינויים טכנולוגיים מהירים ושינויי עומק במבנים כלכליים: "המפתחות להתמודדות עם בעיית אי השוויון בהכנסות נמצאים בהגדלת מיקוד המדיניות שמעודדת שוויון הזדמנויות, שימת דגש על מנגנוני מימון לכלים שמעודדים שוויון דוגמת חינוך ושיטות מיסוי שיביאו בחשבון את אופיה הגלובלי של הכלכלה".

הנקודה האחרונה מתייחסת לקמפיין מסיבי שמנהל OECD בשנה אחרונה נגד התחמקות ממס של פרטים ותאגידים בינלאומיים, שבמסגרתה הוא מעודד חתימה של מדינות חברות ולא חברות על אמנת שיתוף מידע אוטומטי בנושאי מס.

כאמור, נוסף על האפשרות של מדיניות ממשלתית שאינה מעודדת חלוקה מחדש של הכנסות באופן מספק, ישנן גם מגמות חיצוניות שעתידות להשפיע על פערי ההכנסה. התפתחויות טכנולוגיות שעשויות להביא לייתור של משרות רבות יותירו אנשים רבים ללא הכנסה או עם הכנסה נמוכה, בעוד שאנשים שרכשו מיומנויות שיתאימו לדינמיקה של העולם הטכנולוגי ייהנו ממשכורות גבוהות במיוחד.

אי השיוויון מחריף

ההגירה למדינות המתפתחות תעצר - והמשבר יתעצם

המגמה הזו לא תהיה ייחודית רק לישראל, אלא תתרחש במקביל בעולם כולו. מדובר בהמשך של מגמה קיימת של מעבר משרות שדורשות מיומנות נמוכה למדינות העולם המתפתח - מגמה שמשפיעה בעיקר על המדינות החברות ב־OECD. בעשורים הקרובים עתיד לעבור מרכז הכובד של הכלכלה העולמית למדינות אלו, שיהיו אחראיות לנתח גדל והולך מהצמיחה העולמית, על חשבון כלכלות OECD.

בהתאם, היקף הסחר בין כלכלות שחברות כיום ב־OECD כחלק מפעילות הסחר העולמית יילך ויצטמצם, בעוד שהיקף הסחר בין מדינות שאינן חברות ב־OECD יילך ויתפח. כך, בעוד ב־2012 היה הסחר בין המדינות המפותחות אחראי ל־47% מהסחר הבינלאומי, ב־2060 הוא יהיה אחראי ל־25% בלבד מהסחר הבינלאומי.

נקודה נוספת שעליה מצביע הארגון בדו"ח היא השפעות שינויי האקלים על הפעילות הכלכלית העולמית.

ברקע תוכנית הפעולה של נשיא ארה"ב ברק אובמה להגבלת פליטת גזי חממה בארה"ב, שהתפרסמה בחודש שעבר, והצהרת כוונות מצד מנהיגי סין על צמצום השימוש בפחם כמקור האנרגיה העיקרי עבור התעשייה במדינה, צופים כלכלני OECD כי את עיקר הפגיעה יספגו הכלכלות באסיה ובאוקיאניה, שהתוצר שלהן ייחתך בעד 6% כתוצאה משינוי האקלים.

בניגוד לתחזיות חמורות יותר שהתפרסמו בחודשים האחרונים, כלכלני OECD מעריכים שהפגיעה בתוצר הכלכלות החברות בארגון ביבשת אמריקה לא תהיה משמעותית במיוחד - זאת מתוך הנחה שהמדינות ערוכות לשינויים המתרגשים על כדור הארץ.

הזדקנות האוכלוסייה בעולם המערבי תמשיך, וכך גם העמקת הפער בין ההתחייבויות הפנסיוניות לבין היכולת לעמוד בהן. מבחינה זו, יפן היא המדינה שנמצאת במצב החמור ביותר, כאשר הדו"ח מעריך שעליה להקצות סכום השקול ל־12% מהתמ"ג שלה כדי למנוע כניסה של הממשלה למשבר חוב. עם זאת, הסף שקבעו כלכלני הארגון עבור חוב ממשלתי בר קיימא הוא נמוך יחסית - 60% ביחס לתמ"ג ולפיו הם העריכו עד כמה כל מדינה צריכה להתאים עצמה לעתיד מבחינת התחייבויות הפנסיה, הבריאות והחינוך.

הפער הפיסקאלי הזה בישראל אינו גבוה יחסית הודות ועומד על כ־2%. דנמרק, צ'כיה, ניו זילנד שוויץ ולוקסמבורג נהנות מעודפים שמספיקים לגשר על הפער הפיסקאלי הזה כך שאינן צריכות לבצע התאמות כדי להבטיח עמידה בהתחייבויות הפנסיה, הבריאות והחינוך שלהן.

אחד הגורמים הדמוגרפיים שכלכלני OECD הביאו בחשבון בהערכת הפערים הפיסקאליים הוא ירידה עד כדי עצירה של ההגירה מהמדינות המתפתחות למדינות המפותחות, בזכות הגדלת נפח הפעילות הכלכלית במדינות דוגמת הודו, סין ואינדונזיה, ויצירת משרות חדשות בהן.

כך, התארכות תוחלת החיים ושיעור הילודה הנמוך במדינות המפותחות והירידה בהגירה ייצרו "זעזוע כפול" שיחמיר את המשבר.

הצד החיובי של תהליכים גלובליים דומים לאלו, לפי כלכלני OECD, הוא נשיאה משותפת בעול והתמודדות משותפת עם משברים כלכליים. החשיבות של התהליך הזה נוגעת בעיקר להתמודדות עם שינוי האקלים, שאף שהגורמים אליו מקומיים - למשל, התבססות נרחבת של התעשייה הסינית על פחם - ההשפעות שלו הן גלובליות.

דגש נוסף שכלכלני ה־OECD מציעים לשים אליו לב הוא הגברת שיתוף הפעולה הבינלאומי במחקר ופיתוח לנוכח הבעיות העולמיות שמסתמנות בעשורים הקרובים. לשיטתו של ה־OECD, התמריצים של מדינות בודדות להשקיע במחקר ופיתוח הולכים ופוחתים עם התחזקות הקשרים בין הכלכלות. לכן, הארגון ממליץ לחתור לקביעת סטנדרד גלובלי לקניין רוחני על ידע, שימנע את דיכוי החדשנות. הבעייתיות של הבדלים בחוקי הקניין הרוחני בין מדינות שונות לעולם גררו את עולם הטכנולוגיה בכלל, ואת עולם הסלולר בפרט, למאבק מתמשך על פטנטים בכמה וכמה מדינות.

עם הצפי להתפתחויות טכנולוגיות נוספות, נכתב בדו"ח, יש לפעול גם למניעת מאבקי זכויות יוצרים מסוג זה.

מרבית התחזיות של ה־OECD כפי שהתפרסמו בדו"ח אינן חדשניות, אבל העובדה שארגון מרכזי מצביע במסמך אחד מגמות שנידונו עד עתה בעיקר במוסדות אקדמיים מסייעת להרחבת השיח הציבורי אל מעבר לבעיות של הכאן והעכשיו. גם אם מעבר לכך, בטווח הארוך, רוב מקוראי הדו"ח לא יהיו בעולם שיושפע בסופו של דבר מהמגמות האלה, חלה עליהם האחריות להביא אותם בחשבון כשהם יקבעו את המדיניות שתשפיע על העתיד.