26 אפליקציות, זה כל מה שאתם צריכים בחיים

כמה אפליקציות מותקנות על המכשיר הסלולרי שלכם? עכשיו תנכו מהמספר הזה את ערימת אפליקציות שהגיעו איתו. כמה מהן התקנתם בעצמכם? ובכמה מהן אתם בכלל משתמשים?

מחקר חדש מצא שהמספר הזה עומד על 26 אפליקציות בחודש. זהו. יש אפליקציות שכולם משתמשים בהן: מייל, מפות, חיפוש גוגל, אפליקציה למקרה שאתה משתמש בתחבורה ציבורית ורוצה ניחוש מתי האוטובוס יגיע, אפליקציית מסרונים כלשהי, פייסבוק, טוויטר, משהו לרשום בו רשימות, מצלמה מפונפנת אם זה הקטע שלך, דרופבוקס או גוגל דרייב, וזהו פחות או יותר. כן, יש עוד. הן נמצאות באיזשהו מקום למקרה שתצטרך אותן. ויש עוד איזה עשרים אפליקציות שהורדת פעם, ניסית, הגעת למסקנה שאין לך מושג מה זה עושה ואין לך כוח לברר - אבל באותה המידה גם אין לך כוח להסיר אותן. 26 אפליקציות זוכות לשימוש חודשי. זה הכל.

אתם משתמשים רק ב-26 אפליקציות בממוצע, לא חבל על כל השאר?

והמספר הזה קבוע למדי. בסוף הרבעון הרביעי של 2011, הוא היה 23.2, בסוף הרבעון הרביעי של 2012, 26.5, ובסוף הרבעון הרביעי של 2013, 26.8. לרוב המשתמשים, זה לא אומר הרבה. יש את האפליקציות שהם אוהבים, יש את האפליקציות שהם צריכים, וזהו.

התקשורת האירופית לא אוהבת את הזכות להשכח

גוגל נכנסה לאחרונה לתחום חדש לה, ציות לחוק, והיא התחילה ליישם את הפסיקה של בית הדין האירופאי לזכויות אדם על הזכות להשכח. כפי שאפשר היה לנחש מראש, מי שמשמיע קול יללה היא התקשורת האירופאית.

אז מה נעלם מהזכרון הקולקטיבי האירופאי, כפי שמציגה אותו חברת החיפוש? ובכן, שקר כלשהו של שופט כדורגל, שהוזכר בגרדיאן ובדיילי מייל, נעלם מגוגל; סיפור על בריטי שהואשם בהונאה, וזוכה אחר כך, נעלם (הוא פורסם במקור בגרדיאן); עמוד ארכיון שלם של הגרדיאן, עם חדשות משבוע שלם, שלא ברור את מי הן עצבנו; מאמר מהגרדיאן על עובדים צרפתים שמקשטים את החלונות שלהם במדבקות תזכורת (דהפאק?); ועוד כמה פריטים.

כל המידע הזה, חשוב לציין, נמצא בארכיונים המקוונים של העיתונים הנ"ל. פשוט, אם אתה מנסה למצוא אותו בגוגל אירופה, תשכח מזה. אתה עדיין יכול למצוא אותו בארכיון של העיתונים עצמם, ואתה עדיין יכול למצוא את המידע ב-google.com, אבל אם אתה מסוג המחפשים העצלנים, אז גוגל מטשטשת – בצו של בית משפט - חלקים מההיסטוריה, בינתיים בלי קו מובהק שאפשר לזהות.

בעקבות המייל האבוד

גולדמן סאקס היא אחד הארגונים השנואים ביותר בעולם, ובצדק: בנק חלקלק, שתמיד מהמר על שני הצדדים ותמיד מנצח על חשבון חורבנו של האחר. אז אפשר קצת לשמוח לאידו.

איפה המייל שלי?!

לבנק קרתה תקלה. עובד קבלה שלה שלח בטעות המון מידע שהיא טוענת עכשיו שהוא חשאי ואישי לחשבון הג'ימייל הלא נכון של מישהו. במילים אחרות, מישהו שלא צריך להחזיק בכך מחזיק כעת ערימות של מידע בנקאי חשאי, וגולדמן סאקס רוצה למחוק את המידע. לטענתה, העובדת אמורה היתה לשלוח את המייל לחשבון שהסיומת שלו היא gs.com, כלומר חשבון של גולדמן סאקס, אבל שלחה בטעות לג'ימייל. קורה. לא דווח עם העובדת הועברה לג'וב אחר, כמו האכלת תנינים.

גולדמן סאקס דרשה מגוגל למחוק את המייל, ולזהות את האיש שקיבל אותו. גוגל, בצדק, שלחו אותה לבצע בעצמה מעשה מגונה עם קקטוס, אבל אם היא רוצה בכל זאת לעשות משהו, שתואיל להמציא לה צו של בית משפט. בגולדמן סאקס ייללו שאם כל זה ייצא החוצה, ייגרם נזק חמור לשמם הטוב, כאילו שיש להם כזה, בעוד שגוגל צריכה בסך הכל למחוק איזה מייל, ואת זה הם שלחו לבית המשפט בבקשה לצו.

התנצלות שאיננה התנצלות

הסמנכ"לית השנויה במחלוקת של פייסבוק, שריל "אני מעצימה נשים על ידי העסקתן שלא בשכר בזמן שאני גורפת מיליונים" סנדברג, התייחסה אתמול (ד') לראשונה לניסוי בבני אדם שביצעה פייסבוק ב-2012.

כמובן, סנדברג לא התייחסה לניסוי עצמו: זה היה בעייתי מדי. היא אמרה, עם זאת, ש"המידע על הניסוי נמסר בצורה כושלת, ועל כך אנחנו מתנצלים. מעולם לא התכוונו להרגיז אתכם." שימו לב: הבעיה, אליבא דסנדברג, היא לא בניסוי פסיכולוגי ב-700,000 ללא הסכמתם; הבעיה היא ב"מידע שנמסר עליו בצורה כושלת." על זה, ולא על שום דבר אחר, מתנצלת סנדברג.

בינתיים, נתפסה פייסבוק בשקר נוסף: היא טענה שתנאי השימוש שלה מאפשרים לעשות ניסויים, כי המשתמשים הרשו לחברה להשתמש במידע שלהם למחקר. אבל, כפי שחושף פורבס, את הסעיף על כך שהמשתמשים מרשים להשתמש במידע לניסויים, פייסבוק הוסיפה לתנאי השימוש שלה ארבעה חודשים לאחר הניסוי. לא שזה משנה: כדי לקבל הסכמה לניסוי, צריך הסכמה מודעת, ואף אחד לא קורא את המגילות של פייסבוק ממילא. אלא שכעת נתפסת החברה בשקר שמעיד שהיא כל כך הסתבכה בשקרים של עצמה ובשינוי הבלתי פוסק של תנאי השימוש שלה, שהיא כבר לא זוכרת איזה שקר היא סיפרה מתי.

קצרצרים

1. גוגל הולכת בעקבות אפל, ואוסרת על פורנו ברשת הפרסומות שלה, בכלל זה קידום של אתרי פורנו, שלדברי גוגל מוגדרים כ"ספציפית אלו שמציגים אקטים מיניים מפורשים מתוך כוונה להביא לגירוי, בכלל זה אקטים מיניים כגון אוננות." גוגל טוענת שהיא כבר שנים לא רוצה לראות זוהמה אנושית כזו במודעות שלה, אבל לא מעט מפרסמים דיווחו שהם נתפסו עם המכנסיים למטה בעקבות האיסור. ככה זה בפוריטניות האמריקאית: תאנאטוס לפני ארוס. מי אמר תרבות של מוות לעומת תרבות של חיים ולא קיבל?

No porn for you | צילום: אם סי טי

2. הקלפטוקרטיה הפוטיניסטית של רוסיה ממשיכה להדק את אחיזתה על צוואר אזרחיה, שגם כך מחרחרים: חוק חדש שלה מנסה לקבוע שכל שירות שאוסף מידע על משתמשים רוסים, יצטרך להחזיק את השרתים שלו ברוסיה ולשמור שם, ורק שם, על המידע הזה. במילים אחרות, כל שירותי התוכן המערביים יצטרכו לקבל את ה-FSB וה-SVR, היורשים של הקג"ב, כשותפי תוכן. יש סיבה להניח שהם יתנגדו, כי גם כך המשתמשים לא אוהבים את שיתוף הפעולה שלהם עם מרגלים. וזה בדיוק מה שהמשטר הפוטיניסטי רוצה: שהשירותים המערביים יצאו לו מהווריד ויפסיקו לאפשר לתושבים שלו תקשורת בלתי מפוקחת.

3. ממשלת בריטניה, בניצוחו הפעיל של דיוויד קאמרון, החליטה לפני כשנתיים להפעיל סנן רשת בממלכה המנוטרת, בשיטת opt out: כל התושבים בממלכה מקבלים רשת מסוננת, אלא אם הצהירו במפורש על כך שהם לא רוצים. התוצאה היתה צפויה למדי: סנן הרשת הבריטי חוסם 19% מאתרי הרשת הפופולריים ביותר. הוא אמור היה, לבלום פורנו. בינתיים הוא בלם בלוג פופולרי על המלחמה בסוריה, אתר פוליטי, ושני אתרים פמיניסטיים. כך הפכה מולדת הדיבור החופשי למצנזרת.

4. רוצים להתעלם לגמרי מהפסקה הקודמת ולשלוט על הגלישה של הילדים שלכם? יש פתרון. נתב חדש שנמצא בפיתוח יאפשר לקורב... למשתמשים שלו גישה לרשת רק אחרי שהם סיימו לעשות את המטלות שלהם. לא הכנת שיעורי בית? לא שטפת כלים? אין רשת! כמובן, הכלי הזה מיועד להורים שהתייאשו סופית מהיכולת שלהם להטיל מרות על ילדיהם מכוח אישיותם ונאלצים לעבור לנתיב ששמור בדרך כלל לסוהרים.

5. ואחרי הבולשיט של יו והקסם המוזר של הודור, מגיעה אפליקציה ששווה להתייחס אליה. האפליקציה "מיאו" תאפשר למשתמש לשלוח לחבריו בלחיצת כפתור תמונה של חתלתול, מהלך שבלי ספק ישפר את יומם – ועוד כזו שנלקחה ממאגרי Creative Commons, כלומר שאיננה מפירה זכויות יוצרים. למרבה הצער, כרגע נראה שהאפליקציה

מתקשה לגייס את הסכום הקטן שהיא צריכה. אנחנו חיים בעולם שנתן ל-Yo מיליון דולרים, לעזאזל.

"דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"