כשחברות כרטיסי האשראי מאיימות, סימן שנגענו בבור שומן

חברות כרטיסי האשראי לא אוהבות את השינוי החדש שרוצה לכפות עליהן הרגולטור – והוא מעבר לכרטיסי חיוב מיידי משולב. אז הן עושות את מה שהן יודעות לעשות הכי טוב – מאיימות לעלות את הריביות ולפגוע בציבור.

אם הולכים אחורה יותר רואים שמדובר בדפוס חוזר, כמעט תגובה אוטומטית שמשחררות חברות כרטיסי האשראי כאשר הרגולטור מאיים על הר הכסף עליו הן שולטות. גם לפני מספר שנים, כאשר הממונה על ההגבלים העסקיים דיבר על הורדה של העמלה הצולבת ידעו חברות כרטיסי האשראי לרמוז כי הפחתת העמלה הצולבת, תוביל דווקא לייקור המחירים. דבר שלא קרה.

כאשר מדובר ברפורמות שיוזם הרגולטור, איומים הן דבר מאוד נפוץ. כל חברה שמאיימים לה על מקור ההכנסה – מאיימת. באופן כללי יש שני סוגי איומים, האחד הוא המתגונן יותר, זה שטוען כי אם אכן הרפורמה המתוכננת תצא אל הפועל – הענף כולו יקרוס, המוני עובדים יפוטרו ועוד נבואות שחורות כאלו ואחרות.

הסוג השני הוא התוקפני יותר, זה שמפגין יותר כח, הוא כבר אומר למדינה שאם תעשה רפורמה – הוא יידע להגיב בהתאם והצרכן "בלית ברירה" הוא שיפגע – הוא זה שישלם יותר. דוגמא טובה לכך אפשר לראות בחברות כרטיסי האשראי שאומרות בפשטות: אם בשם התחרות או הדאגה לצרכן תפגעו לנו במקור ההכנסות, אנחנו נדע לפצות על זה ממקום אחר.

איומים מהסוג השני, שומעים בדרך כלל בחברות שפועלות בענף בעייתי, ולא תחרותי. אז, אפשר לוותר על הנבואות השחורות, ולקפוץ ישר לדרך הקלה ביותר – ייקור המחירים. שוק כרטיסי האשראי, שנשלט על ידי הבנקים, הוא ריכוזי. במשך שנים נלחמים הרגולטורים להכניס מתחרים נוספים לשוק, ובנתיים, חברות כרטיסי האשראי מצליחות לשמור על הטריטוריה. כיאה לשוק שאין בו תחרות, הצרכן משלם מחירים שמותירים בידי החברות רווחים גבוהים מאוד. לראיה, שלוש חברות רשמו בשנה האחרונה רווחים נקיים של 600 מיליון שקל בשנה – רווח המשקף תשואה להון של 14%-15%.

בשוק תחרותי, מבוזר ושקוף, לא היו החברות מאיימות בהעלאת מחירים, כל חברה היתה חושבת איך לחפות על הפגיעה בהכנסות מיצירת ערף מוסף ללקוח, ממשיכת לקוחות נוספים, בתי עסק נוספים ושירותים חדשים. לכן, אסור להיבהל מהאיומים של החברות. צריך להבין, זה חלק מדפוס ההתנהגות החוזר שלהן כחברות בשוק ריכוזי. דווקא האיומים הללו מלמדים, שכנראה, נגענו בעוד בור שומן, ויש מקום לרפורמה המתגבשת.