ביקורת תיאטרון: "כולם רוצים לחיות"
למרות החסרונות יש כמה רעיונות ורגעים מצוינים, וחנוך לוין יחיד ומיוחד
תיאטרון הקאמרי מעלה את מחזהו של חנוך לוין בבימוי אודי בן משה, עם רמי ברוך, ענת וקסמן, יצחק חזקיה, אבי טרמין, יוסי גרבר, דבורה קידר, תמר קינן, איתי שור, יובל סגל וזיו קלייר. דבר המבקרת: המשנה למלאך המוות גולגלביץ' מבשר לרוזן פוזנא שהגיעה שעתו למות, אבל ברישומים נפלה טעות וכך זוכה פוזנא להארכה של שלושה ימים מידי מלאך המוות מווצקי (חזקי הנפלא, שגם מפגין יכולות תיפוף מרשימות), כדי למצוא מישהו שימות במקומו. במסעו מגלה פוזנא את האמת העגומה: כולם רוצים לחיות, גם האומללים, החולים והגוססים, ואפילו הוריו הקשישים. ככל שמותו מתקרב, כך גובר אצל פוזנא הרצון לחיות.
רוב הזמן בן משה מצליח לאזן בין הומור לדרמה - וכרגיל עם כמה רעיונות מבריקים, אך לפרקים הגרוטסקה גלשה לקריקטורה וחבל. על הבמה היו משחק טוב של רמי ברוך, אנרגטיות וולגרית כנדרש של ענת וקסמן, תלבושות מקסימות של עפרה קונפינו, תפאורה נקייה של לילי בן נחשון ומוזיקה חביבה של קרן פלס בניהולו המוזיקלי של טל בלכרוביץ'. וכן, היו גם כמה רגעים שבהם נוצרו הקסם והניצוץ הלויניים וגרמו לצחוק או למחנק בגרון.
כשהאם (קידר הנפלאה) אמרה לבנה "הרי מול המוות גם אני רק תינוקת" והאב (גרבר הנפלא גם הוא) הודיע ש"המוות אינו עובר לסוחר", בצבצה לה דמעה בזווית העין. רגע חזק ומרגש נוסף היה בתמונת הסיום המצמררת, שבה הנער שחלף שם במקרה אמר "אני רוצה להתחלף עם אדון רוזן", שמדגישה לנו כמה המוות שכולנו כה פוחדים ממנו הוא בעצם רולטה רוסית.
שורה תחתונה: למרות החסרונות יש כמה רעיונות ורגעים מצוינים, וחנוך לוין יחיד ומיוחד.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה