מחוזי לא יכול לדון בהחלטת ממשלה

בבסיס הערעור של המדינה בעניין מניית הזהב של צים טמונים עלבון והנמכת קומתו של בית המשפט המחוזי בחיפה. לא רק שאינך מוסמך לדון בשינוי תנאי המניה, טוענת המדינה, אין לך את הכלים לשקול את האינטרסים הציבוריים הרחבים, שלא לומר את התבונה העילאית, שגולמו בהחלטת הממשלה בעת ההפרטה. לאורך השנים מועברות בהדרגה סמכויות בג"ץ לבתי המשפט המחוזיים. אז נכון שהשופט עדי זרנקין לא ישב כבית משפט מנהלי, אלא כבית משפט של חדלות פירעון, ועם זאת בית משפט מנהלי אינו מוסמך לדון בהחלטות ממשלה.

השופט זרנקין עשה כמיטב יכולתו לרבע את המעגל: גם לשמר את מעמדה השלטוני של המדינה כפי שהיא מתבטאת במניית הזהב וגם לקדם את הסדר הנושים על ידי הסרה מסוימת של מגבלת העבירות במניות.

המדינה דרשה להותיר את זכות הסירוב על 24 אחוז, צים דרשה לצמצם אותה ל־50 אחוז. זרנקין חתך באמצע - למדינה זכות סירוב במכירת 35 אחוז ומעלה וזכות טיעון במכירת בין 24 ל־35.

זרנקין הדגיש שכל יתר תנאי מניית הזהב יעמדו על כנם, לרבות ההוראות בדבר קיום הצי המינימלי וכמובן ההוראה לפיה כל החזקה או העברה של מניות בשיעור המקנה למחזיק בהם שליטה בחברה, תישאר. ובכל זאת המדינה לא מרוצה.

בפרשת אי.די.בי סירב העליון להתערב בפסיקת המחוזי למרות הטענה כבדת המשקל שניטל קניינו של נוחי דנקנר ללא קביעה מפורשת שאי.די.בי חדלת פירעון. שם היה מדובר בקניין פרטי, וכאן בציבורי.

ערעורה של המדינה נוגע לשתי שאלות: האחת, עצם הסמכות. השנייה, עצם ההסדר החדש.

זרנקין מנסה לספק לעליון את הנימוק לדחיית הערעור בכך שקבע כי שימר מהותית את מעמדה השלטוני של המדינה בשאלה החשובה באמת כמו שימור זכות סירוב להעברת השליטה. השאלה המרכזית היא האם השינוי בתנאי מניית הזהב מ־%24 ל־%35 הוא עילה להתערבות. המספר 24 לא נבחר סתם. במדינת ישראל מעל 25% זו שליטה.

כדי לחזק את טיעונה, מצביעה המדינה על חוסר תום הלב של החברה לישראל שהיתה מודעת למגבלות במניית הזהב וכעת כשהיא נדרשת לחילוץ צים שהיא אחראית לטביעתה, היא מתנערת ממנה". יכול להיות שזה יספיק לנזיפה בחברה לישראל, אולי גם בזרנקין.