צילום: אלכס קולומויסקי
חוסר אמון? צניחה של 20% בתוך עשור בפנייה לעליון
לפי דו"ח הנהלת בתי המשפט, מספר התיקים שנפתחים במחוזי עלה ב־50%, אך בבית המשפט העליון נפתחים פחות ופחות תיקים בכל שנה. עו"ד: ההליכים שם נגררים זמן רב, והשופטים לוחצים למשוך ערעורים ומאיימים להטיל הוצאות עתק
בעוד בבתי המשפט המחוזיים נרשמת בכל שנה עלייה במספר התיקים שנפתחים, הרי שבבית המשפט העליון הנתונים הפוכים ומצביעים על ירידה לא מבוטלת במספר המתדיינים שמגיעים לבקש סעד מהערכאה העליונה. כך עולה מנתונים שפרסמה אתמול הנהלת בתי המשפט, במסגרת דו"ח הרשות השופטת לסיכום שנת 2013. לפי נתוני הדו"ח, לפני עשור - בשנת 2004 - נפתחו בבית המשפט העליון 12,151 תיקים. מאז הלך מספר התיקים החדשים והצטמצם מדי שנה, עד שב־2010 נפתחו רק 9,739 תיקים ואילו ב־2013 נפתחו רק 8,916 תיקים בעליון, מספרים המשקפים ירידה מצטברת של 20%.
סיבה לאופטימיות?
היה אפשר לראות בצניחה זו סיבה לאופטימיות, אם לא מציבים אותה מול שני נתונים אחרים: במהלך אותו עשור מספר עורכי הדין בישראל הכפיל את עצמו. התוצאה המיידית של הצפת השוק בעורכי הדין היתה, והיא עדיין כזו במרבית הערכאות, זינוק מרשים במספר הסכסוכים שמגיעים לפתחם של בתי המשפט. בבתי המשפט המחוזיים קשה לפספס את המגמה הזו. נתוני הדו"ח באשר לערכאה של בתי המשפט המחוזיים מתייחסים לשנת 2006 ואילך: באותה שנה נפתחו 39,752 תיקים, ואילו ב־2013 כבר היה מדובר ב־59,489 תיקים - עלייה של כמעט 50% בתוך 7 שנים.
לאור העובדה שבבתי משפט השלום נשמרת עקביות במספר התיקים שנפתחו, יותר מ־400 אלף בכל שנה, הרי שלא ניתן להסביר את העלייה העצומה במספר התיקים המחוזיים בכך שמוגשים לבתי המשפט בערכאה זו יותר ערעורים, מפני שנצפתה עלייה במספר התיקים שנפתחו בבתי משפט השלום. דווקא העלייה במספר התיקים בבתי המשפט המחוזיים היתה אמורה לכאורה להביא לעלייה גם במספר התיקים שנפתחים בבית המשפט העליון כתוצאה מערעורים על החלטות המחוזי.
אז איך ניתן להסביר את הנתונים, והאם הם מלמדים על חוסר אמון של מתדיינים ואולי גם של עורכי הדין בבית המשפט העליון? אין זה סוד ששופטי העליון מעדיפים במקרים רבים להציע מיד בפתח הדיון למגיש הערעור לחזור בו ולמשוך את הערעור, אחרת יחויב בהוצאות, ובמקרים רבים נוספים מגובש פסק דין מהיר ולא מאוד מנומק במהלך הדיון עצמו.
תחושה זו מתבטאת היטב גם בנתוני הדו"ח, שבו מפורטים הסיבות לסגירת התיקים העיקריים שהגיעו לבית המשפט העליון. לפי הנתונים, 20% מהתיקים בעליון הסתיימו במחיקה לבקשתם של בעלי הדין, 37% הסתיימו באמצעות פסק דין שניתן באולם, בסמוך לתום הדיון. רק 34% מהתיקים הסתיימו בפסק דין מנומק שניתן לאחר עיון. יתר התיקים (9%) הסתיימו בצורות אחרות, למשל בפשרה או בהסכם גישור שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.
נתונים אלו תואמים היטב לתלונות שמעלים באופן תדיר עורכי דין שמרבים להופיע בבית המשפט העליון, ועולה מהם שכשני שלישים מהתיקים העיקריים שנפתחים (הנתונים לא מתייחסים לבקשות שונות ומהירות), מסתיימים לבסוף בפסק דין מנומק של שופטי העליון.
עורך דין מהתחום המסחרי, שביקש שלא להיחשף בשמו, הסביר אתמול ל"כלכליסט" את הקשיים שבהם הוא נתקל בעליון: "ראשית, ההליך בעליון נגרר המון זמן. פעמים רבות מחכים שנה או שנה וחצי עד לדיון. כשכבר יש דיון, לפעמים התחושה היא שהשופטים בכלל לא מכירים את התיק ולומדים את העובדות תוך כדי דיון. במקרים אחרים הם מגיעים עם דעה מגובשת, פונים לאחד הצדדים וממליצים לו בחום למשוך את הערעור, והרוב ממהר לעשות זאת מחשש לחטוף הוצאות כבדות".
גרוניס הביע סיפוק
נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס הביע סיפוק מהמשך המגמה של צמצום מלאי התיקים. "הנתונים המובאים בדו"ח מצביעים על מגמה ברוכה הנמשכת זה כמה שנים של צמצום מלאי התיקים במערכת המשפט. למעשה, מלאי התיקים ב־2013 היה הנמוך ביותר בשמונה השנים האחרונות", אמר גרוניס והוסיף כי "זהו ביטוי ממשי למאמצים הניכרים שמשקיעים כל הגורמים ברשות השופטת בייעול ההליך המשפטי".
עם זאת, חשוב לזכור שסגירת תיק במערכת אינה בהכרח מלמדת שהתיק אכן הגיע לסיומו. בתיקי פירוק, למשל, ברגע שניתן צו פירוק, התיק נרשם במערכת כ"סגור", אף שיש בו עוד עבודה רבה שלעתים נמשכת שנים אחר כך, וסגירת התיק היא רק פורמלית.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה