בין קרויפיזם לוואן חאליזם

ב־1974 ההולנדים הציגו לעולם כדורגל שונה. הטוטאל פוטבול ההולנדי ריתק אנשים והשגריר המקסים של סגנון המשחק החדשני היה יוהן קרויף -אידאליסט דריבליסט, גאון כדורגל מגיל 14 ששינה את פני המשחק לנצח, כשחקן וכמאמן.

ב־1974 לואי ואן חאל היה שחקן של רויאל אנטוורפן מהליגה הבלגית האפורה. הוא היה שחקן נוער בקבוצת החובבנים RKSV דה מיר האמסטרדמית ובגיל 20 הצטרף לאייאקס אך לא היה טוב מספיק כדי לשחק בקבוצה הבוגרת, שבה היו שחקנים כגון קרויף ויוהן נייסקינס. הוא עזב את הולנד ב־1973 לאנטוורפן, שם "זכה" פעמיים בסגנות אליפות בלגיה. ב־1977 הוא חזר לשחק בהולנד בטלסטאר, ספרטה רוטרדם ו־AZ אלקמאר, שם החל את קריירת האימון שלו כעוזר מאמן.

קרויף. הדריבליסט האידיאליסט - מלך הכיתה | צילום: איי אף פי

מלך הכיתה נגד החנון

מאז הפך ואן חאל לאחד המאמנים הטובים בעולם, אבל אולי, אם רוצים להבדיל בין הכדורגל שלו לבין זה של קרויף, צריך לחזור לאותה תקופה כדי להבין את ההבדלים המהותיים בין שני הנציגים הבכירים ביותר של הכדורגל ההולנדי.

בזמן שקרויף היה יותר מגניב מג'ון לנון והוביל מהפכה סגנונית בחברה ההולנדית כולה, ואן חאל היה שחקן גבוה ומוזר בליגה הבלגית -עם תספורת משונה ואף שבור -שחקן בינוני שתואר בתקשורת כ"מישהו שמשחק כאילו הוא בלע מטרייה". בזמן שקרויף הקסים את העולם, ואן חאל למד איך להתמודד עם הצד האפרורי של הכדורגל. קרויף הוא מלך הכיתה החתיך ששינה את פני העולם, ולואי היה החנון המוזר, שגדל להיות עשיר ומוצלח אך עדיין סוחב משקעים מאותה התקופה שבה היה דחוי.

בהולנד יש כרגע שתי אסכולות כדורגל ראשיות, שאפשר, באופן גס, לחלק לאסכולה אידיאליסטית ולאסכולה פרגמטית.

לואי ואן חאל ב-1974. גדל באייאקס אבל לא היה טוב מספיק

אמנות נגד ווינריות

האסכולה האידיאליסטית "שייכת" ליוהן קרויף. הקרויפיזם רואה בכדורגל משחק אינטואטיבי, מופשט ומקרי. מבחינתם, כדי להצליח בכדורגל צריך להיות אמן גדול. מישהו בעל טכניקה גבוהה, יצירתיות ו"ממזרות". האמן הגדול צריך לנוע לתוך חללים ריקים על ידי קריאת המשחק ושם לייצר יתרון למען קבוצתו.

את האסכולה הפרגמטית יותר מייצג ואן חאל. ה"ואן חאליסט" רוצה לראות את אותו סוג כדורגל שהולנד שיחקה ב־1974, אבל הדרך אליו שונה לחלוטין, ואם אין שחקנים מתאימים ל"טוטאל פוטבול", אז משחקים כדורגל אחר. הוואן חאליסטים מאמינים שהכדורגל הוא משחק סכמטי, שעובד על פי נוסחאות מוכרות וידועות ואלמנט המקריות ניתן לשליטה. בשביל להצליח בכדורגל צריך משמעת גבוהה, טכניקה טובה, אתלטיות רבה, תנועה בלתי פוסקת לתוך חללים ריקים, שהם, אחרי הכל, המקום שבו אפשר לייצר יתרון.

הקרויפיזם הפך את הכדורגל ההולנדי למה שהוא, הוואן חאליזם מנסה לשנות את הכדורגל ההולנדי למשהו ווינרי יותר.

נבחרת הולנד 2014. הכי הולנדית מאז 1974 | צילום: איי פי

משרתים נגד אמנים

בספרו האוטוביוגרפי, דניס ברגקאמפ, שהתאמן אצל ואן חאל ואצל קרויף, היטיב לתאר את ההבדלים בתפיסות העולם: "ואן חאל הראה באייאקס ובאלקמאר שהוא הכי טוב בעבודה עם צעירים שיש להם מה להוכיח. זה קשה יותר עבורו להתמודד עם שחקנים פחות צייתנים. בברצלונה הוא נלחם בריבאלדו, בבאיירן הוא רב עם פרנק ריברי ולוקה טוני, וכחמש שנים אחרי שזכה באליפות אירופה עם אייאקס הוא נכשל בנבחרת הולנד שהיתה בנויה על השחקנים שהיו אצלו באייאקס, שחקנים שגדלו וצברו ניסיון וכבר לא הלכו אחריו באופן עיוור".

ברגקאמפ המשיך: "עבור ואן חאל כל השחקנים שווים. מבחינתו, אין דבר כזה 'שם גדול', כולם צריכים להיות משרתים של השיטה -השיטה שלו. להבדיל, קרויף תמיד הסתמך על שחקנים נפלאים, אינדיבידואלים, כי הם אלו שהיו יכולים לנצח עבורו את המשחק ברגע אחד. הוא עורר שחקנים גדולים ואתגר אותם, לפעמיים על ידי יצירת קונפליקטים מלאכותיים. והיו אצלו גם מעמדות בין שחקנים -משהו שלא היה נתפס תחת ואן חאל. תארו לעצמכם שהיתה לכם קבוצה של ציירים בינוניים ואחד מהם היה רמברנדט -האם הייתם אומרים לרמברנדט מה לעשות? איך לצייר? או האם אתם הולכים לגרום לו להרגיש מיוחד כדי שהוא יוכל לייצר אמנות מדהימה?".

על ואן חאל אומרים בהולנד שהוא יכול לגרום ל"ציירים בינוניים" לזכות בפרסים הגדולים. קרויף לא יכול לעשות את זה, אבל על פי שיטתו, אין טעם לכדורגל בלי ציירים גדולים על המגרש. ולכן, למרות ההצלחה של נבחרת הולנד במונדיאל 2010, קרויף היה המבקר הגדול ביותר של הנבחרת ההולנדית. "בשביל לשחק 4-3-3 עם שני קשרים דפנסיביים צריך להקריב שחקנים יצירתיים", כתב קרויף עוד לפני גמר מונדיאל 2010 שבו הולנד ביישה את עצמה עם כדורגל הגנתי ואלים, והפסד לנבחרת ספרד עדיפה יותר. "לשחק הגנתי זה חרב פיפיות. כי צריך מישהו שישלוט באמצע המגרש וקשרים התקפיים. אם נשחק לאט ולא יצירתי, האפקטיביות שלנו תיהרס".

קרויף כובש. שקרויף רוצה לשחק יפה בכל מחיר, וואן חאל רוצה לנצח בכל מחיר" | צילום: איי פי

"יש דעות אחרות. חבל"

החזון של קרויף התברר כנכון (כמו במקרים אחרים). הוא ורבים אחרים בהולנד טוענים כי אם כבר מפסידים, אז צריך להפסיד בדרך שלך. ומה ואן חאל אמר על הגמר ב-2010? "יש דעות אחרות, וזה חבל, אבל אני חושב שהתמודדות פיזית היא חלק מהכדורגל, חלק מהספורט".

יאן דה פריס, אוהד הולנדי, מחדד את ההבדלים: "בתור אוהד אני חושב שהדרך הריאליסטית ביותר עבורנו לזכות באליפות העולם היא זו של ואן חאל. אבל זה מאבק בין המוח לבין הלב. אני תמיד פסימי ולא חושב שנוכל לזכות באליפות העולם -אז עדיף כבר לשחק כמו שקרויף רוצה. זה כאילו שקרויף רוצה לשחק יפה בכל מחיר, וואן חאל רוצה לנצח בכל מחיר".

דיוויד ווינר, שכתב את הספר על הכדורגל ההולנדי, "Brilliant Orange: The Neurotic Genius of Dutch Football", טוען שקיימת מלחמה בין האסכולות הללו שמשקפת מאבק גדול יותר בחברה ההולנדית: בין אידיאליזם (ליברליזם) לבין פנטזיה לריאליזם קר. ושיש התאמה בין הרצון "לנצח" לבין עליית הימין לשלטון בהולנד.

בכל מקרה, חובה לציין שגם ואן חאל וגם קרויף הם חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו מכירים כ"כדורגל הולנדי", שאינו חד־ממדי. כדורגל הולנדי הוא לא רק "טוטאל פוטבול", הוא גם חבורה של כדורגלנים וכחנים שמגיעים להסכמות לגבי איך לשחק. הכדורגל ההולנדי הוא מתחים בין לבנים לסורינאמים, הוא יאפ סתאם ודניס ברגקאמפ, הוא גם פרגמטי וגם אידיאליסטי. הוא הרבה דברים.

לואי ואן חאל. מחבק את אחד מהרמברנדטים שלו | צילום: איי אף פי

השינוי של לואי

חובה לציין גם שנראה כי ואן חאל שינה את התנהגותו ואימץ קצת מ"הקרויפיזם" -מטעמי פרגמטיות כמובן. הוא, באופן מודע, החליט שיש לו שחקנים מובילים שנמצאים "מעל" הקבוצה -ווסלי סניידר, אריאן רובן ורובין ואן פרסי. הם גם השחקנים היוצרים שלו, הרמברנדטים שלו במונדיאל הזה. ואן חאל הודה ש"אנחנו לא קבוצה פנטסטית", אבל "קשה לנצח אותנו". לא בדיוק דברים ברוח ה"טוטאל פוטבול", אבל הוא כן הרבה יותר מחבק ומתייעץ עם הכוכבים שלו.

במרץ האחרון הוא ניצל את הפציעה של רובין ואן פרסי כדי לקחת את חלוץ מנצ'סטר יונייטד למשחק של פיינורד בליגה ההולנדית ולהראות לו איך הקבוצה משחקת היטב עם שלושה בלמים. אז השניים דיברו עם ווסלי סניידר ואריאן רובן והחליטו ביחד עם ואן חאל לגבי המערך הנבחר: שלושה בלמים, חמישה קשרים ושני שחקנים קדמיים כשאת רוב ההרכב ימלא סגל צעיר של שחקנים מהליגה המקומית. "יש לנו קשר מאוד חזק", אמר ואן פרסי על היחסים עם ואן חאל. "כולם מכבדים אותו".

ולחשוב שוואן פרסי לא היה אמור לפתוח במדי הולנד בגלל שבפגישתו הראשונה עם ואן חאל הוא לא הסביר את תפקידו בצורה משכנעת יותר. "יש לנו מאמן גדול", אמר אז לאשתו אחרי שיחה בת 90 דקות עם ואן חאל, "אבל אני לא הולך לשחק אצלו".

אז מה שיש כאן זה מאמן שמגלה גמישות טקטית וקבוצה של שחקנים גדולים שקובעים ביחד איתו מה צריך לעשות, כשרוב שחקני הסגל הם שחקנים מהליגה ההולנדית. זה אולי לא "טוטאל פוטבול" אבל זה מאוד מאוד הולנדי. והנבחרת הזאת היא אולי הכי הולנדית מאז הולנד של 1974.