צילום: אוראל כהן
שוק על חבית נפץ
הירידות החדות שנרשמו במדדי האג"ח וההפסדים שספגו המשקיעים בקרנות הנאמנות לא בהכרח מבשרים על שינוי מגמה. אולם, הם מהווים תזכורת לחבית הנפץ ששוק האג"ח יושב עליה
כדרכן של בועות, שממשיכות להתנפח בבוז מופגן אל מול רואי השחורות ונביאי הזעם, כך מדדי האג"ח המשיכו לטפס במחצית הראשונה. ובזמן שהפסימיים עשו כותרות - האופטימיים עשו כסף. בחגיגה של שוק האג"ח כל אחד יכול להשתתף. המוסדיים גייסו מיליארדים לקרנות הנאמנות, החתמים גזרו קופונים בהנפקות, והמשקיעים נהנו מדי חודש מתשואה שנתית של פיקדון בנקאי.
כשמדדי אג"ח עולים כמו מדדי מניות, זה סממן מובהק לבועתיות. ירידות השערים החדות שנרשמו בחודש האחרון במדדי האג"ח וההפסדים שספגו המשקיעים בקרנות הנאמנות לא בהכרח מבשרים על שינוי מגמה. אולם, הם מהווים תזכורת לחבית הנפץ ששוק האג"ח יושב עליה. נורת אזהרה שמהבהבת בחוזקה.
בשלב זה ירידות השערים מוגבלות לשוק הקונצרני, בדגש על האג"ח המדורגות בדירוגים נמוכים. לעומת זאת, האג"ח הממשלתיות ממשיכות להפגין יציבות. כל עוד כך הם פני הדברים, ניתן יהיה להתייחס לגל הירידות הנוכחי כאל מימוש רווחים בריא. כל אוויר חם שיוצא מהבלון מרחיק אותנו מהתפוצצות הבועה.
ב־5.5 שנים האחרונות זינק מדד אג"ח כללי ב־52% לעומת השפל של משבר הסאב־פריים. זאת למרות הסדרי החוב שנלוו להם וחרף הריבית הנמוכה במשק. כעת, כשהתשואה הפנימית של מדד התל בונד־60 עומדת על 1.5%, על המשקיעים להפנים שהתשואות שנראו כאן לא יישנו, וזה עוד בתרחיש האופטימי. בתרחיש הפסימי, הם עלולים לספוג הפסדי הון כבדים אם הריבית במשק תעלה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה