"כמו ילד ביישן שנצמד לקיר"

חלל הגלריה לפיסול במוזיאון תל אביב משנה בימים אלה את פניו לטובת אירוח המופע החדש "פרחקיר" של ענבל פינטו ואבשלום פולק, שיעלה ב־15 ביולי. "יש פה ריקוד שהוא לא תערוכה ולא מיצג, אלא מן הכלאה, ואני לא יודע מה הוא יהיה בסופו של דבר", מסביר פולק בשלב החזרות. "יש תחושה שהעבודה נוצרה בגלל המוזיאון ובגלל החוויה שלנו כמבקרים בו. הריכוז והשקט במוזיאון שונים מאשר במופע".

הישיבה של הקהל סודרה אף היא באופן שיזכיר כי מדובר בחלל מוזיאלי. במקור היתה מחשבה שהקהל ינוע בחלל, אך לבסוף הוחלט להושיבו בצורת רי"ש בשתי פאות של זירת המופע.

אין זו הפעם הראשונה שבה פינטו ופולק יוצרים עבודה מחוץ לבמה קונבנציונלית: ב־2008 הם העלו בנורבגיה הפקה במבשלת בירה. "אי אפשר להסתתר פה. הכל חשוף לגמרי ואין מאחורי הקלעים, מה שרואים זה מה שמקבלים, בלי קונצים", אומר פולק.

פינטו ופולק. הכלאה בין תערוכה למיצג | צילום: אוראל כהן

הקיר כחלק מהיצירה

החיבור למוזיאון טבעי, כיוון שפינטו, נוסף להיותה רקדנית וכוריאוגרפית, היא בוגרת בצלאל ושורשיה נטועים בעולם האמנות. היא גם מי שמעצבת את התלבושות והתפאורה לכל עבודות הלהקה. "כל התהליכים שלנו ביצירות עוברים דרך ציור ואמנות פלסטית", אומרת פינטו ושולפת ספר סקיצות מקסים ובו רעיונות לתהליך העבודה. התלבושות - אוברולים ארוכים צבעוניים ושונים מאוד זה מזה - נסרגו בידי מוריאל דז'לדטי והם יצירת אמנות בפני עצמה. "סריג, בניגוד לבד, אפשר לפסל, הוא כמו פסל חי", אומרת פינטו.

הרקדנים נצמדים לקיר, מטפסים, קופצים, נשענים ויוצרים מבנים שונים בזוגות, שלישיות וקבוצות, והקיר הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה.

רקדני הלהקה בתלבושות שעיצבה ענבל פינטו. "סריג, בניגוד לבד, אפשר לפסל, הוא כמו פסל חי" | צילום: אוראל כהן

מה זה פרחקיר?

פינטו: "השם מתאר ילד ביישן שנצמד לקיר במסיבות כיתה, וכמובן גם קירות מוזיאון ואת האמנות שעליהם".

גם הפעם יש בעבודה נרטיב?

פינטו: "דווקא הפעם אין, אף שתמיד נמשכתי לנרטיב, כי מעניין אותי לחפש את מורכבות הנפש וצבעיה. החיפוש האינסופי הוא חלק מההוויה שלנו כיוצרים — דווקא לא ללכת למקומות שאנחנו יודעים שנצליח בהם. אנחנו מנסים תמיד ליפול לשדות שאנחנו לא מכירים, כי המקום הכי זר הוא גם המקום שהכי מעניין לחפש בו. אני מרגישה ששוב אנחנו לא בשדה הטבעי שלנו, אלא במקום שיש בו גילויים עצמיים. חלק מהכניסה למוזיאון הוא ההתוודעות לחומר שבו אתה יוצר, ובתהליך עסקנו בשבירת החומר, שבירת הידוע וגילוי הלא ידוע".

פולק: "גם בתנועה ותפיסת החלל, המוזיקה והתאורה ניסינו למצוא את הבסיס - מהו חומר הגלם שאנחנו עובדים איתו. כל התהליך היה להפוך את הגוף והתנועה לחומר גלם שאנחנו מדמים לדברים גיאולוגיים ופיזיים יותר, כמו אבן או ברזל, והיחסים בין האלמנטים והחומרים האלה יוצרים אינטראקציה וסיטואציה בלי לספר סיפור".

רק 200 צופים

את המופע תלווה מוזיקה חיה ומקורית, רובה בכלים אקוסטיים של המוזיקאים היפנים אומיטרו אבה, הירופומי נקאמורה ומיו גאנטו, שהקשר בינם לבין פינטו ופולק החל בשנה שעברה כשהישראלים הוזמנו לביים ביפן את המחזמר "החתול שחי מיליון פעמים". את התאורה יעצב יואן טיבולי מצרפת. "רצינו ליצור משהו מיוחד עם גופים מעטים כדי לשמור על מינימליזם", אומר פולק.

החלל יוכל לאכלס רק כ־200 איש, החלטה אמיצה וממש לא כלכלית. "זו בהחלט בעיה, אבל לפעמים אנחנו עושים דברים בעייתיים. זה חשוב מאוד גם כשזה לא כלכלי. בכלל, אני חושב שנדרש אומץ במקצוע שלנו, אז זה עוד צעד במהלכי האומץ", אומר פולק.