חקר ביצועים: השבוע של אפי רוזנהויז ויצחק תשובה

חקלאות: חסה במקום שבבים

התחרות עם סין ודרום קוריאה פגעה בתעשיית האלקטרוניקה היפנית, והותירה לא מעט מפעלים נטושים. עכשיו מסבים אותם למתקנים חקלאיים. במפעל שבבים של פוג'יטסו, למשל, מגדלים חסה בתנאים שמאריכים את חיי המדף שלה. טושיבה נערכת לגידול ירקות במפעל לייצור דיסקים. ופנסוניק, מכיוון אחר, מתכננת לעבור לייצור חממות הנשלטות בידי מחשב. החקלאות היפנית התבססה תמיד על משפחות שמעבדות חלקות קטנות, וכעת דווקא קריסת האלקטרוניקה מצמיחה חקלאות מודרנית ורחבת היקף, שתציע לצרכנים יותר תנובה ובפחות כסף. זה תוצר מפתיע של שוק חופשי תחרותי: חזרה למשק מקומי יותר, וחקלאות שמחליפה את התעשייה. ההיסטוריה התהפכה.

תמר טוניק

סדר בביטוחים הסיעודיים

תפקידה של חברה לדאוג לקשישיה. אלא שזה לא תמיד קורה. המדינה לא עושה מספיק, המשפחה לא בהכרח מסוגלת או רוצה. לוואקום הזה נכנסים הביטוחים הסיעודיים. אלא שבמקום לעזור לקשישים, הם לעתים כמעט מתעללים בהם. אם למשל אדם לא מסוגל להיעמד לבד אבל יכול לעבור משכיבה לישיבה ללא עזרה - הוא לא מוגדר כסיעודי הזכאי לסיוע. כנ"ל אם אינו מסוגל לרחוץ את רגליו, אבל רוחץ את פלג גופו העליון. חברות הביטוח יכולות להשאיר את הכסף שלו אצלן, אף שהוא שילם במשך שנים בדיוק כדי לקבל עזרה בזמן כזה. השבוע פרסמה המפקחת על הביטוח דורית סלינגר הודעה שמבהירה לחברות שסיעודי הוא סיעודי הוא סיעודי, ודי עם הטריקים המשפילים וההתנערויות הדקדקניות. עצוב לראות שצריך להסביר להן את זה. יהיה עצוב לגלות שהן ממשיכות, ומפעילות טריקים גם נגד הרגולטור. לכן ההודעה של סלינגר חייבת להיות מלווה באכיפה ברורה וקנסות מתריעים.

מיקי פלד

דורית סלינגר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

מימון התפודים שלב אבולוציוני חדש

זאק בראון רצה להכין סלט תפוחי אדמה. במקום למהר למטבח הוא הלך לאתר מימון ההמונים קיקסטארטר, ביקש מהגולשים 10 דולרים - וגייס יותר מ־35 אלף בפחות משבוע. אפשר לפטור את זה כבדיחה, או כעוד עניין של המשוגעים האלה מהאינטרנט. אבל יש כאן ביטוי לשלב נוסף באבולוציה האנושית: תמיד יכולנו לשפר את מה שאנחנו חושבים על עצמנו - לתפוס את עצמנו כצדיקים, חכמים, מצחיקים או מגניבים - באמצעות קנייה. אבל לאורך ההיסטוריה התחושה העצמית הזאת לא באה לבד, היא נקנתה כחלק מחבילה כוללת, עם תמורות נוספות. למשל מקום בגן עדן, אם קנינו אותה בכנסייה, או מוצר פיזי, אם קנינו בשוק. אפילו לפני רגע, כשכולם הורידו את yo, חוץ מתחושת המגניבות הם קיבלו איזו תמורה, גם אם קטנה וטיפשית. סלט תפוחי האדמה מכריז על מותה של התמורה: היום אנשים משלמים רק בשביל התחושה שהם זיהו רעיון מבריק או מצחיק. האגו הוא המוצר היחיד שנותר.

דור צח

הטבת מס לסייבר

שר האוצר יאיר לפיד מתמחה בכוונות טובות שנגמרות בהחלטות בעייתיות. הנה עוד אחת: המדינה החליטה שתעשיית הסייבר, זו שמתמחה באבטחת רשת, היא חזית ההייטק הישראלי. ובצדק החליטה, לנוכח ההצלחות בתחום. אכן ראוי לעודד את הענף. אלא שהשבוע התברר שהעידוד הזה מסתכם בהטבת מס ייחודית לחברות שיטרחו לשכור משרדים בבניין אחד בבאר שבע, קריית הסייבר שמו, ששייך לגב ים מבית אי.די.בי. לפיד הביע את התנגדותו, אבל בתוך ימים ספורים חזר בו ותמך בהטבה. אין כאן עידוד לענף, או לתעשיית ההייטק בפריפריה, או לעיר באר שבע. יש כאן בסוף רק קידום של בניין פרטי אחד.

מאיר אורבך

יאיר לפיד | צילום: אלכס קולומויסקי

תשובה נפרד מהקופה הגדולה

תשואה שנתית לא מרשימה של 4% בלבד הניבה ליצחק תשובה חברת הביטוח הפניקס, שבה החזיק במשך שמונה וחצי שנים. לכאורה, עדיף לשים את הכסף בתעודת סל שצמודה למדד ת"א־25. אבל אי אפשר להסתכל רק על התשואה. האחזקה בהפניקס סיפקה לתשובה גישה לעשרות מיליארדי שקלים של חסכונות ציבור וכספי נוסטרו שמנהלת חברת הביטוח ושנרתמו לטובת הקבוצה - למשל בהלוואה מוזרה שניתנה בתנאים נדיבים לדלק נדל"ן ובהצטרפות לדלק בלרון בעסקה לרכישת תיקי הלוואות באירופה. תשובה אולי קיבל תשואה לא מבטיחה, אבל מה זה לעומת קופה נדיבה של כספי חוסכים שאין להם אמירה בעניין? התשואה היא כסף קטן כשאפשר לצאת להרפתקאות גדולות.

אתי אפללו

המאמץ להגבלת שכר הבכירים

בכל מקום בעולם משתלם לעבוד בבנק, אבל בישראל משתלם יותר. הוצאות השכר של הבנקים פה הן כ־59% מכל ההוצאות התפעוליות שלהם, מה שמדרג את ישראל במקום השני במדינות ה־OECD והופך אותה לגן עדן לבנקאים. הנתון

הזה מופיע בסקירה השנתית של המפקח על הבנקים, שמגלה גם את היקף הזינוק בענף: בשנת 2000 הוצאות השכר השונות בכל הבנקים הסתכמו ב־10.8 מיליארד שקל; בשנה שעברה עמד הסכום על 17.6 מיליארד. 13 שנה, עלייה של יותר מ־76%. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג אמרה השבוע שצריך להרחיב את הנורמה של הגבלת שכר הבכירים לכלל החברות הציבוריות, והוסיפה שאז "גם הבנקים יעמדו בה". כדאי להזכיר לפלוג: הנורמה לא תתנדב להשתנות אם אף אחד לא יכריח אותה. בשביל זה יש רגולטור.

קרן צוריאל הררי

קרנית פלוג | צילום: עמית שעל

הרגולטור מזכיר לעצמו

חודשיים מאסר נגזרו השבוע על אפי רוזנהויז, פעם מנכ"ל שופרסל ומלך הקמעונאות של ישראל, שאיים על ספקים כדי שיפסיקו מבצעים ברשת מתחרה. גזר הדין הזה הוא קו פרשת מים משפטית ועסקית: לראשונה בישראל הורשע אדם בעבירה של הפרת תנאי מיזוג. לראשונה נקבע שכדי לשלוח אדם למאסר די בניסיון לקיים הסדר כובל, גם אם הוא לא נהפך לקרטל. יש כאן שרטוט של קו חמור בדיני ההגבלים העסקיים. ויש כאן גם תיקון טעות: רשות ההגבלים העסקיים אישרה את המיזוג של שופרסל וקלאבמרקט אף שלא עמד בקריטריונים הנדרשים. בדיעבד הבינה זאת, וכשרוזנהויז צפצף על הכללים שקבעה הרשות סביב המיזוג, היא הפכה את הפרשה לתיק הדגל. הרשעת רוזנהויז לא רק מזכירה לקמעונאים ולספקים איך לנהוג, היא מזכירה גם לרשות עצמה איך לעשות זאת.

נעמה סיקולר

אפי רוזנהויז | צילום: מיקי נועם אלון