סלינגר לא תחייב את סוכנויות ההסדר לשווק מוצרים של חברת האם בלבד

המפקחת על הביטוח דורית סלינגר החליטה לוותר על מודל ה־Tied Agent (סוכן קשור), כך נודע ל"כלכליסט". סלינגר צפויה לפרסם בקרוב את האופן שבו תתמודד עם סוכנויות הביטוח שבבעלות חברות הביטוח. מודל הסוכן הקשור נחשב לאחד הפתרונות המרכזיים שנשקלו כדי להתמודד עם כך שסוכנויות הביטוח הללו מוכרות בעיקר את מוצרי החברה־האם.

חברות־האם לוחצות למכור את מוצרי הבית

חברות הביטוח הגדולות מחזיקות צי של סוכנויות. חברת הביטוח מגדל, למשל, מחזיקה בסוכנות הביטוח הגדולה בישראל מבטח סימון, וגם בסוכנות שגיא יוגב ובסוכנויות קטנות נוספות. הפניקס מחזיקה בשלוש סוכנויות ביטוח גדולות שאת כל אחת מהן רכשה בעשרות מיליוני שקלים — קלע, אגם לידרים ושקל. כלל מחזיקה בסוכנות הביטוח תמורה.

סוכנויות הביטוח אמורות לפעול לטובת ציבור החוסכים ולשווק להם אך ורק מוצרים פנסיוניים המתאימים להם. אלא שחברות הביטוח שרכשו אותן עשו זאת כדי להגדיל את כוח השיווק וההפצה שלהן, ולוחצות על הסוכנויות לשווק בעיקר את מוצרי הבית. מבדיקות שביצע אגף שוק ההון עולה כי סוכנויות הביטוח שבבעלות חברות הביטוח מוכרות מוצרים של החברה־האם בהיקף של כמעט 70% מהתפוקה שלהם. החשש של הפיקוח הוא מהכוח האדיר שמחזיקות הסוכנויות כיום מול מעסיקים גדולים במשק.

הסוכנויות מספקות במקביל גם שירותי תפעול וסליקת כספים למעסיקים ללא עלות נוספת. המעסיקים, שמקבלים שירות בחינם, מעדיפים לעבוד מול הסוכנויות הגדולות, וזאת על חשבון העובדים שאפשרות בחירת הפנסיה למעשה נשללת מהם והם מקבלים ייעוץ מוטה. כך למשל, בינואר 2013 חשף "כלכליסט" כי המפקח על הביטוח דאז עודד שריג שלח לסוכנות שקל, בבעלות הפניקס, טיוטת דו"ח חריפה המעלה תהיות לגבי האפשרות שעל הסוכנות הופעלו לחצים מצד הבעלים למכור ללקוחות מוצרים פנסיוניים של הפניקס, גם אם לא בהכרח התאימו ללקוחות שקל.

הפתרון שהסתמן תחילה לבעיה היה להפוך את סוכנויות הביטוח הגדולות לסוכן קשור. כלומר הסוכנות תוכל לשווק רק את מוצרי הבית, וסוכניה יישאו תגים ויכללו בכל נייר את הסמל המסחרי של חברת הביטוח, כך שהחוסך יידע שהם נציגים רק של החברה־האם. אלא שבאגף שוק ההון החליטו באחרונה לסגת מהרעיון על רקע הבעיות הטמונות בו, אך עלה החשש כי חברות ביטוח המחזיקות במספר גבוה יותר של סוכנויות דווקא יתחזקו על חשבון חברות אחרות.

מעבר לזה, החשש המרכזי הוא שהעובדים יישארו ללא זכות בחירה, שכן אם המעסיק יבחר בסוכנות בבעלות חברת ביטוח הוא יוכל לרכוש רק את מוצריה. מצב כזה עלול לחסל את הסוכנויות הקטנות והמתחרים הקטנים שלא מחזיקים בסוכנויות בבעלות.

ניתוק הקשר בין המעסיקים לסוכנויות

על פי הערכות, סלינגר מאמינה כי ניתוק הקשר בין המעסיקים לסוכנויות הביטוח הגדולות ברמה התפעולית עשוי לפתור את הבעיה. כך, קביעה כי על סוכנויות ביטוח לבחור בין מתן שירותי סליקה ותפעול למעסיק (תמורת תשלום מהמעסיק במקום על חשבון העובד) לבין שיווק מוצרים פנסיוניים, תביא לכך שהמעסיק לא יעדיף עוד את סוכנויות הביטוח הגדולות שמספקות לו כיום שירותים בחינם.

פתרונות נוספים שנבחנו, אך מסתמן שלא יצאו אל הפועל, הם אילוץ חברות הביטוח למכור את סוכנויות הביטוח שקנו לגופים בלתי תלויים, וחיוב סוכניויות הביטוח שבבעלות חברות הביטוח לשווק אחוז מינימלי מסוים מהתפוקה של מוצרים מתחרים.

דורית סלינגר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ